פעם חם, פעם קר, פעם מר - קרלוס ארויו

באביב 2003 רעדה האדמה בסולט לייק סיטי. ג'ון סטוקטון, הכוכב הבלתי מעורער של יוטה ג'אז הודיע כי הוא פורש ומשאיר את האוהדים המקומיים ורבים רבים אחרים ברחבי העולם שבורי לב. ככה פתאום, נותר המאמן ג'רי סלואן ללא יד ימינו וגם בשוק השחקנים לא נמצאה פרוטזה. בלית ברירה, נשלף קרלוס ארויו מהספסל. "זו הקבוצה שלך", אמר לו סלואן, "תראה לנו מה אתה מסוגל לעשות".

שנה אחת עברה וארויו, אז רכז צעיר בן 26 (ובגובה 1.88 מ'), בהחלט הראה מה הוא מסוגל לעשות. 12.6 נקודות בממוצע למשחק, בתוספת חמישה אסיסטים, הצביעו עליו כאיש הנכון בזמן הנכון לרשת את מקומו של מי שנחשב לאחד מגדולי הרכזים בהיסטוריה, אולי הגדול מהם. הבעיה היא שגם המאמן סלואן הצביע לעברו, וכשזה קורה, ההקשר הוא בדרך כלל שלילי.

ג'רי סלואן. הצביע עליך? אכלת אותה (איי.פי)

המאמצים שהשקיע, היכולת המפתיעה לטובה והנתונים הסטטיסטיים - כל אלה הספיקו לג'אז כדי להאמין בו ולהחתימו לחוזה לארבע שנים בתמורה ל-16 מיליון דולר. אבל זה לא הספיק, כדי למנוע מסלואן להורידו חזרה לספסל. לא שלמאמן הקשוח היו אופציות יותר טובות במקומו - קית' מקלאוד וראול לופז על חצי רגל הם בהחלט לא כאלה, והקבוצה גם כך הידרדרה. אבל סלואן התעקש: ארויו לא יפתח, לא הוא זה שיוביל את הקבוצה שלו.

וכך, בעיצומה של אותה עונה נשלח בטרייד לדטרויט פיסטונס. מי קיבלו הג'אז בתמורה? את אלדן קמפבל שנופה מיד מהסגל. מאז ניסה לפרוץ אל החמישייה תחת לארי בראון ונכשל. למרות שקיבל הזדמנויות רבות יותר כמחליפו של צ'ונסי בילאפס תחת פליפ סונדרס, הנשיא ג'ו דומארס לא היסס לארוז אותו ביחד עם דארקו מיליצ'יץ' ולשלוח את השניים אורלנדו מג'יק ב-2006. הקיץ נגמר החוזה והארכתו כלל לא עמדה על הפרק. מיעוט הצעות הביאו למכבי.

ארויו במדי המג'יק. פעם אחת לפני בילאפס מדטרויט (איי.פי)

היום, ארבע שנים אחרי אותה עונה מופלאה ביוטה, מגיע ארויו לישראל כשחקן מכבי תל אביב. הוא מקבל שכר של 2.5 מיליון דולר לעונה - היקר ביותר שניתן לשחקן כלשהו בתולדות הקבוצה. ומה הוא מביא? הרבה מאוד יכולות - מהירות, זריזות, ניהול משחק וגם קליעה מבחוץ. אבל גם תעלומה גדולה. למה הוא לא פתח? למה לא הוא זה שיוביל קבוצת NBA?

"אנחנו לא תמיד צודקים, אבל היה עלינו להמשיך הלאה ולא להתמיד עם אותו בחור לעד" ניסה סלואן (שמאז אימץ את דרין וויליאמס, יורשו האמיתי של סטוקטון), להסביר את נסיבות הפרידה מארויו. "לא הצלחנו לצאת מהמסלול (השלילי) שנכנסנו אליו. אבל בסופו של דבר זה נגמר ב'קונפליקט' ביננו. המאמנים, וכולנו - אנחנו כקבוצה - הסתכלנו על המצב וחשבנו שעלינו לעשות משהו שיעזור לנו לראות אם כל השחקנים האחרים בקבוצה יכולים לשחק יחדיו".

צחוק הגורל. עכשיו וויל ביינום הוא זה שמגבה את בילאפס (אלי אלגרט)

בדבריו סלואן רמז על הבעיה הכי גדולה של ארויו: הוא משחק בשביל עצמו, וכראות עיניו, לא בשביל הקבוצה לפי ראות עיניו של המאמן. אבל מסתבר שזוהי לא הבעיה היחידה של השחקן, שאמור להוביל את מכבי בעונה הקרובה. תכונה לא פחות פרובלמטית שלו, היא אי היכולת להפנים את השיטה של מאמנו והקווים המנחים שהוא מקנה לו. גם תקופת התלמדות של שנה מהספסל ביוטה, תחת הדרכת סטוקטון ומארק ג'קסון, לא הספיקה. 

