אין, אין לי איך להסביר את מה שקורה לי ברגע שאני נוגעת באשה בכלל, אבל עוד יותר מזה – קשה להסביר את הרעד הפיזי שאוחז בי בכל פעם שמישהי נותנת לי לרדת לה. אני מודה, אני מכורה. רק תנו לי להיות שם, לנשק במשך שעות. אחת האקסיות שלי, ממש מהתקופה של היציאה מהארון, היתה צוחקת שאם היה איזשהו ספק לגבי הזהות המינית שלי – אחרי שמרגישים את מה שקורה לי מעצם הקירבה לאיבר מין נשי, אין שום ספק. היא כמובן צדקה וצודקת במאה אחוז.
זה לא עניין פשוט, לתת למישהי לרדת לך. ממני זה דרש לשים המון דעות קדומות בצד – לא לחשוב על זה שכל הפרסומות בטלויזיה משדרות לי שזה אזור מלוכלך, להתעלם מכל מה שאמר לי ש"זה לא יהיה לה טעים". אלוהים יודעת, אני אישית מכורה לעניין ברמות קשות. אם יכולתי לבלות את חיי בין הרגליים של אשה, הייתי מאושרת מאוד. או לפחות, ככה זה מרגיש כשזה קורה.
זה לא השלב הראשון בדרך כלל, במפגש מיני לסבי. לפחות ממה שידוע לי, לנשים רבות יש מערכת יחסים מורכבת מאוד עם האזור "שם למטה". חלקן אפילו לא קוראות לזה בשם, אחרות בטוחות שהן לא טעימות או אפילו מסריחות משם, גם אחרי אלף מקלחות. הייתי עם נשים שהיה להן אוסף סבונים לשטיפה אינטימית שהיה גדול יותר מאוסף הקרמים שלי, וזה אומר המון המון המון.
לא פעם, להגיע לרגע הנכסף בו מי שאיתי נותנת לי לטעום אותה זה סוג של הצהרה בדבר אינטימיות וביטחון. כיוון שמערכת היחסים המורכבת הזו בין אשה לבין הגוף שלה עומדת לא אחת בדרך לעונג – בכל פעם שמישהי מרגישה בטוחה איתי מספיק כדי לתת לי לטעום, זה מטריף את חושיי לגמרי.
יש משהו מתמסר לחלוטין בלשכב בין רגליה של מישהי ולהקשיב לגוף שלה. אצלי זה משקיט את כל המחשבות, ומשאיר אותי קשובה לחלוטין אליה ולמה שהגוף שלה רוצה, אחר כך משתוקק לו ובסופו של דבר – ממש צריך. זה גורם לי להרגיש לרגע חלק ממנה, חלק מהעוצמה שעוברת בה, מחוברת אליה בנקודה הכי מתוקה שלה.
יש פרק נפלא ב"סקס והעיר הגדולה" שראיתי באחרונה בשידור חוזר, בו שרלוט מוצאת את עצמה עם בחור שמה שהוא הכי אוהב לעשות זה לרדת לנשים, והוא עושה את זה מדהים במיוחד. אז במשך כמה שבועות הם עושים את זה בלי סוף, והיא עיוורת לחלוטין מרוב אורגזמות והנאה וממש שוקלת מערכת יחסים עם המכור לפינה המתוקה שלה. סמנתה גוערת בה שאחרי שהיא מנצלת את שירותיו, עליה לשלוח אותו החוצה למען נשים אחרות, ושאין שום סיבה ללכוד את המכור לליקוקים. לאחר דייט שתקני אחד, שרלוט מבינה שאין להם נושאים לשיחה באמת, והסקס אכן מדהים – אבל שרצוי שהוא ימשיך לגרום לנשים באזור ניו יורק לחייך יותר, ומשחררת אותו.
מה שהכי הצחיק אותי לאורך כל הפרק הזה היתה העובדה שאני יכולה להבין אותו לגמרי. זה פשוט אחד הדברים הממכרים ביותר שיש, ואלמלא מצאתי נשים מעניינות גם כשהן מדברות, עובדות, כותבות ועושות אמנות – נראה שהייתי מצטרפת אליו והופכת ליצור שתקני הרבה יותר. רצה הגורל ויש עוד כמה דברים שמעניינים אותי, לכן אין סכנה שאשתוק בקרוב.
לאור הערות שקיבלתי כאן ובמקומות אחרים – אז לא, לא פגשתי עדיין אשה שלא היה לי טעים איתה. בכל פעם שמעירים הערות בדבר טעם וריח – אני מוצאת את הטעם והריח משכרים, מטריפים, טעימים. ברור שרצוי להתקלח קודם, אבל זה תמיד נכון, בעיקר כדי להרגיש חופשי להזיע ולהתלכלך ביחד בהמשך. אני חושבת שזה נכון על בנים כמו גם על בנות, ריח של זיעה ולכלוך מכל היום הוא לא נעים. תוסיפו על זה את העובדה שבעיניי מקלחת משותפת היא אחד מהמשחקים המקדימים היותר חביבים שקיימים, ככה שבכלל כל העניין הוא בעיקר תענוג גדול.
כיהודיה טובה, אני בודקת הכל מקרוב, ובכל דרך שרק אוכל. בגיל צעיר מאוד אני זוכרת שתהיתי בקול רם אם לכולן יש את אותו טעם שם למטה, ואת המורה שלי ביסודי מוציאה אותי החוצה מרוב מבוכה על עצם השאלה. הכיתה, כמובןף התגלגלה מצחוק. אני לא הבנתי מה עשיתי לא בסדר, והאמת שעד היום לא לגמרי ברור לי למה אסור היה לי לשאול שאלה כנה שכזו.
את התשובה קיבלתי כמה שנים אחר כך: כמה נפלא, לכל אחת יש טעם וריח משלה, וכל אחת מיוחדת ונפלאה בדרך אחרת. המגוון מדהים, הטעם משכר, הריח מטריף, ובעיקרון, הכל מסתכם לשתי הברות: יאמי.
