מיומנו של איש הגשם
"אחרי ימים רצופי חוויות בסייף, קפיצות למים וכדוריד נשים, רציתי לסגור ערב שקט עם הישראלים בטניס. המשחקים החלו בחצות, לעיני 14 צופים, ולפתע מצאתי עצמי מחובק עם המתחרה תחת מטרייה. לפחות חזיתי בשיא האגדי של מייקל ג'ונסון נשבר". מיקי שגיא, שליח ynet לאולימפיאדה, הגשים חלום רטוב
אחרי 24 שעות מטריפות של ספורט, עם אירועים כמעט מסביב לשעון במגוון ענפים שלא חלמתי שאי פעם אקדיש להם מזמני (ע"ע סייף, קפיצות למים, כדוריד נשים וכדורמים נשים. הזוי, לא? אבל על זה תקראו בטור נפרד), הגיעה שעה אחת שכמעט הרסה הכל.
ורק הכדור נותר בדד. מגרש הטניס בבייג'ינג בפוזה אופיינית (צילום: AFP)
את מי לא קיללתי ברגע הזה? את המארגנים, את לייטון יואיט ושותפו (אליהם עוד נשוב) וגם את הרגע עצמו. אבל כאן טמון חלק מכוחה של האולימפיאדה. כבר עכשיו, במבט חטוף לאחור, אפשר לשכוח מהמכשולים ולחזור לעוד יום באורגזמת הספורט המתמשכת הזו.
עד אמש חוויתי בעיקר את הצד היפה של בייג'ינג 2008, ואז הגיע סיומו של סתם ערב יום שני, בו חשבתי שאני הולך לראות טניס אולימפי. אחרי שראיתי את המשחה של אלון מנדל ב'קוביית המים' המדהימה, ואחרי ששוב הלכתי לאיבוד במתחם האולימפי הענק ביחד עם חברי למערכת, סער הס (זה קורה הרבה, בטח לנווטים גרועים כמונו) ונכנסתי ל'תחנה המרכזית' (המקום ממנו יוצאות ההסעות לאצטדיונים השונים בהם נערכים המשחקים) מדרך לא דרך, הגענו מעט אחרי פתיחת משחקה של שחר פאר מול קירסטאה.
שחר ניצחה ואנחנו המתנו לשני המשחקים הנוספים שהיו בתפריט הישראלי - אנדי רם ויוני ארליך בזוגות, ציפי אובזילר ביחידות. 'אנדיוני' עלו לשחק סמוך ל-23:30, אחרי מרתון משחקים לפניהם. ציפי, שהיתה אמורה לשחק במגרש מספר 4, הועברה אחר כבוד למגרש גדול ומרכזי, מספר 2, בגלל השעה המאוחרת.
בייג'ינג 2008. כמה לא צפויה וכמה מוזרה, ככה מהנה (צילום: AP)
מה גרם לסינים, המרובעים וההולכים לפי הספר בדרך כלל, לסטות מהתכנית המקורית? ובכן, משחק זוגות קיקיוני בין צמד אוסטרלי (יואיט וגוצ'יוני) לזוג מארגנטינה (קאלרי ומונאקו, אם זה ממש מעניין אתכם). הרביעייה הזו כנראה החליטה שאין לה מה לחפש במגורי הספורטאים בשעת ערב מאוחרת ועברה מטניס למרתון. המשחק הזה נמשך, ונמשך, ונמשך, עד לתוצאה הביזארית של 16:18 בשלישית (לאוסטרלים, אם אתם מתעקשים לדעת), אחרי למעלה משלוש שעות של חילופי חבטות.
ומה השורה התחתונה של כל הברוך הזה? אובזילר רק עלתה לשחק קצת אחר חצות, שעון בייג'ינג, לאחד המשחקים הביזאריים וההזויים בחייה. הטניסאית הוותיקה, שמגשימה בגיל 35 חלום לשחק באולימפיאדה, בוודאי לא שיערה שתעשה זאת לעיני 14 צופים, במגרש עם קיבולת ל-2,000, כאשר היחס באיצטדיון הוא משהו כמו סדרן וחצי (או מתנדב וחצי בחולצה כחולה) על כל צופה. יותר נכון, לכל צופה ער.
אחד האוהדים ביציע המערבי עשה את מה שכולנו פינטזנו עליו באותו רגע - שכב על ארבעה מושבים, כמו במטוס, ופשוט ישן. הכסאות ליד ריקים, אז למה לא לתפוס תנומה טובה? ברגעים מסוימים, בין הנקודות על המגרש הריק, אף נדמה היה כי אפשר לשמוע את הנחירות שלו.
אובזילר במגרש המיותם, עם שיאן העולם ב-200 מ' (צילום: מיקי שגיא)
אחרי 40 דקות, דווקא כשאובזילר התעוררה וצימקה ל-5:3, גם אותו אוהד ישן התעורר לחיים. מה זה התעורר? ייתכן מאוד שהוא שבר את השיא העולמי של מייקל ג'ונסון בריצת 200 מ', בדרכו אל הגג הקרוב לאיזור. גשם זלעפות, מבול קוראים לזה בסינית מתקדמת, החל לרדת ולהרטיב את כל הנוכחים (כאמור את כל ה-14 שהיינו שם + 20 מתנדבים/סדרנים).
כך קרה שערב בו היינו אמורים לסקר טניס, הסתיים בזה שמצאתי את עצמי כמעט מחובק עם הקולגה ממעריב, חברי ערן סורוקה, תחת מטרייה אחת. לא היינו לבד. בסין כמו בסין, 20 המתנדבים הפכו בן רגע ל-300, אחרי שכל החבר'ה מהמגרשים הצדדים התאגדו תחת סמי-מחסה. וכל זה, רק להזכיר, משהו כמו שעה אחרי שפינטזתי להתחבק דווקא עם הטניסאית המועדפת עליי, הארגנטינאית ג'יסלה דולקו, אותה ראיתי במסדרון בין חדר התקשורת למתחם השחקניות.
ג'יסלה דולקו. רק בשביל לבקש חיבוק (צילום: רויטרס)
אמצע אוגוסט, תחילת האולימפיאדה, ואנחנו תחת מבול אימים. לא בדיוק מה שחלמנו עליו, והכל בגלל המארגנים הסינים, שהחליטו לשבץ את ציפורה שלנו במשחק האחרון של ה-11 בחודש, שבכלל הפך לראשון ב-12.זו כנראה תמונת המצב בבייג'ינג 2008 - כמה לא צפויה וכמה מוזרה, ככה מהנה.
ולסיום, מילה על אובזילר המסכנה. יום שלם היא חיכתה במתחם הטניס למשחק שלה, ואחרי ההמתנה הבלתי נגמרת, עד שבשעה טובה עלתה לשחק, היא פתחה גרוע ופיגרה 3:0. לאחר שהתעוררה וצימקה ל-5:3, כשהתחילה לשחק את הטניס הטוב שלה, היא פתאום ספגה מבול מהסרטים על הראש. מה עם קצת רחמנות על הילדה? בכל זאת, בגיל 35, אולימפיאדה ראשונה, תנו לציפי לנצח. או לפחות לשחק.
