קופקבאנה בבייג'ינג: כדורעף חופים אולימפי

ערב פתיחת האולימפיאדה, בחדר הראשי למסיבות עיתונאים בבניין בו עובדת התקשורת המסקרת את בייג'ינג 2008, נשאלה מיסטי מיי טרנור, אחת משחקניות כדורעף החופים המפורסמות בעולם, האם לא מעליב אותה שלא מעט אנשים באים לצפות במשחקים בענף רק בגלל שמדובר בבחורות הלובשות בגדי ים מזעריים ואטרקטיביים.

"ממש לא. לנו לא אכפת מי בא ולמה, העיקר שיבואו וכמה שיותר, כיף לשחק מול קהל", השיבה האמריקאית בקור רוח, עם החיוך האופייני שלה. כמה ימים מאוחר יותר, מיסטי מיי שוב עלתה לכותרות, במהלך ביקור של הנשיא ג'ורג' בוש באחד מאימוני הצמד האמריקאי הבכיר בטורניר ,מיסטי מיי ושותפתה, קרי וולש.

ג'ורג' בוש במפגן תמיכה לא אופייני במיסטי מיי (איי.פי)

בוש, שהגיע לאתר כדורעף החופים, התבקש על ידי מיסטי לטפוח על ישבנה. הנשיא, שהופתע מהבקשה, נראה נבוך וסיים את הפרק עם מכה קטנה בגב התחתון של טרנור. האירוע זכה כמובן לכותרות גדולות בכל רחבי תבל וצלמי הסוכנויות הזרות במקום חגגו והפציצו תמונות של האירוע.

עשרה ימים מאוחר יותר, מיסטי וקרי שוב בכותרות. הפעם, בזכות הביצועים על המגרש. האלופות האולימפיות מאתונה 2004 רחוקות ניצחון אחד מלהיות הראשונות שמצליחות להגן בהצלחה על מדליית הזהב שלהן מאולימפיאדה קודמת מאז הוכנסו המשחקים לתכנית האולימפית באטלנטה 96'. זה קרה אחרי ניצחון משכנע על הברזילאיות רנאטה וטליטה אנטונש, שהשאיר את האמריקאיות ללא הפסד מערכה באולימפיאדה וללא הפסד בכלל, זה למעלה משנה.

המעודדות בכדורעף החופים. יש מה לראות בחוף (צילום: איי פי)

אבל עם כל הכבוד ל-12:21, 14:21, התוצאה הרשמית בה הסתיים המשחק, מה שהרשים במיוחד הוא כל מה שעוטף את האירוע. תחשבו על זה: 9 בבוקר, מתחם 'צ'אויאנג פארק', מרחק של למעלה מ-40 דקות נסיעה מהכפר האולימפי והאיזור המרכזי בו נמצא חלק ניכר מאתרי התחרויות.

כבר בכניסה אתה נתקל באווירה שמזכירה כדורגל. אוהדים ברזילאים עם חולצות הנבחרת שלהם, בחורות בצהוב-ירוק עטופות בדגלי המדינה (ברוב המקרים רק עם חזיה בחלק העליון), המון חיוכים, משקפי שמש ואווירת קרנבל. כותב שורות אלה, עם חולצת נבחרת ארגנטינה (פריט לבוש חובה ביום של משחק כדורגל של הנבחרת, בטח אם זה מול ברזיל, כמו הערב), זוכה למבטים מוזרים מהאוהדים הברזילאים ובמקביל ללא מעט קריאות עידוד וחיוכים מהסינים המקומיים, שמתלהבים כמובן מהשם מסי שמודפס בגב החולצה.

אם בחוץ חשבתי שאולי זה סתם כמה מטורפים שלא הצליחו לישון היטב והחליטו לבוא למשחק, אז בפנים כבר הבנתי שזו אווירת חצי גמר לכל דבר, לא משנה אם לענף קוראים כדורעף חופים. 12,200 המושבים ביציעים מלאים כמעט עד אפס מקום – דמיינו את זה, כמו בלומפילד מלא, רק על הים - ועל החול ארבע צעירות (במקרה של האמריקאיות הן כבר חצו את גבול ה-30, אז אולי לא כאלה צעירות) על החול הלוהט, עם רשת כדורעף באמצע.

גם קובי בראיינט הגיע להעניק השראה (צילום: רויטרס) 

הגשות חזקות, הנחתות, הצלות מדהימות, זינוקים, כל מה שדרוש כדי לרתק גם אלפי אוהדות ביציעים, שלא בהכרח באו בגלל הביקינים והגוף של השחקניות. כל 14 נקודות השחקניות מחליפות צד, לפני כל נקודת מערכה כולם קמים ומרעישים עולמות, ומדי כמה דקות יש טיים אאוט, כמו בכדורסל. ואז הפתעה נוספת.

בהפסקות, בזמן שמהרמקולים בוקעת מוזיקה אמריקאית קלאסית, עם שירים מודרנים וקצביים, ביציעים לא רק האורחים המערבים, אלא גם הסינים והסיניות, רוקדים ומתנועעים מצד לצד, כאילו הם מכירים את השירים עוד מהילדות. ומה על החול? אל דאגה, 12 מעודדות עולות גם הן לרקוד. הבונוס? ניחשתם נכון, גם הן עם ביקיני מזערי וגוף של דוגמניות מתחילות.

טליטה אנטונש שוקעת בחול נגד האמריקניות (צילום: איי אף פי)