קול הצביעות העולמית
"עולם כמנהגו נוהג. בסין מחייכים ומחלקים מדליות, ובגאורגיה קוברים את המתים. נכון שאנחנו במאה ה-21 וחשבנו שהתקשורת והעולם לא יתנו לזה לקרות - אבל למי יש כוח להגן על גאורגיה שאלפים מתושביה נטבחים ועוד רבבות חסרי בית ומדממים?". אבי רט מחפש לשמוע קולות אחרים בעולם. ויוצא לצפת
החמסין מאדה את שרידי תאי המוח שעוד מתפקדים בחום הזה. העולם כולו נופש וחופש את חופשת האוגוסט שלו. המזגנים עובדים 24/7 בפול ווליום.
ובעולם - קולות. לא קול ענות גבורה ולא קול ענות חלושה, אלא קולות שונים ומשונים העולים מקצווי תבל. בעוד שמהמזרח עולים קולות של מדליות, של אחווה פיוס ושלום, הרי שמהצפון דווקא נשמעים קולות מלחמה. רוסיה מנסה להחזיר לעצמה את כבודה ואת מקומה המרכזי על פני כדור הארץ, וגאורגיה מנסה איכשהו לשרוד וללקק את הפצעים.
אולי הקול המרכזי והמשמעותי ביותר העולה ונשמע בחלל האנושות בעת הזו הוא קול הצביעות העולמית. הרי כולם יודעים שסין היא דיקטטורה מהקשות והאכזריות שיש. סין היא מדינה של עריצות, עבדות, רצח אנשים, דיכוי זכויות הפרט, ובהזדמנות זו נזכיר שוב את הטבח בככר טיין-אן-מן. אלא שזה שסין היא מדינה אנטי דמוקרטית, עריצה ומדכאת את זכויות האדם - זה לא מפריע לעולם לבוא אליה, לחגוג איתה, להכשיר אותה, גם אם כולנו יודעים שאחרי האולימפיאדה - עולם כמנהגו ימשיך לנהוג, והמשטר שם ישעבד את נתיניו לנקות את כל הלכלוך שהשאירו שם המיליונים - וחמור מזה- יכפה את נתיניו לממן את כל המיליארדים שעלתה להם ההפקה הזו. אבל בינינו, את מי באמת מעניינות זכויות האדם ועוד כמה זוטות זניחות שכאלה - כאשר הבריכה ושאר מגרשי הספורט מספקים לחם ושעשועים להמונים.
"התקשורת לא תתן לזה לקרות"
ובינינו, את מי באמת מעניינת גאורגיה? נכון, כולם יודעים שפוטין והבובה שלו כנשיא הם דיקטטורים עריצים, כולם יודעים את מצב זכויות האדם, השחיתות ושאר העניינים ברוסיה, נכון שהעולם החופשי הבטיח הגנה לגאורגיה, נכון שאנחנו במאה ה-21 וחשבנו שהתקשורת והעולם לא יתנו לזה לקרות - אבל למי יש כוח להגן על גאורגיה שאלפים מתושביה נטבחים ועוד רבבות חסרי בית ומדממים ? לאיזה מנהיג היום בעולם החופשי יש כוח להיכנס להרפתקה הזו? ואם אנחנו הנאיבים חושבים שמחר יבוא מישהו להגן עלינו חלילה מול החיזבאללה, החמאס או איראן, אז הנה קיבלנו עוד שיעור בפער שבין ההבטחות של העולם הנאור לבין רצונו ויכולתו לפעול תכל'ס בשטח. מנהיגי העולם המערבי חלשים. הם מעדיפים לשבת ביציע באולימפיאדה ולדבר על שלום חופש ושוויון, מאשר בפועל לעשות משהו למען מישהו.
קולות של צביעות מדינית ופוליטית, קולות של חולשה מנהיגותית, וקולות של עייפות מלעשות משהו צודק ואמיץ. לעולם כבר אין כח לכלום. בוש בשלהי הקריירה, לפוטין תוכניות מגלומניות משלו, סרקוזי עסוק, מרקל בחופש, ואובמה בהוואי. רק לבני ומופז במלוא כוחם ואונם. בסין מחייכים ומחלקים מדליות, ובגרוזיה קוברים את המתים. עולם כמנהגו נוהג.
קולות אחרים
ואני הקטן, בימי החום הללו של אוגוסט, בדמדומי ובשלהי חופשת הקיץ, מחפש לשמוע קולות אחרים בעולם. קולות של נשמה, קולות של נוף ארצישראלי, קולות של שמחה.
אחפש אותם לא בסין ולא בגאורגיה, אלא כמדי שנה - בסמטאותיה של צפת. העיר הקסומה והמיוחדת הזו בגליל. כל שנה מחדש, בלילות הקיץ המעט צוננים, מהלך בין הסימטאות,הרחובות והרחבות, ומאזין לצלילם העולים ובוקעים מפסטיבל הכלייזמרים. יש משהו אמיתי,טהור ומשכר בשילוב הזה של הנוף המדהים, של האוויר הצלול, של הגליל בכלל, ושל הצלילים הקסומים הבוקעים מכל סימטא. ים של צלילים מסגנונות שונים, מהרכבים שונים. ים מגוון של ישראלים צעירים ומבוגרים, דתיים חרדים וחילוניים, כולם מתאחדים סביב העיר, המוזיקה, והקסם המיוחד השורה עליה בלילות הללו של הפסטיבל הייחודי הזה.
יש משהו מיוחד בגליל. אפילו בתרבות הצימרים הישראלית, עם הג'קוזי והקצת דשא, סחבקיאדה הישראלית בה כולם פוגשים את כולם בתחנת הדלק בדרך לצפון או ממנו, בחנויות המכולת הקטנות במושבים, לשם נכנסים בבוקר לקנות קצת לחמניות ושוקו וגבינה צהובה ומילקי לילדים בצימר, ובנפנופי המנגל בחורשות ובחצר האחורית של הצימר. אפשר לרגע, או אפילו לכמה ימים להסיר את מעטה וקליפת הציניות, לזרם עם הצלילים והנופים, להתמכר למוזיקה ולסחבקיאדה, ולנסות לשאוב כוח לפני החזרה לשנה החדשה.
קולות וצלילים בעולם. לא כולם נעימים לאוזן. העולם באדישותו ובצביעותו כמנהגו נוהג. הספורטאים הישראלים כרגיל אלופי העולם בכישלונות, הסברים ותירוצים. השחיין האמריקני מייק פלפס אוסף את מדליות הזהב שלו, והגאורגים אוספים את הגופות שלהם.
ואנחנו להבדיל, אוספים קצת את עצמנו לכמה ימים קסומים של חופשה צפונית, של התחברות לקולות וצלילים אחרים, קולות המהדהדים בין הרי הגליל ועמקיו, קולות של מוזיקה ושמחה, נופש ישראלי, סחבקיאדה משפחתית וכליזמריאדה צפונית.
