יש מישהו שאין לו מה לומר על ההריון שלי?

כל ספרי ההריון מכינים אותנו לתופעות ההריון הרגילות. מפרטים שם את כל מה שרק רצינו לדעת (ולפעמים היינו מעדיפות שלא). על הפריווילגיות המדהימות שנפלו בחיקנו: הבחילות, ההקאות, העליה הבלתי נמנעת במשקל, הדליות, הצרבות, הבצקות, הוורידים, הריצה הבלתי פוסקת לשירותים, חוסר הנוחות והכובד.

את רוב התענוגות האלה, אם לא את כולן, חווה כל אישה הרה באשר היא, ללא הבדלי דת, גזע או חברת תקשורת סלולרית, אבל תופעה אחת, בלתי מעורערת בעליל, היא מנת חלקן של הנשים ההרות בעולם וההרות הישראליות בפרט - תופעת הנשמות הטובות.

למה דווקא ישראליות, תשאל השאלה? כרגיל, אנחנו מדינה קטנה מוקפת אויבים, אנחנו אנשים חמים (חמי מזג בעיקר), אנחנו דאגנים (שזו מילה עדינה ל"חטטנים") ובעיקר - כי אנחנו יודעים הכל כל כך טוב.

טרום הריון:

א. שומרות המצוות

נשמות אלו הופקדו בלידתן על קיום מצוות פרו ורבו כהלכה. אלו דואגות מהשנייה שבעלך שבר את הכוס. חודש אחר כך, הן רוצות לראות בטן. הן רוצות את כל העולם מעובר. ועכשיו. נשמות אלו נוהגות לתקוף נשואות טריות באירועים משפחתיים וחגים ולשאול בקול מלא תוכחה: "נו, מה יהיה? את לא נהיית יותר צעירה". (אני יותר צעירה ממך, מכאן שהחיים שלי לפני, ואני אתעבר כשיבוא לי).

שומרות המצוות האדוקות יותר, ידועות בשם שומרות המצוות המחנכות. אלו נועדו להעביר שיעורי חינוך מיני לזוגות צעירים שרחמנא ליצלן, חגגו כבר שנת נישואין וטרם נראתה בטן או צאצא באופק. הן תאמרנה בקריצה מבודחת: "מה קורה, בובל'ה? אולי אתם עושים את זה לא נכון?" (מותק, אני יכולה ללמד אותך איך עושים את זה, בעמידה, בישיבה, באמבטיה, על מכונת הכביסה ועל הגובלן בבית של דודה רינה).

שליש ראשון:

א. החשדניות או שליחות הציבור

בשליש הראשון רובנו לא נוהגות לבשר קבל עם ועדה על דבר התעברותנו, ומכאן שלא כל הנשמות הטובות יוצאות מחוריהן. על מנת שאלו יוכלו לבצע תפקידן כהלכה, נולדו החשדניות. לחשדניות תפקיד ברור ומובהק בשרשרת הילודה החברתית - הן צריכות לגלות מי מעוברת ולא סיפרה.

הן עוקבות אחריך לשירותים כדי לשמוע אם את מקיאה, שמות לב למה שאת אוכלת, כדי לדעת מה עושה לך בחילה ונוהגות לזרוק יציאות בעלות אופי מסתודד "אם היית בהריון עכשיו, הייתי מספרת לך על ההריון שלי עם הגדול". (מותק, גם אם היינו על אי בודד עכשיו, לא הייתי רוצה לשמוע על ההריון שלך עם הגדול, הקטן או המכוער).

האדוקות מבינהן ניגשות לחברות שלך ושואלות. בנות, לא מדובר בחטטניות. מדובר בנשים עם ייעוד, עם שליחות, עם מטרה ליידע את החברה על הצאצא הממשמש ובא.

שליש שני:

א. היחידה לשומרי משקל

אלו שמות לב שעלית קצת בטוסיק, ומיד דואגות ליידע אותך, רק למקרה שאין לך ראי בבית ואת לא מודעת לאיך שאת נראית. הן גם לא שמעו מעולם על מעקב הריון ולא יודעות שהאחיות שוקלות אותך ואת יודעת יפה מאוד שעלית בטוסיק. ובירכיים. והחזה שלך צריך מריצה. ונהיו לך לחיים. ועוד סנטר. ובאופן כללי את יודעת שקיבלת לוק של סמבוסק. "כל מה שעולה חייב לרדת, את יודעת... אני בהריון שלי שמרתי מאוד" (כל הכבוד לך. המשאית עם הצל"שים כבר בצומת. עכשיו תעופי מכאן ותני לי לגמור את הוופל בשקט, אחריו תכננתי על הבורקס, ואז הקרמבו. או שקודם הקרמבו ואז הבורקס...)

