"אמא, תירגעי. אני רק עולה לכיתה א'"

"חשבתי שזה יהיה להיפך, אבל לא. אתה שמח ללכת לבית הספר. אמא ואני בוכים בחוץ... לא תמיד אני בטוח שהכנו אותך ליום הזה כמו שצריך. כשאבא שלך היה בן שש, משום מה תמיד השאירו אותו בחוץ... ואם יהיה לך מזל, אהוב שלי, ומיד יזמינו אותך לחצר לשחק, תסתכל הצידה לראות אם יש שם ילד שעומד לבד. תקרא לו להצטרף, בשביל אבא".

כך, בכנות כובשת, מתאר יאיר לפיד את תחושותיו כשילדו עלה לכיתה א'.

רבות נכתב על המעבר של ילדים מהגן לכיתה א'. הורים רבים רושמים את ילדיהם לסדנאות, חוגים ומכינות לרכישת מיומנויות לכיתה א' - העיקר שהילד יהיה מוכן לקראת המעבר והשינוי החשוב הזה. אבל מה עם ההורים, מי יכין אותם למעבר הדרמטי, ממה נובע הלחץ שלהם, מה מדאיג אותם כל כך?

"מגוון החששות של ההורים הוא רב ועוצמתן משתנה מהורה להורה", מסבירה אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית בכירה, חוקרת ומטפלת באמהות ברמת גן וכרכור. את הפחדים והחששות הללו היא מחלקת לכמה קבוצות:

א. זכרונות ילדות, בעיקר שליליים

המפגש עם בית הספר מעורר אצל הורים רבים זיכרונות מתקופת בית הספר שלהם, על המורכבות של החוויה הזו עבורם. אם נדבר עם הורים, נראה שלמרביתם יש עניינים לא פתורים לגבי תקופת בית הספר וזה בהחלט משליך על האופן בו הם מקבלים את כניסת הילד או הילדה לשם. לכן, גם ההורים עושים תהליך רגשי בינם לבין עצמם.

כשאנחנו ההורים מעבירים לילדים את הזכרונות החיוביים, אנחנו יוצרים אצלם תחושה ראשונית נעימה, כזאת שמעוררת רצון לבדוק ולהתנסות בחוויות שעליהן סיפרנו לילדים. כשאנחנו מעבירים מסרים שליליים כתובנות הוריות, כמו: "כשאני הייתי בגילך לא אהבתי את המורה שלי שושנה וכל הזמן סבלתי בכיתה בגללה. לכן, תבדוק תמיד אם המורה מתייחסת אלייך כמו שצריך" - אנחנו מתווים לילדים התחלה קשה וקודרת, כזאת שתפחיד אותם כי "לאבא או לאמא לא היה כיף בבית הספר והם לא אהבו כל כך ללכת אליו".

ב. חששות מאובדן שליטה

עכשיו, כשהילד בכיתה א', משתנים חוקי המשחק ותחושת השליטה של ההורים לגבי המתרחש בעולמו של ילדם פוחתת. 

יעל, אמא של נועה שאוטוטו עולה לכיתה א', מתארת זאת כסוג של איבוד כיוון הורי: "עד עכשיו, כשנועה היתה בגן, ידעתי מי אנשי הצוות, מהי האינטראקציה הקיימת בין נועה לבין כל אחד מהם, כמה ילדים יש בגן, מהו סדר היום ומה לקנות כל סוף שנה לגננת ולסייעת. עכשיו, אני מרגישה כאילו הלכתי לאיבוד. נועה הקטנה עם הרבה ילדים לא מוכרים. את המורה והסייעת ראיתי רק פעמיים ואין לי מושג איך היא תצליח להסביר מה היא רוצה במקום חדש עם כל כך הרבה ילדים".

אובדן שליטה נוסף בא לידי ביטוי גם בהפיכת "הגוזל הקטן" לילד גדול ועצמאי, שכבר אינו תלוי כל כך באמא ואבא ומתחיל לתרגל באופן עצמאי כישורי חיים בסביבה חדשה ומאתגרת.

ג. פחד מכישלון

ישנם הורים המוטרדים מאוד מההיבט ההישגי: האם ילדי ילמד לקרוא, האם הבת שלי תהיה בין הראשונים בכיתה בחשבון, מה יחשבו עלי כשיכירו את יכולות הלמידה של הילדים שלי? הורים רבים מרגישים שמשפחתם ותיפקודה נבחנים באמצעות הישגי הילדים שלהם ולכן, אין פלא שסדנאות ההכנה לכיתה א' תופסות תאוצה.

הדחיפה להישגים ומצויינות, נובעת לא פעם מתסכולי למידה של ההורים כשהיו קטנים או משאיפה לפרפקציוניזם.

