השחור מול האשה בגירסא המיוזעת
במי נבחר? באשה החידתית וההססנית שעוד לא הוכיחה עצמה ואין לדעת מה תעולל אם תיבחר, או בשחור שכבר נתן לנו יותר מדי הוכחות?
כל כך נתקנאנו במפלגה הדמוקרטית של אמריקה, שהמצאנו לנו גירסא מקומית גם אם מיוזעת להתמודדות האיתנים בין השחור והאשה. אמת, כאשר מתרגמים את השמות ברק אובאמה והילארי קלינטון לשאול מופז וציפי לבני, יש סכנה גדולה שכל השארם יתאדה, בטח בתנאי החום הכבד של אוגוסט, אבל בכל זאת נתהדר: גם לנו יש קרב סמי-מעניין הפעם. גם אצלנו, אם תתעקשו, יש תקדים היסטורי, שהרי מעולם עוד לא היה לנו ראש ממשלה מזרחי. מופז יהיה הראשון אם ייבחר. ואם לא מתעקשים לספור את גולדה מאיר, ולו בגלל שכל כך התמוגגה מהכינוי שהודבק לה, "הגבר היחיד בממשלה", אז גם כאן יש מיני תקדים, אשה (כמעט) ראשונה בתפקיד.
נכון, המודל האמריקני נראה הרבה יותר טוב, וברק אובאמה היה מתאבד אילו היה רואה את ההשוואה למופז (או לפחות שולף את הפתק שטמן בכותל, ומחליף אותו בתחינה נואשת לאל, שאף אחד לא יעשה השוואה כזו). אבל במסגרת המגבלות שלנו, נסתער על ההשוואה.
העיתונים הגדולים שריח התקדים עלה באפם, יצאו בסקרים את מי רוצה הציבור, ובמיוחד את מי מעדיפים בוחרי קדימה, ומתברר שיש יתרון ללבני. אבל גם הילארי הובילה בתחילת הדרך, ותראו איך זה נגמר שם. בקיצור, הכל עוד פתוח. חודש וחצי בתנאי השרב הישראליים הם נצח.
מה מביאים השניים להתמודדות? לבני מביאה תעלומה. מעט מאוד אנשים יודעים מי היא באמת, ומה היא שווה. הליכותיה הנעימות, הריסון והאיפוק שמאפיינים אותה, הם משב רוח רענן בפוליטיקה הישראלית הברוטאלית. אבל מי באמת יכול להגיד שהיא האדם הראוי לעמוד בתפקיד המפרך הזה? מי יכול לשים את ידו באש ולהתחייב שהיא יכולה לשאת את הארץ הקשה הזו על כתפיה?
לזכותה נרשמה ההתנגדות למלחמת לבנון השנייה. היא כמעט היחידה בממשלה שהעלתה הסתייגות מהמלחמה כבר בתחילתה, ואחר כך הציעה לא להרחיב אותה. היא, האשה, הבינה מה שגנרלים שישבו בממשלה לא יכלו לראות: איזה רעיון עיוועים הוא המלחמה הזו.
אך לחובתה נרשמת העובדה שהיא לא לחמה על העמדה הזו, היא לא התעקשה, ואולי אפילו לא ניסתה לכופף את ידו של ראש הממשלה. היא חשבה נכון, העלתה את הדברים בפני הממשלה, אבל לא פעלה - דבר שיכול היה לעשות אותה בעלת טור מוצלחת, אבל לתפקיד ראש ממשלה צריך הרבה יותר מזה. מאשימים אותה שהיא הססנית, לא יכולה להחליט, והרי התפקיד הזה, כולו החלטות, רובן החלטות טראגיות. איך נבחר בה?
מולה עומד שאול מופז. האיש שהקפיץ את מחירי הנפט במחי הצהרה אדיוטית אחת על איראן, שחימם בחוסר אחריות את חבית הנפץ של היחסים עמה, שהמריץ את החיסולים הממוקדים, אבל התעקש להצהיר שצה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם. אדם ששום קלישאה עבשה לא זרה לו, שביבי נתניהו הוא לידו אי של שפיות ומתינות מדינית. צחוק עשתה לנו ההיסטוריה שהוא כרגע המזרחי שהגיע הכי קרוב אל כס ראש הממשלה.
אז במי נבחר? באשה החידתית וההססנית שעוד לא הוכיחה עצמה ואין לדעת מה תעולל אם תיבחר, או בשחור שנתן לנו הוכחות למכביר מדוע שומר נפשו ירחק ממנו?
התשובה, נדמה לי, ברורה. כאן זה לא אמריקה, וכאן נגמרת ההשוואה. אצלנו תמיד מצביעים למי שעוד לא נכשל. לא מצביעים למי שכבר הצליח, כי מי בכלל הצליח בתפקיד הזה? מי הלך הביתה שמח וטוב לב, כשהוא והציבור גם יחד בטוחים שעשה כמיטב יכולתו? על ציפי לבני אנחנו (עוד) לא יודעים שום דבר שלילי, וזו כשלעצמה סיבה טובה לבחור בה. וחוץ מזה, אם מתעקשים, אפשר למצוא חיוב גם בהססנות שלה, ולהגיד שהיסוס של ראש ממשלה, הוא סוג של אחריות. תראו את לוי אשכול למשל.
אם היא תיבחר בקדימה, כי אז יתרון אי הידיעה יעמוד שוב לטובתה. ביום הבחירות הכלליות לכנסת, יעמדו על קו הזינוק בנימין נתניהו שנכשל וגורש מהשלטון בבוז, אהוד ברק שנכשל וגורש אף הוא, וציפי לבני, שהצליחה עד כה להסתיר מאיתנו מי היא. יש לכם ספק במי נבחר?