"אני חושב שזה היה בלתי נמנע", אמר ראג'ה בל, קפטן הג'אז דאז וחברו של ארויו מאוניברסיטת פלורידה אינטרנשיונל הזעירה, "לכל קבוצה יש דינמיקות משלה בכל הנוגע לדרך ההדברות. יש מאמנים שיבואו ויאחזו אותך, ג'רי הוא לא כזה. אני הייתי צריך ללכת אליו ולהכריח אותו לשבת איתי וזה בסדר אם אתה מצליח. אני לא יודע אם זה משהו שקרלוס יכול לעשות. אמרתי לו לנסות וכך גם אחרים. אולי הוא פשוט רצה לעזוב, לא יודע".

ארויו שומר על שרונאס יאסיקביצ'יוס. אל תצפו לאותו רכז (איי.אף.פי)

האם זאת עקשנות ונטייה למשחקי כוח, או אולי דווקא ביישנות והססנות - לא ברור, אבל מה שכן זועק לשמיים, הוא הבעייה שיש לארויו עם מאמניו - קצר בתקשורת שבא לידי ביטוי עם כל אחד מהאנשים שהיו אמורים להכתיב לו איך לשחק. מלני ווילקנס, תחתיו התאמן כשחקן אחרון על הספסל בטורונטו ראפטורס ב-2001 - קבוצתו הראשונה, דרך סלואן ועד בראין היל וסטן ואן גאנדי שאימנו אותו באורלנדו בשנתיים האחרונות (והעדיפו על פניו ברוטציה את ג'אמיר נלסון וקיון דולינג).

נראה כי המקום היחיד בו זכה ארויו לעדנה אמיתית, כזו שלא מופרעת על ידי התערבותו הכפויה של המאמן, היה נבחרת פורטו ריקו. שם פרח תמיד ואף רשם את משחק השיא שלו בניצחון הסנסציוני 73:92 על נבחרת ארצות הברית במשחק הראשון של הטורניר האולימפי באתונה 2004. 24 נקודות שלו ושבעה אסיסטים, עשו היסטוריה אמיתית. ארויו עשה במשחק כבשלו. לא המאמן חוליו טורו הפריע לו, גם לא הקלע המוטרף, לארי איוסו שהיה בעצמו מועמד למכבי לפני שנה וחצי.

ארויו במדי הנבחרת. בפורטו ריקו אף אחד לא יגיד לו מה לעשות (איי.פי)

גם באליפות העולם האחרונה ביפן הצטיין ארויו עם 21.2 נקודות ו-5.2 אסיסטים למשחק במדי נבחרתו ובכל זאת, התעלומה נשארה - למה כרכז, לא הצליח להוביל קבוצה מקצוענית לאורך זמן.

7 נקודות ו-3.3 אסיסטים שרשם ב-18 דקות בממוצע ב-433 משחקים מורים על כך שמדובר בשחקן NBA איכותי, במיוחד בהתקפה. 1.7 ריבאונדים ו-0.5 חטיפות שהניב לאורך אותה תקופה מעלים סימני שאלה לגבי היכולות ההגנתיות שלו. חמש קבוצות שעבר בשבע העונות האחרונות (טורונטו, דנבר, יוטה, דטרויט ואורלנדו) וחוסר האמונה של מאמניו בו, הם סימני אזהרה בעייתיים יותר בכל הנוגע לתכונותיו המנטליות.

"הייתי רוצה להישאר רכז פותח ביוטה, אבל זה לא היה תלוי בי" הסביר ארויו את הצד שלו בסכסוך עם סלואן, אחרי שנשלח לדטרויט, "עשיתי כל מה שיכולתי להוכיח לו שהיה אכפת לי, בכל הנוגע לכך שפעולות יותר משמעותיות ממלים. אבל בצבא אתה צריך לבצע כל מה שהמפקד אומר לך לעשות. בראייה לאחור לא הייתי עושה שום דבר אחרת. הוכחתי שאני יכול לשחק הרבה דקות ולהצליח. אני מוכן להקריב זאת בשביל קבוצה מנצחת, אבל זמני יגיע". 

אפי בירנבוים. מאמן של שחקנים, או מאמן של שחקן? (ראובן שוורץ)

זמנו הגיע? אולי בגיל 29 תחת הדרכתו של אפי בירנבוים. כנראה שמידת הצלחתו של השחקן הכל כך מוכשר הזה, תלויה במאמן. זה שמעדיף אולי שחקנים המוכרים לו, אלו שאוהבים אותו ומוכנים לתת את הכל בשבילו. הוא בתמורה יתן להם להרגיש שהם משחקים את המשחק שלהם. כך אנחנו מכירים אותו, מאמן של שחקנים. הפעם, יתכן שיאלץ להיות מאמן של שחקן. להזכירכם לא סטוקטון, בסך הכל ארויו.