למה הילד מרביץ? כי לא חינכתם אותו!
הילד מציק לאחותו, מרביץ לחבר, נוהג בלי רישיון - מה זה רלוונטי למה הוא עשה את זה? פרופ' עמוס רולידר מזכיר להורים שכשילד עושה משהו אסור - הוא צריך להיענש ולא רק להינזף, ובטח שלא להישאל: "למה עשית את זה?"
רנצ'וק בן השלוש רץ לעבר אחותו הצעירה וחוטף לה בכוח את הבובה בה שיחקה. האחות רצה אל אמא בוכה, כועסת וזועקת: "הוא לקח לי את הבובה". אמא קוראת לרן אליה ובמבט כועס אומרת לו: "תחזיר לה מיד את הבובה". לאחר שהוא מחזיר את הבובה פונה אליו אימו ושואלת "תגיד לי, למה עשית את זה?"
"סתם בצחוק", עונה הזאטוט כשעל פניו חיוך של ארשת ניצחון. "זה בכלל לא מצחיק", מסבירה האמא. "אני מבקשת שלא תעשה את זה יותר". "בסדר", עונה הבן ורץ למשחקיו.
רני בן ה-8 נצפה על ידי המורה כשהוא בועט בחוזקה באחד מחבריו לכיתה. המורה קראה לו בתוקף, תבעה ממנו שיחדל ממעשיו, ביקשה ממנו ללוות אותה לחדר המורים ושם ביקשה ממנו לשבת, הישירה מבט לעברו ושאלה במבט רציני: "רני, אתה מוכן להסביר לי למה עשית את זה?"
רני, כעוס משהו, ענה למורה: "זה לא אשמתי. גל התחיל. הוא הפריע לי לענות על השאלות ו..." המורה השיבה לו מיידית ובתקיפות "זוהי לא סיבה לבעוט בגל. אני לא מקבלת זאת. אפשר לדבר, אפשר לבקש את עזרתי. אני מבקשת ממך להבטיח לי כי לא תעשה זאת שוב". רני הבטיח להשתדל ויצא במהירות מחדר המורים בדרכו להפסקה הנכספת.
העובדה שלרן בן ה-17 אין רישיון נהיגה לא מנעה ממנו, בעת שהוריו נעדרו מהבית, לקחת ללא רשות את המכונית המשפחתית לסיבוב בשכונה. כשנודע הדבר להוריו, כעסו מאוד וקראו לו לבוא מיד לשיחה נוקבת: "אתה פשוט לא נורמאלי", קבע האב. "אתה בכלל מבין את משמעות התנהגותך?" הוסיף בכעס עצור. "אני רוצה שתסתכל לי בעיניים ותגיד לי – איך העזת? למה עשית את זה?"
רן השפיל מבטו ואמר בקול רועד: "אני מצטער שאכזבתי אתכם. שום מילת סליחה לא תתקן זאת. אני חושב שלמדתי לקח. שטות כזו לא תתרחש שוב... כיצד אוכל לכפר על מעשי?" סיים רן כשדמעות זולגות מעיניו. אמא הניחה את ידה על כתפו ואמרה: "נראה לי כי אכן למדת את הלקח. רק שלא תעשה זאת שוב". למביט מן הצד נראה היה כי אמא היתה אפילו גאה בבנה שלא חשש לקחת "אחריות" ולהודות כי טעה בגדול.
אז למה באמת הוא עושה את זה?
להורים רבים יש נטייה לשאול את ילדם בעקבות ביצוע התנהגות בלתי נאותה את שאלת מיליון הדולר "למה עשית את זה?" לכאורה, שאלה חשובה. האומנם?
בואו ננסה להבין מה מסתתר מאחורי השאלה הלא רלוונטית הזו. אפשרות אחת היא כי ההורה מקווה שהילד יספק בתשובתו הסבר למעשיו הבלתי ראויים, ההורה יוכל להעמידו על טעותו, להציע לו דרכי פעולה אלטרנטיביים ראויים וכתוצאה מכך ידע הילד שלא לחזור בעתיד על התנהגותו הבלתי נאותה.
