הורים שכולים: "אולמרט התפטר, אבל לא ניצחנו"
הורים ששכלו את בניהם במלחמת לבנון השנייה לא שמחו לראות את אולמרט מכריז על התפטרותו. "זהו יום עצוב מאוד למדינת ישראל, כשראש ממשלה הולך הביתה אחרי שכשל במלחמה", הם אומרים. "מה ההישג שלו? 121 חללים?"
עבורם, זה שנתיים מאוחר מדי. הורים שכולים שאיבדו את בניהם במלחמת לבנון השנייה אמנם הרגישו הקלה כששמעו את ראש הממשלה, אהוד אולמרט, מכריז על התפטרותו. אבל זה לא אומר שהם שמחים.
"אולי אפשר להכתיר את המאבק כהצלחה, אבל אנחנו לא מרגישים שניצחנו", אמרו השבוע משה מוסקל, דוד איינהורן ואילן מורנו, ששכלו את בניהם בלבנון, ומאז סוף המלחמה ההיא עושים כל שביכולתם כדי להביא לסיום כהונתו של אולמרט.
במילה "הצלחה" טמון גם טעם של אושר מסוים, אבל מוסקל, איינהורן ומורנו לא חשים אותו: "זהו יום עצוב מאוד למדינת ישראל, שראש ממשלה הולך הביתה אחרי שכשל במלחמה". כן, מבחינתם, חקירות ראש הממשלה הן רק הקש ששבר את גב הגמל. עבורם, מסע נפילתו של ראש הממשלה החל לפני שנתיים, כשהוא וממשלתו שלחו את בניהם למלחמה ממנה לא חזרו.
ביום רביעי הם צפו בנאום הפרישה של ראש הממשלה - ולא האמינו. אף לא מילה אחת נאמרה שם על המלחמה
ותוצאותיה. אולמרט עדיין לא לקח אחריות על כישלונה. "הוא טפח לעצמו על השכם", הם אומרים, "שיסתכל לי בעיניים ויטפח לעצמו על השכם. 121 חללים? זה ההישג שלו מתקופת כהונתו?".
האמון שלהם בראש הממשלה כל כך מעורער, שאפילו עכשיו הם לא ממש מאמינים לו, חוששים שמא מדובר בספין נוסף שבסופו הוא יחזור בו. אבל גם אם אכן יתפטר, מאבקם לא הסתיים. השבר הגדול מבחינתם הוא לא האובדן הפרטי שלהם, אלא אובדן הערכים והאמון בהנהגה. "אנחנו", הם אומרים, "אנחנו הדגל האדום, תמרור האזהרה לכך שדברים כאלה לא יקרו שוב".
