הערכות: חוק גילוי נאות אינו מעשי
יישום חוק המחייב מסירת מידע לרוכשי רכב משומש אינו מעשי, כל עוד לא הוקם מאגר מידע ארצי שיכיל את כל ההיסטוריה הרלוונטית מחברות ביטוח ומוסכים - כך מעריכים בענף הרכב
יישום הצעת החוק, לפיה מוסכים וחברות ביטוח יחוייבו לתת לרוכשי רכב משומש מידע מלא על עברו של הרכב, עלול להיתקל בבעיות. למעשה, יישומו של החוק נראה כרגע בלתי אפשרי, כך מעריכים בכירים בענפי הביטוח והרכב. אלו טוענים כי כדי להפוך את החוק לשימושי וישים עבור הציבור, יש צורך בהקמת מאגר מידע ארצי, אליו יוזרם מידע על-ידי חברות ביטוח, מוסכים וחברות ליסינג, וממנו יוכלו רוכשי רכב משומש למשוך מידע.
אלא שאפשרות זו אינה קיימת. מהצעת החוק של גלעד ארדן, שאושרה לקריאה שנייה ושלישית בכנסת בשבוע שעבר, הוצא הסעיף המתייחס להקמתו של מרכז מידע כזה שיופעל על-ידי משרד התחבורה ויתנהל באינטרנט. הסיבה: התנגדות המשרד להקמת מאגר מידע, בטענה כי הוא אסור מתוקף חוק הגנת הפרטיות. זאת, למרות חוות דעת משפטית של עו"ד אינגריד הר אבן (בשם איגוד המוסכים), הקובעת כי הקמת מאגר כזה שיפעל תחת מגבלות מסויימות, אינה נוגדת את החוק.
חברות הביטוח טוענות - הצעת החוק לגילוי נאות אינה ישימה (צילום אילוסטרציה: ויז'ואל-פוטוס)
באיגוד חברות הביטוח פנו לממונה על ההגבלים העסקיים, כדי שיאפשר לחברות להקים מאגר שכזה. אבל תשובת הממונה לא התקבלה עדיין. לטענת החברות, בהיעדר מרכז שיאסוף וירכז את כל הנתונים, לא ניתן יהיה לטפל בפניות מצד רוכשי מכוניות. ובכל מקרה, המידע שיקבל הקונה יהיה רק על התקופה בה הרכב מבוטח באותה חברה. בנוסף, המידע יינתן רק למי שהוא הבעלים הרשום של הרכב. כלומר, רוכש הרכב יוכל לקבל את המידע רק לאחר שכבר רכש את המכונית, או שיידרש ממנו להגיע לחברות הביטוח יחד עם בעל הרכב, כדי לקבל את המידע המבוקש. במידה והרכב בוטח בעבר בחברות אחרות, יאלץ הקונה המעוניין לדעת את כל עברו של הרכב, לבקר במספר חברות ביטוח יחד עם המוכר.
עוד מבהירים בחברות הביטוח כי המידע שיימסר על ידן לא יהיה מידע מלא. זאת, משום שיתייחס רק לתביעות שחברת הביטוח שילמה, במקרים רבים ללא פירוט סוג הנזק שנגרם לרכב. גם לתביעות צד ג' לא תהיה לרוכש הרכב גישה, שכן חברת הביטוח של הבעלים אינה מצויידת תמיד במידע על תביעות שהוגשו נגד חברת הביטוח של הפוגע, ואשר יושבו במסגרת תביעת צד ג'.
גם בנוגע לעלות מסירת המידע לא נקבע עדיין דבר. חברות הביטוח, כמו-גם המוסכים, לא ימהרו למסור מידע בחינם. שכן הדבר מחייב אותם להקצות פקידים שיטפלו בנושא, ולאגור מידע באופן שונה מהנהוג כיום. מתחשיב שנעשה על-ידי ארגון חברות ההשכרה והליסינג (מתנגדים חריפים לחוק), עולה כי עלות הקמת מאגר מידע כזה בכל חברת ליסינג, יגיע ל-230 אלף שקל. המשמעות היא שעלות מסירת המידע עשויה לנוע להערכתם בין 63 שקלים אם לחברה יוגשו כ-7,000 פניות, ועד 2,154 שקל אם לחברה יוגשו רק 100 פניות. באיגוד המוסכים אגב, סבורים כי המחיר בו צריך לחייב את מי שמבקש מידע, הוא 50 שקל לבקשה.
אבל כאמור, כל עוד אין מאגר מידע אחיד, ורוכש רכב יצטרך לפנות למספר חברות ביטוח ולמספר מוסכים כדי לקבל את המידע המבוקש, הוא יידרש להוציא מאות שקלים. שלא לדבר על בזבוז הזמן כדי לאסוף את המידע. פעולות שיהפכו את החוק לחסר משמעות.
