שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    המינימום בשביל שפחה בישראל
    כשבית הדין לעבודה קבע כי קורבן סחר זכאית לשכר מינימום עבור תקופת עבדותה, הוא נתן לגיטימציה לסוחרי נשים

    אחד הערכים המקודשים לאנושות הוא ערך החירות. מחירה לא יסולא בפז ולמעשה כל מי שמנסה לתמחר אותה מפחית מערכה. זו גם הסיבה שאנו רואים בסוחרי עבדים את השפל שבעיסוקים. שחרור בני אדם מעבדות הייתה אחת הסיבות המרכזיות למלחמת האזרחים באמריקה, ליציאת מצרים שלנו ולמלחמות לאומיות עקובות מדם לכל אורך ההיסטוריה. אז איך קורה שדווקא בית הדין הארצי לעבודה במדינת ישראל הצמיד תג מחיר לעבד שחירותו נגזלה?

     

    דווקא אצלנו במדינת היהודים החליט בית הדין הארצי לעבודה שיש מחירון לעבדים, כשקבע כי קורבן סחר זכאית לשכר מינימום עבור תקופת עבדותה. זו החלטה חמורה שהייתה ראויה לדיון במליאת הכנסת, אך כש"העבד" הוא רק "שפחה", נדחק לו הדיון לשולחנה של ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים.

     

    המסר של בית הדין לסוחרי העבדים ברור: גזלת את חירותו של בן אנוש ושעבדת אותו לך לעבד? אין בעיה, שלם לו מחיר שכר מינימום כפול מספר החודשים שבו שימש לך כעבד וחסל.

     

    ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים בראשותה של ח"כ זהבה גלאון, הפרלמנטרית היחידה שהבינה את המשמעות המזעזעת של קביעת שכר מינימום לעבד, קיימה דיון בסוגיה האם יחסי סרסור-קורבן סחר בנשים הם יחסי עובד-מעביד. השתתפו בו עו"ד מיכל לייסר-אלבשן, סגנית לפרקליט המדינה לענייני דיני עבודה, פרופ' פרנסיס רדאי, ממכון קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל שהצטרפה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה לביה"ד הארצי לעבודה.

      

    במסגרת הדיון העלו דילמות: האם רצוי להשתמש בחוקי העבודה כאמצעי למאבק בסחר בנשים, אף שכרוכה בכך הגדרת היחסים שבין סרסור לקורבן סחר כיחסי "עובד-מעביד"? האם לבתי-הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות ממין אלה? האם בתי-הדין לעבודה שדנים בתביעות אלו יוצרים פרקטיקה (הלכה) ממסדת של הזנות, בשל ההכרה המשפטית בקורבן הסחר כ"עובדת" ובסרסור כ"מעסיק"?

     

    גלאון היטיבה להגדיר את שאט הנפש מהלגיטימציה שנתן בית הדין לעבודה לשעבוד אדם לעבדות: "משפט העבודה שפורש את חסותו על נפגעת סחר בנשים, שנאלצה לעסוק בזנות, ומכיר באשה "כעובדת" לעניין חוקי המגן, נותן לגיטימציה למיסוד העבדות והזנות, ואינו עומד בקנה אחד עם מלחמת החורמה שהכריזו הממשלה, הכנסת ובתי המשפט על תופעת הסחר בבני-אדם. יש לשלם פיצויים לאשה ששועבדה ונסחרה למטרות זנות משום שהייתה קורבן ולא מהטעם שיש להחיל עליה יחסי עובד-מעביד".

     

    לפיכך, ילד, נער, איש או אשה שנמכרים על ידי סוחרים ומועברים כחפץ מיד ליד, כ"סחורה עוברת לסוחר", אין לפצותם באמצעות תשלום שכר עבודה ושכר מינימום, אלא בתשלום פיצוי שיבטא את שאת הנפש של החברה מסחר בעבדים.

      

    הוועדה שמעה את עדותה של ויקטוריה מולדובנובה שהגישה לבית הדין לעבודה תביעה כנגד הסוחרים. היא סיפרה על הקשיים בגביית כספי הפיצויים מן הסוחרים, על הסכנה לחייה, ועל התחושה שחייה הפכו הפקר. לדבריה, "בית המשפט קבע לי סכומי פיצויים של 240,000 שקלים על עוגמת הנפש והסבל שעברתי ו-25,000 שקלים שכר מינימום. עד היום לא ראיתי שקל, בית המשפט השאיר אותי באוויר, תסתדרי לבד. גלגלו את הדברים עליי. לאחר ששימשתי 'מכונה' עבור הסוחרים להפקת רווחים, אני צריכה לחפש אותם. אשה אינה חפץ, יש לי רגשות".

     

    טוב תעשה מערכת המשפט אם תנחה את שופטיה להתייחס בחומרה הראויה לתופעת העבדות ובוודאי שלא לתמחר אותה בשכר מינימום. טוב תעשה הכנסת, אם תקבע חזקה משפטית לפיה הרשעה בעבירת סחר בעבדים או בסיוע לסחר כזה תאפשר לשלטונות המס בישראל לחלט את כל רכושו, הונו ונכסיו בארץ ובחו"ל של המורשע לטובת קרן לשיקום קורבנות עבדות, ותיצור חיץ בין העבדים המשוחררים ובין משעבדיהם.

     

    דרך פעולה כזו, תאפשר לעבד המשתחרר ולשפחה היוצאת לחירות ליהנות כבר מיומם הראשון מחירות אמיתית בחסות ובדאגה של הקרן, מבלי להידרש בעצמם לנהל מאבק משפטי ארוך מתיש ומשעבד עם פושעים מסוכנים. את ההתנהלות מול סוחרי האדם צריך להשאיר לשלטונות המדינה.

     

    רוני אלוני סדובניק, משפטנית, פעילת זכויות אדם.

     


    פרסום ראשון: 22.08.08, 21:28
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "המינימום בשביל שפחה בישראל"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים