זהר גם בוכה וגם צוחקת, ואת שני הקצוות היא דוחסת בקלילות בשיריה. היא יודעת להיות ''קשובה לפעימת הלב של העולם'', כולל עולמה הפנימי, שאותו היא מביעה במילוליות שנונה, מדויקת וקצבית"
אלבום הבכורה של עלמה זהר מתחיל עוד לפני שנשמע צלילו הראשון, במוטו הפותח את החוברת: "עורי עורי דברי שיר". זהו פסוק הלקוח משירת דבורה הנביאה (ספר "שופטים", ה', 12) ומנמק את שם האלבום – "דברי". וכאשר זהר מדברת, מתחשק להקשיב, כי היא מעניינת, מסקרנת ובעלת קול נוכח – מלא, עמוק ועשיר בגוונים, שמתחברים בסגנונות שונים: רוק, מוזיקת עולם, פולק, רגאיי וסול.
אסף איילון הפיק ועיבד את האלבום, המודגש בכלי הקשה, שעוזרים להבליט את לחניה היפים של זהר. התנועה המתמדת של האלבום מתבטאת בשירי מסעות שמביאים צבעים אפריקאים, אינדיאנים וישראלים. בישראליות של זהר נוכחת דתיות, עם מושגים כמו: "תודה שנתן ותודה שלקח" ו"נעשו לנו נסים" ("לילה בנפרד").
עלמה זהר. אלבום בתנועה מתמדת (צילום: דורון עדות)
הדתיות הזו מתערבבת עם חילוניות, למשל בשיר "דע", שבו הפזמון לקוח מ"פרקי אבות": "דע מאין באת ולאן אתה הולך ובפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון", והבתים מהווים את אותו דין וחשבון: "תיראה אותך, משקר, מסתתר, לא בוטח באף אחד".
יש לזהר כישרון לרגש, וזה מתבטא במיוחד בשיר "המופלאה בנשים", המוקדש לזכר אמא שלה. הלחן והשירה שלה מכילים את קשת הדקויות של האבל: צער שקט, כעס הולם וקינה שורטת.
זהר היא אמנית של סיפורים ויודעת לאפיין את הדמויות בשיריה בתמציתיות מבריקה, למשל "הוא גבר של אישה אחת. הלילה זו את" ("אגו טריפ"). ובכלל, יש לה דרך חכמה ומפוכחת לתאר אהבה, למשל "אולי מחר בבוקר לא תהיי איתי. זה לא אומר שזה לא לנצח" ("שמיים אפריקאים"), או "אהבה שאפשרית רק בארץ רחוקה" ("שיר אהבה אינדיאני"), וגם "כשאתה עם הגב, שום דבר לא יכאב לך... היתה לנו אהבת עולם, זה גדול, זה גדול עליך" ("עם הגב").
את בוכה או צוחקת?
יכולתה הסיפורית של זהר מתגלה גם בשיר "גלות בבל השנייה", שמזכיר בצורתו העלילתית-דיווחית את "אצלי הכל בסדר", שכתב יעקב רוטבליט (אביה החורג של זהר). בניגוד לשיר המינורי, שג'וזי כץ שרה בשנות ה-70, התוכן של זהר מסעיר הרבה יותר. היא מקימה "להקה של מוזיקה דתית", ומצד שני היה לה רומן "עם איזה כוכב רוק. הוא לקח אותי בוואן ועשיתי איתו קוק". ומיד היא מזדרזת "להרגיע" באמצעות ההומור העצמי שלה: "לפעמים אני לא יודעת אם לבכות או לצחוק".
זהר, וזה בדיוק העניין, גם בוכה וגם צוחקת, ואת שני הקצוות היא דוחסת בקלילות בשיריה. היא יודעת להיות "קשובה לפעימת הלב של העולם" ("שיר לכת"), כולל עולמה הפנימי, שאותו היא מביעה
במילוליות שנונה, מדויקת וקצבית: "שכרתי לי דירה, בין סדום לעמורה, מתפרנסת בדוחק מעבודה זרה, לא רע לי, לא, לא רע" ("גלות בבל השנייה"), או "אני בדרכי אל התהילה. חכה לי כאן אחרי הנפילה" ("אחרי הנפילה").
"עדיין מנגנת, אבל שום דבר לא זז", מדווחת זהר ב"שיר אהבה אינדיאני". בינתיים דווקא יש אצלה תזוזות חיוביות לכיוון פריצה לזרקורים. לנוכח איכותו של אלבומה הראשון, מתבקש להשתמש במילים שלה (מהשיר "אגו טריפ") ולהכריז: "איזה שפע של יופי".
