לוחמי צד"ל מחו: למה משרד הקליטה מטפל בנו?
כמאה לוחמים ובני משפחותיהם מחו בהפגנה שנערכה ליד הקרייה בתל-אביב, על האפליה בין הלבנונים שהגיעו לישראל - בגלל דרגתם. "אני לא עולה חדש, לחמתי, מגיע לי שמשרד הביטחון יטפל בעניינים שלי. אסור לזרוק את האנשים על משרד הקליטה", אמר קצין לשעבר בצד"ל
שמונה שנים לאחר הנסיגה מדרום לבנון - בעקבותיה הגיעו לארץ רבים מלוחמי צד"ל שסייעו לצה"ל - קובלים עשרות מהם על קשיים ואי שוויון בקליטתם בישראל. היום (א') הפגינו כמאה לוחמי צד"ל ובני משפחותיהם מול שער דוד בקרייה בתל-אביב, לטענתם, במחאה על האפליה שיצרה ממשלת ישראל בשנת 2003, כאשר החליטה לחלק את הטיפול בין שני משרדי ממשלה לפי דרגתם הצבאית.
המפגינים חשים נבגדים על-ידי משרד הביטחון, שלדבריהם נטש אותם לאחר שנות שירות רבות. כיום לוחם צד"ל בדרגת סגן-אלוף ומעלה מטופל על-ידי משרד הביטחון - ומי שדרגתו נמוכה יותר מקבל סיוע ממשרד הקליטה. "אנחנו רוצים את המינימום שמגיע לנו. אני לא עולה חדש, לחמתי, שירתתי בצבא, מגיע לי שמשרד הביטחון יטפל בעניינים שלי. זה מה שאנחנו רוצים. אסור לזרוק את האנשים על משרד הקליטה", אמר קצין לשעבר בצד"ל.
"לא יוכלים לחיות". המפגינים בתל-אביב (צילום: עופר עמרם)
"אנחנו לוחמים עכשיו כדי לחיות כמו שצריך, אנחנו לא יכולים", סיפרה קלייר - שאת שירותה בצד"ל עשתה בענף התקשורת, ומאז הנסיגה לא מצאה את מקומה. "באתי לפה לפני שמונה שנים עם בעלי והילדים שלי, אנחנו היינו בצד"ל, היה לנו שלום אמיתי עם ישראל. אחרי הנסיגה של צה"ל מלבנון לא ידענו מה לעשות, הפקירו אותנו שם, באנו למדינה הזו, אנחנו יודעים שהמדינה נותנת את כל הזכויות לאנשים. שמונה שנים לא ידעו לקלוט אותנו כמו שצריך, חילקו אותנו", היא אומרת בכאב. קליר מטפלת לבדה בארבעת ילדיה בנהריה מאז מות בעלה.
לפי הנתונים שיש בידי המפגינים, מבין לוחמי צד"ל ובני משפחותיהם נשארו כ-2,500 איש. חכים, שירת כקצין בצבא כ-15 שנה היה ממארגני ההפגנה. הוא טוען שמחוסר ברירה חלק מהמשפחות חזרו ללבנון וסיימו את חייהם בכלא. "אנחנו דורשים שיעשו שוויון, מה שקורה עכשיו לא צודק. אנחנו עבדנו עם משרד הביטחון, לא עם משרד הקליטה וזרקו אותנו כמו כלבים. ל-460 משפחות אין להם מה לאכול. אין לנו מי שייצג אותנו, אם יש לי בעיה אין לי למי לבכות, אנחנו זרוקים בשמיים".
מרואן, שהשתתף גם הוא בהפגנה, חי עם אשתו ושלושת ילדיו בכרמיאל. הוא שירת שנתיים בצד"ל לפני הנסיגה, ולדבריו הוא מודאג מההשפעה שתהיה למצב ההורים על ילדיו בעתיד, "הגענו למצב שהרבה אנשים לא עובדים, מי שעובד לא יכול להמשיך את החיים ככה כי קשה מאוד. אני משלם 2,000 שקלים בחודש שכר דירה, אני לא עובד, פיטרו אותו בגלל בעייה בכתף ועכשיו אני מקבל אבטחת הכנסה של 2,400 שקל. עכשיו מתחילים להוריד את הסכום הזה. איך אני יכול לדאוג לאוכל לילדים שלי?"
גם הדור הצעיר לקח חלק בהפגנה. פרין, בת 16, הצטרפה לאביה קצין לשעבר, והגיעה מכרמיאל לקרייה. היא ניסתה להבין בעזרת מצלמת הוידאו את תחושותיהם של העוברים ושבים ביחס להפגנה, אך הרוב לא מיהרו לשתף פעולה. "אבא שלי לוחם, אנחנו עושים את ההפגנה בשבילנו, בשביל הדורות הבאים שיחיו כאן בשלום. חשבתי שנחזור ללבנון, אבל עם השנים אני לא רואה את זה קורה. יש לי משפחה בלבנון, אבל כרגע יש מלחמות אז עדיף שלא נחזור. אבא שלי שירת 25 שנה והיום הוא עובד במשאית זבל, זאת עבודה למישהו שהיה בצד"ל? זה לא פייר".
