"לד"ר נ' וד"ר מ',
מבקשים להודות לכם מקרב לב על השתתפותכם בחתונתנו ועל השי הנדיב שהענקתם לנו. רציתי שתדעו שמנת הגורמה שאכלתם עלתה לנו 350 שקל למנה (700 לשניכם), כך שלמעשה שילמנו על השתתפותכם באירוע 400 שקל.
הצעה אישית וכנה שלי... וזאת מבלי שר' תדע מן המייל שלי... בפעם הבאה שאתם מרגישים דחף כה עז להיות פילנתרופים כל כך גדולים לזוג צעיר המממן את חתונתו מן הכסף שאין לו, אלא מן המתנות של החתונה.... שלחו להם מתנה בדואר. האמינו לי שתשמחו אותם הרבה יותר.
לא יעלה על הדעת שאורח באירוע לא יישא לפחות בעלות מנתו ויצפה שהזוג הצעיר והמסכן יממן את ארוחת הגורמה שהוא אכל!!! זו פשוט שערוריה.
בתודה על השתתפותכם באירוע שהיה לנו מדהים למרות המתנה שקיבלנו מכם.
ד"ר כ'
יתכן שהמכתב הנ"ל נחת גם בתיבת הדואר האלקטרוני שלכם, ואולי הזדעזעתם קלות ממנו – אחרי הכל מדובר בנושא כספי רגיש שלא נעים לדבר עליו, אבל הרבה מתלבטים בו. בוודאי תהיתם אם מדובר בעוד אגדת אינטרנט שמסתובבת ברשת. בדיקה שערכנו מגלה כי מדובר במכתב אמיתי ששלח כ' (השמות המלאים שמורים במערכת כדי למנוע עוגמת נפש נוספת מהמעורבים), חתן כועס, לאורחים בחתונתו.
חתונה. כמה משמחת, ככה מוציאה מהדעת. צילום: יוסי סליס; סגנון: נטשה חיימוביץ'
וזה הסיפור מאחורי המכתב הקשה הזה: ד"ר כ' הוא רופא וטרינר שהתחתן בחודש יוני האחרון עם בחירת לבו. בין המוזמנים לחתונה היו גם בת דודתה של אם הכלה, ד"ר נ' ובעלה, ד"ר מ', שניהם ביולוגים בגמלאות, שהביאו לזוג הצעיר סכום של 300 שקל. את המכתב הזועם שיגר כ' לבני הזוג בדואר האלקטרוני. האורח מ' נפגע מאוד ולא נשאר חייב: הוא העביר את המייל בתפוצה רחבה ברשת, והחזיר לד"ר כ' תשובה בוטה לא פחות: "המנה שתיארת כגורמה לא הייתה אלא גיבוב של מאכלי פיגולים... ברגיל לא הייתי אומר זאת, אולם משפנית אלי אז ראיתי לנכון לציין זאת לפניך, נכון, באירוע עצמו אמרתי לך שהכול מקסים אבל כנותך המפתיעה במכתבך שבנדון גרמה לי להיפתח בפניך ואני משוכנע שתקבל זאת בהבנה... אין לי מושג למה הטרחנו את עצמנו לאירוע המשמים שלכם, עם רעש בלתי פוסק של מוסיקה קלוקלת. גם הסמרטוט הלבן על הכסא לא גרם לי להרגיש אווירת יוקרה כלשהי".
ולאבי הכלה כתב מ': "נדהמתי לשמוע שבשביל הבילוי הנחות הזה שילם הזוג 350 שקל לנפש. מה יש לומר, החבר'ה הצעירים שלך יצאו פראיירים כבר בהתחלת הדרך".
"אני מופתע מהעובדה שזה הפך להיות אישיו ציבורי", אמר לי כ' כשפניתי אליו כדי לאשש את הדברים. "אנחנו בשנת 2008, מאוימים על ידי איראן, אז זה מה שחשוב? כן, אני מודה שקצת הגזמתי בתגובתי, אבל להביא 150 שקל לאדם לחתונה, גם זו הגזמה בעיני. אני יכול להגיד לך שקיבלנו צ'קים גדולים יותר מאנשים קשיי יום, אבל לא הפקדנו אותם בכלל בגלל שידענו את מצבם".
החזרת בסופו של דבר את הוצאות החתונה?
"לא. רציתי לפחות להחזיר את ההוצאות אבל לא החזרתי, ואני מאחל לכולם רק טוב".
"בעיקרון אנחנו נוהגים לתת כמו שאנחנו מקבלים", הסביר לי מ' את השיקולים שהנחו אותו בבחירת סכום המתנה, "אבל במקרה הזה היינו אפילו נדיבים, כי אבי הכלה נתן בחתונת בתנו סכום קטן יותר".
חלופת המכתבים המצערת הזו מעלה על פני השטח סוגיות רגישות שלא נעים לדבר עליהן. תעשיית החתונות בישראל 2008 מגלגלת מיליונים, מחירי החתונות נעים בין עשרות למאות אלפי שקלים, זוגות מתייחסים לחתונה כאל הזדמנות כלכלית לשפר את מצבם, ואורחים רבים מרגישים שהם נדרשים להוציא מעל ומעבר ליכולתם כדי לא להיחשב חלילה לקמצנים.
נשאלות השאלות:
האם אכן יש לאורחים המוזמנים לחתונה אחריות על העלות שלה?
האם בכלל יש סכום מינימום שראוי להביא לחתונה?
למה לערוך חתונה בעלות של 350 שקל למנה?
ובכלל, איך קרה לנו שחתונות הפכו לעסק כלכלי?
הוי כ', כ', בעיניי הדברים שלך חצופים, מרגיזים ומקוממים. איך שכחת בלהט כעסך שחתונה זו שמחה, אירוע של אהבה? ולמה לך לשלם 350 שקל למנה אם אין לך את הכסף הזה?
ומה דעתכם אתם? טקבקו אותנו: האם אתם בעד או נגד מתנה בגובה המנה?
מה מחכה לכם השבוע במגזין "לאשה"? הקליקו כאן כדי לגלות