אפשרות נוספת היא שהשאלה מבטאת את אכזבת ההורה מכך שהילד פגע בו בהתנהגותו ("למה עשית לי את זה") ובהתנהגותו "הנלוזה" הפגין הילד חוסר התחשבות בהורה המשקיע בחינוכו זמן, כסף ואהבה אין סופית. לא אחת יוצא לי לשמוע מהורים המאוכזבים מהתנהגות בנם את האמירות: "אנחנו לא מבינים את פשר התנהגותו של בננו. מה לא עשינו בשבילו, מה לא נתנו לו? ממש לא מגיע לנו".
אפשרות שלישית היא שהסיטואציה בה הורה נאלץ להגיב על התנהגות בלתי ראויה של ילדיו אינה פשוטה לו כלל ועיקר. האמת היא שקשה לנו ולעיתים אף כואב להגיב בתקיפות ולהעניש את ילדינו, גם כאשר אנחנו יודעים בליבנו כי הדבר לטובתם. קשה לנו לראותם סובלים, בוכים ונעלבים מתגובת הענישה שלנו ולכן אנחנו מתעקשים על כך שהילד יסביר את מעשיו ואז יתכן ונבין את הסיבות שהביאו אותו להתנהג כפי שהתנהג. יתכן שאפילו יתנצל ואולי אף יבטיח שלא יחזור על התנהגותו זו בעתיד. הסבריו והבטחותיו של הילד יחלצו אותנו ההורים מהצורך להגיב בתקיפות ולעיתים אף להענישו. הילד כמובן לומד לספק את הסיבה שתרגיע ותפחית את תחושת הלחץ של ההורה, כלומר ילמד לשקר ובאין תוצאה משמעותית למעשיו כמעט תמיד ימשיך בהתנהגותו הבלתי נאותה בעתיד.
הסיבה האמיתית
הורים יקרים, חשוב שנדע כי לילדינו אין את היכולת להסביר את הסיבות האמיתיות לכישלונם לנהוג באיפוק, בכבוד ובהתחשבות בזולת. הילד לא יודע עדיין ואולי לא נעים לו לומר לכם, כי הסיבה העיקרית לכישלונו ההתנהגותי היא העובדה כי אנחנו ההורים לא השכלנו לחנכו כראוי.
הילדים שלנו לא מסוגלים לומר לנו את האמת – כישלוננו בחינוכם נובע לעיתים קרובות מהעובדה שלעיתים לא היינו שם כשהוא היה צריך אותנו, שקיימים חילוקי דעות בינינו, שחוסר העקביות שלנו ושתגובותינו להתקף הזעם הראשון שלו (ולאלה שאחריו) היו בלתי יעילים במקרה הטוב. בקיצור, התשובה לשאלה "למה עשית את זה?" בהרבה מקרים פשוטה וכואבת והיא: "כי אתם ההורים לא הצלחתם עדיין לחנך אותי".
אז במקום לבקש הסבר מרן שלנו על כי חטף את הבובה לאחותו, בעט בחברו הטוב או לקח את הרכב המשפחתי כאשר אין בידו רישיון נהיגה וללא רשות ההורים, עלינו להסתכל לרנצ'וק, לרני ולרן בעיניים ולומר לו בקול שקט אך תקיף כי התנהגותו אינה מקובלת וכי עליו לשלם על התנהגותו הבלתי נאותה.
רנצ'וק יחזיר מיד את הבובה לאחותו וימתין 10 דקות בשקט עד שיוכל להמשיך לשחק או לצפות בטלוויזיה, רני יתנצל על תוקפנותו כלפי חברו ויבלה על כן את ההפסקה בכיתה. רן יאלץ ללכת למשטרה, שהרי עבר כמה עבירות במעשהו זה וחיפוי בדמות של "יאללה, נעביר את זה כאירוע חד פעמי" – אינו מעביר את המסר הנכון בלשון המעטה.
אז להבא, הורים יקרים, בבקשה, במקום "למה עשית את זה?" אמרו: "בחרת לעשות דבר לא ראוי ולכן לא תוכל..." בהתאם לגיל ולתרגיל. בהצלחה!
פרופ' עמוס רולידר, אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות ומנחה הרצאות וסדנאות בנושאי חינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל.