ב. היחידה לכבדי משקל

נשמות אלו חיות ביריבות רבה עם אלה שלפניהן. אלו דואגות שתשמיני, וכמה שיותר, כדי שהן לא תישארנה הפרות היחידות בעולם. כדי שהן תרגשנה טוב עם המטען החורג שנשאר להם מהלידה של הנסיך (הנסיך לרוב כבר נשוי) הן אלו שהגו את הסברה שנשים בהריון אוכלות בשביל שניים (או שלושה, או חמישה) ולכן כדאי שתאכלי, והרבה. "בהריון לא שומרים, קוקי. את צריכה ברזל" (כן, ברזל אני צריכה. זה השומן שאני לא ממש חייבת...) "תאכלי חופשי, זה הזמן שלך להנות מאוכל!" (מוזר, נראה כי כל עשר השנים האחרונות היו הזמן שלך להנות מאוכל).

 מה באמת, שמנתי? צילום: סי די בנק

ג. המיסטיקניות

אלה יודעות לנבא את מין היילוד. הן ניחנו בכוחות על טבעיים לדעת את מה שהמדע רק מתיימר לנחש באולטראסאונד. הן מבססות את ידיעותיהן על שיטות מדעיות מוכחות כגון צורת הבטן, אחוז החצ'קונים על פני ההריונית, מזג האוויר בעת ההתעברות ומוצא האם.

"תשמעי, אני יודעת מה אני אומרת. כשהבטן ככה שפיצית והפנים שלך שומניות - זה בטוח בת. חוצמזה, ידוע שהריונות של חורף זה בנים ואת גם מרוקאית, אז הריון ראשון זה בת. התחושה שלי - תאומים. תראי אם אני לא צודקת" (בטח שאת צודקת. נשמע לי מאוד אמין. הרופא אמר לי שזה בן, אבל מה הוא יודע, כולה למד 7 שנים רפואה ואז 6 שנים גניקולוגיה ופריון ויש לו ניסיון של 20 שנה, אבל הוא נשמע לי חאפר).

ד. המודדות

אלה יודעות מה צריך להיות גודל הבטן בכל רגע נתון והן בעיקר יודעות שהבטן שלך לא תואמת את המדדים המאוד מדוייקים שלהן. "מה, את בשישי? אין לך בטן של שישי. אולי התבלבלת בחישוב? הבת שלי בחמישי והבטן שלה יותר גדולה משלך" (הבת שלך עומדת ללדת מוטציה כמו הסבתא שלה, ומוטציות צורכות יותר מקום מתינוקות רגילים).

שליש שלישי:

א. המרגיעה הלאומית

אלה נשמות שדואגות לך מאוד, ולכן חשוב להן שתדעי מה את עומדת לעבור. הן תתארנה לך את הלידה שהן עברו, שהשכנה שלהן עברה, שהדודה בתוניס, האחות באמריקה וחברה נורא טובה שלה עברו גם כן. הן לא שוללות ממך אף פרט, מהציר הראשון ועד התפר האחרון, רק שתהיי בעניינים, רק שתדעי ולא תשכחי, שלידה זה דבר מזעזע, כואב וטראומתי, שלרגע לא תחשבי שזו אולי חוויה.

"וואי, וואי, מה שהיה לי עם הראשון. 20 שעות הייתי עם צירים, עד שצעקתי על הרופא שאני רוצה אפידורל, ואז המלקחיים, ואז הבלון והוא בכלל היה בתנוחת עכוז, והמיילדת אמרה שדבר כזה היא לא ראתה בחיים שלה, כי הוא היה מעל ארבע קילו ולא שלחו אותי לקיסרי". (את יודעת, זה נורא מעניין אותי. אני ממש צריכה לשמוע את הזוועות שלך חודש לפני שאני ממליטה בעצמי. זה לא שאין לילה שאני לא חושבת על זה שהולך לצאת לי אבטיח מחור בגודל של משמש... תודה לך, עכשיו אני אישן בשקט).

ב. מיילדות בפוטנציה

אלה עוקבות אחריך מהשנייה שנכנסת לתשיעי. הן דואגות שתלדי בזמן ושלא יהיו עיכובים. הן שואלות אותך בכל יום מה קורה ואיך זה שלא מזרזים אותך. השאלות החביבות עליהן הן: "מה, עוד לא ילדת?" (לא, כבר ילדתי, אבל נשארה לי בטן של תשיעי ואני גם עדיין מגיעה לעבודה למרות שיש לי תינוק/ת בבית) או לדוגמא: "נו, מה יהיה? התינוק שלך לא רוצה לצאת?" (הוא רצה לצאת, הציץ, ראה אותך והחליט לוותר על התענוג).

אלה נשמות שגם מקפידות לשאול שאלות קיטבג בלי קשר להריון. "מה, הסתפרת?" (לא, אתמול היה לי שיער שחור עד התחת והיום הוא אדום וקצוץ. פשוט קמתי ככה בבוקר).

לסיכום, בין אם תדעי לענות לנשמות הטובות ובין אם תחליטי שלא להגיב, זוהי תופעה אנתרופולוגית שאין להקל בה ראש וצריך להכיר אותה מבעוד מועד.