שאלה: הרי ידוע שבשביל אש צריך חמצן. אם כך, מדוע כאשר נושפים על נר הוא כבה במקום לבעור יותר?
תשובה: לגולש היקר שלום, כאשר מקרבים גפרור לפתילת נר, היא מתחילה לבעור.
חום הבעירה של הפתילה מתיך את השכבה העליונה של שעווה (או חלב) בנר, ואז מאייד אותה. אדי השעווה מתרכבים עם החמצן שבאוויר, כלומר בוערים. אבל בעירה זו אפשרית רק בתנאי שאדי השעווה מצויים בטמפרטורה המתאימה: מתחת לזה, הם פשוט מתנדפים ומתפזרים בחלל האוויר. כאשר נושפים על נר בחוזקה, הנשיפה מקררת את אדי השעווה ומפזרת אותם. כתוצאה מכך יורדת הטמפרטורה של האדים אל מתחת לטמפרטורת הבעירה, והנר כבה.
אגב, אותו עיקרון עצמו, בקנה מידה הרבה יותר גדול, שימש בעבר (ולפעמים עדיין משמש) לכיבוי שריפות בבארות נפט: פיצוץ חומר נפץ חזק במיוחד בקרבת הבאר יפזר את גזי הבעירה וינמיך את הטמפרטורה שלהם, והאש תכבה. אם ראית את הסרט הקלאסי "שכר האימה" בכיכובו של איב מונטן, זכור לך בוודאי שגיבוריו הם הנהגים המובילים ניטרוגליצרין לכיבוי שריפה כזו.
למאגר התשובות - לחצו כאן
אנציקלופדיה ynet מכילה מגוון עצום של ערכים וחיונית לתהליכי למידה והעשרה כמקור מידע מוביל, אמין ובטוח. ערכי האנציקלופדיה נכתבים ונערכים על-ידי צוות עורכים מקצועי, ומשולבים בהם סרטונים, מצגות ועוד.
לרכישת מינוי לאנציקלופדיה ynet
