חזרו מהתופת: חוששים לאח, מאושרים לעלות

"ההורים שלי החליטו לשלוח אותי לכאן הרחק מהתופת והפחד, אבל נשארו בגאורגיה כדי לחפש את אחי, שנעדר בצחינוואלי. אני מקווה שהוא בחיים". כך סיפרה ל-ynet מריה, יהודייה בת 16 מגאורגיה, שהייתה בין מאות הנוסעים שנחתו אמש (יום ג') בנתב"ג, בטיסות המיוחדות של אל-על ומשרד החוץ. עם אחיה טרם נוצר קשר בבירת מחוז דרום אוסטיה, מוקד הקרבות הקשים בקווקז.

מלחמה בקווקז - סיקור נרחב:

• על רקע מאמצי תיווך, גאורגיה ממשיכה לסגת  
• פרשנות: איך נמחצה גאורגיה / רון בן ישי
• נשיא גאורגיה: הרוסים ממשיכים לתקוף אזרחים
• העיתונאי צדוק יחזקאלי נפצע קשה מירי בגאורגיה
  

מריה הגיעה לבדה לחופשה לא מתוכננת אצל סבתהּ המתגוררת בדרום הארץ. "זו פעם ראשונה שנקלעתי למלחמה של ממש", סיפרה, "מאחי לא שמענו כבר כמה ימים, הוא לא היה ברשימה של ההרוגים אז אני מאוד מקווה שעוד נמצא אותו בחיים".

למרות המצב הקשה בגאורגיה, משפחתה של מריה לא שוקלת בינתיים לעלות ארצה, כמו שעשו כמה משפחות שנחתו אף הן אמש. "זו לא פעם ראשונה שלי בארץ, אבל המשפחה שלי לא חושבת לעלות כי כל החיים שלי שם", היא מסבירה, "החברים שלי, בית הספר. אני מאוד מקווה שזה יעבור ואני אוכל לחזור לגאורגיה בלי לפחד".

מי שניצל את המצב ועלה ארצה הוא דוד מוששווילי, בן 20, שבא יחד עם אמו. אביו אמור להצטרף בטיסה המאוחרת. "השארנו בגורי הכל - את הבית שלנו, את כל הדברים, ופשוט ברחנו עם הרכב לטביליסי בשבת", סיפר ל-ynet. "שם יצרנו קשר עם הסוכנות שהציעה לנו לעלות לארץ במהרה.

"הבריחה לארץ הצילה את חיינו" (צילום: עופר עמרם)

על האירועים הקשים בעיר מגוריו סיפר מוששווילי: "פתאום התחילו להפציץ ולא ידענו מה לעשות ולאן לברוח. היה ממש מפחיד, אי אפשר לתאר את התחושה הזאת. אף אחד לא ציפה לתסריט כזה קשה. זה שברחנו מגורי ועלינו לארץ פשוט הציל את חיינו".

"אנחנו משלומי, רגילים להפגזות"

משפחת בוטארה משלומי יצאה לפני חודש לטיול שורשים. דוד, אב המשפחה, סיפר שרצה להראות למשפחה את עיר הולדתו, גורי. הם היו בדרך מעיר נופש אחת לאחרת כשהחלה המלחמה. "חצינו את גורי אחרי ההפצצות ולא ראינו את העיר אלא רק הריסות. הצבא הרוסי סגר את המעבר דקה אחרי שהג'יפ שלנו יצא משם.

"זו הייתה תחושה של ביזיון לראות את עיר הולדתי בלי יכולת להראות לילדים את יופייה", הוסיף בוטארה, שלמרות הכל מעיד שלא ממש התעורר בו פחד מהפגזות. "אנחנו משלומי ורגילים לזה עוד מהארץ, לכן לא ממש פחדנו. אבל זו הייתה תחושה נהדרת לחזור לארץ".

משפ' בוטארה. "הרוסים סגרו את המעבר דקה אחרינו" (צילום: עופר עמרם) 

גם ליאה ג'ניאשווילי, שלצדה בנה בן ה-11, הגיעה מגורי. "שלושה ימים ישבנו במחסה מתחת לאדמה וחשבנו שאולי ההפצצות יעברו", סיפרה. "כשהיו כמה שעות של שקט ברחנו לחברה שלי שמתגוררת בכפר אבל כעבור זמן קצר גם שם התחילו ההפצצות, ואז הסוכנות היהודית פינתה אותנו לטביליסי".

ג'ניאשווילי הוסיפה, שמכיוון שברחו ללא חפצים ומסמכים, היא ובעלה נאלצו לחזור ביום הטיסה לגורי למספר שעות - בכדי לארוז חפצים כדי לקחת לארץ: "ממש פחדנו, אבל לא הייתה לנו ברירה. הכול בגורי מופצץ אבל הבית שלנו עוד נשאר שלם. הגענו לכמה שעות לאסוף מעט חפצים לתקופה ראשונית בארץ.

 היה ממש מפחיד ולכן רציתי לעלות כמה שיותר מהר לארץ. במיוחד פחדתי בגלל בני הקטן ועכשיו אני מרגישה שאנחנו בטוחים".