ד. ההיבט החברתי

היבט נוסף הוא התחום החברתי שגם הילדים מייחסים לו חשיבות רבה, בייחוד כשהגיעו לא מכבר מקבוצת ילדים מגובשת ומוכרת בגן הילדים.

יעל, אמא של נועה, מרגיעה ומספרת: "מהר מאוד ראיתי שלנועה שלי ולילדים אחרים יש מה שנקרא, זיכרון קצר והם בכלל לא התחברו לילדים מהגן. הם יצרו חברויות נהדרות עם כמה ילדים שהגיעו בכלל ממושב בסביבה שלנו".

ה. אובדן הילדות

יש הורים שתופסים את בית הספר כקץ הילדות ולכן הם מנסים לפצות את הילדים על האובדן, כמו שהם תופסים אותו.

ו. ציפיות הוריות מול מציאות בית ספרית

יש חשיבות רבה למפגש בין הציפיות והמשאלות של ההורים לבין המציאות שהם פוגשים בפועל, בבית הספר. הורים עלולים להרגיש חרדה אם הם מרגישים שהצוות החינוכי לא מקצועי מספיק או שבית הספר הוא מוסד לא מוצלח באופנים שונים: לא יעיל, מתנהל בצורה מבולבלת ולא עקבית וכדומה.

הפער מתבטא גם בהבדלים בין השקפת העולם החינוכית של ההורים וערכים עליהם מושתתת המערכת הבית-ספרית. כשהפער גדול ומשמעותי, נוצרים קונפליקטים ומתחים בין ההורים לבין בית הספר, שהילדים עדים להם ומושפעים מהם לרעה. מה אמור להרגיש ילד קטן שרק נכנס למסגרת חדשה, כשהוא שומע את הוריו משוחחים ביניהם ורוטנים על המדיניות בבית הספר?

 שימו לב לתחושות של הילד. צילום: index open

איך אפשר להפיג את הפחד והחרדה? לגודקאר יש כמה הצעות:

נסו להתייחס אל הלא נודע כאל הרפתקה מסקרנת, הטומנת בחובה חוויות ולמידה מועילה. המורה "טירונית" וזוהי השנה הראשונה שלה בהוראה? נהדר. היא תשתדל להיות הכי טובה, כדי להוכיח להורים שחוסר הניסיון שלה הוא יתרון. הילד נמצא בכיתה עם המון ילדים שאינו מכיר והוא בודד? זאת הזדמנות להשתדל ולהתחבר לחברים חדשים.

כמו בכל מעבר, מוכרות עוזרת מאוד להפחית חרדות.

רצוי לבקר בבית הספר, לשוחח עם המחנכת העתידית ואם יש חשש שלילד יש קשיים הדורשים סיוע - גם עם יועצת בית הספר או הפסיכולוגית.

חשוב לנסות להפריד בין התחושות שנובעות מהזיכרונות הפרטיים שלנו, לבין מה שנכון לילדה או לילד, אלו שייכנסו לכיתה א'.

חשוב להתייחס לכל ילד כאדם בפני עצמו וכישות עצמאית - חושבת ובעלת יכולת לעמוד באתגרים. חשוב לזכור את היתרונות של כל ילד. הוא אולי מתקשה להחזיק עיפרון, אבל הוא חברותי מאוד. היא אולי זקוקה לתמיכה בלמידה, אבל היא מלאת מוטיבציה ונכונות לעבוד.

הקפידו לא להשוות בין האחים במשפחה. כל ילד הוא עולם שלם.

תנו משמעות מעשית למונח "מעורבות הורים" והיו מעורבים בנעשה בכיתה ובבית הספר. הפסיכולוג יואל אליצור, שבדק תהליכים והתנהגות של התמודדות משפחתית עם מצב הלחץ של כניסת ילד לכיתה א', מצא שמשפחות שהתמודדו בצורה הטובה ביותר עם המצב, היו משפחות שבהן שני ההורים היו מעורבים בהתמודדות. עמדו בקשר עם בית הספר ופעלו מתוך שיתוף פעולה איתו.

ספרי ילדים בנושא העלייה לכיתה א':

• ליאורה הולכת לבית הספר / ק. באומגרט
• אודי / ק. הנקס
• ברלה, ברלה, בוא לבית הספר / פ. קז
• עולים לכיתה א' / ס. שיר
• ספרו לי על כיתה א' / ה. כוכבי
• כתה א' של אמא / נ. מקמל-עתיר
• בום בילי בום - כיתה א' שלום / ז. אביב
• סבא הולך לכיתה א' / ש. שכטר
• לכיתה א' עם פליקס / א. לנגן, ק. דרופ
  

אורלי נעמה אלקריב - מידענית (M.A), מייסדת ומנהלת "דרך המילים " - מרכז נעמה למידע חברתי, המפיצה מידע להורים, משפחות, גני ילדים ומרכזי-הורות.