שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הגנטיקה של ההומוסקסואליות
    מחקר חדש: גן שמקורו באם, מעודד פוריות אצל נשים והומוסקסואליות אצל גברים

    מאת: נעם לויתן ודינה וולודרסקי

     

    על פי תיאוריית האבולוציה, פרט המתאים לסביבתו שורד ומעמיד צאצאים, וכך מעביר את הגנים שלו הלאה. לאור זאת, דומה שקשה להסביר תכונה כגון הומוסקסואליות, המוכרת בקרב בעלי-חיים רבים. כיצד ייתכן כי הומוסקסואלים, שסביר כי יביאו לעולם פחות צאצאים, אם בכלל, ממקביליהם ההטרוסקסואלים – קיימים? הרי צפוי כי תכונה המונעת העמדת צאצאים תיעלם מהאוכלוסייה במהלך הברירה הטבעית. במחקר שפורסם בכתב-העת המקוון PLoS ONE, הציעו אנדראה קאמפריו צ'אני (Camperio Ciani) ועמיתיו מאוניברסיטת פדובה שבאיטליה מודל שנועד לענות על שאלה זו.

     

    אף שעדיין לא זוהו גנים הקשורים ישירות להומוסקסואליות בגברים, ממחקרים שונים עולה כי קיימים גורמים גנטיים המשפיעים על תכונה זו. ממחקרים בתאומים, למשל, התברר כי לתאומים זהים יש סיכוי גדול יותר להיות בעלי נטייה מינית זהה מאשר לתאומים לא-זהים, ממצא המצביע על השפעה גנטית על הנטייה המינית. מאחר שקיימות כאמור עדויות כי הגנטיקה משחקת תפקיד בקביעת הנטייה המינית, חיפשו קאמפריו צ'אני ועמיתיו גורמים הגנטיים המשפיעים על הומוסקסואליות בגברים.

     

    החוקרים חיפשו גנים שיתאימו למאפיינים אבולוציוניים של התכונה ההומוסקסואלית. ידוע שגברים הומוסקסואלים אמנם מהווים רק אחוזים בודדים מהאוכלוסייה, אך אפשר למצאם במהלך כל ההיסטוריה האנושית. כלומר, התכונה מעולם לא נעלמה כליל, אך עם זאת לא התפשטה. נוסף על כך, כאשר בוחנים אילנות יוחסין של גברים הומוסקסואלים, מוצאים שיש להם יותר קרובי משפחה הומוסקסואלים מצד האם מאשר מצד האב. החוקרים התייחסו גם למחקרים אחדים, ובהם מחקר שנערך ב-2004 בראשות קאמפריו צ'אני, שעל פיהם לאמהות של גברים הומוסקסואלים ולדודות שלהם מצד האם יש יותר ילדים, כלומר הן פוריות יותר, מאשר הדודות מצד האב ונשים שאינן קרובות משפחה של הומוסקסואלים.

     


    התכונה לא מתפשטת וגם לא נעלמת. הומוסקסואליות (צילום: Index Open)

     

    מרבית המודלים שהציעו החוקרים לא ענו על כל הדרישות. במקצת המודלים הגן או הגנים המשפיעים על הומוסקסואליות התפשטו באוכלוסייה או נעלמו כליל, ובמודלים אחרים ריבוי ההומוסקסואלים בצד האם של המשפחה לא בא לידי ביטוי. המודל שתאם את הדרישות בצורה הטובה ביותר כלל שני גנים, שלפחות אחד מהם נמצא בכרומוזום X, כרומוזום שבגבר יש רק עותק אחד ממנו ומקורו באמו בלבד. גנים אלה, על פי המודל, הגבירו את פוריות הנשים, אך הקטינו את פוריות הגברים הנושאים אותם. תופעה זו, שבה תכונה מגבירה את ההצלחה הרבייתית של זוויג אחד על חשבון הזוויג האחר, קרויה sexually antagonistic selection, והיא ידועה זה כבר בחרקים, בעופות וביונקים.

     

    קאמפריו צ'אני ועמיתיו טוענים כי על פי תוצאות מחקרם, סביר כי הגנים המשוערים מגבירים את המשיכה לגברים הן של נשים והן של גברים הנושאים אותם. תכונה זו מקטינה את סיכוייהם של הגברים להעמיד צאצאים ולהעביר את הגנים שלהם לדור הבא. לעומת זאת, בנשים הסיכוי לכך גדל, ומאפשר לגנים כאלו לשרוד באוכלוסייה בשיעור נמוך אך יציב.

     

    מחקרם של קאמפריו צ'אני ועמיתיו מצביע על גורמים גנטיים המגדילים את הסיכוי של גבר הנושא אותם להיות הומוסקסואל, מבלי להתייחס להשפעה נוספת, הסביבתית, על הנטייה המינית. עם זאת, המודל שנמצא במחקר מציג פתרון פשוט לשאלה כיצד קיימת הומוסקסואליות, וכן הסבר לשאלה מדוע התכונה נפוצה יותר בשושלת האימהית של הגבר ההומוסקסואל. על פי המודל, הגנים להומוסקסואליות שרדו מאחר שהם מקנים יתרון לנשים הנושאות גנים אלה, ואחוז הגברים ההומוסקסואלים באוכלוסייה עשוי לשקף את אחוז הנשים הפוריות-יותר באוכלוסייה.

     

    יש לזכור כי מחקר זה מציג מודל אפשרי לתופעה קיימת, אך אין הוא מוכיח שהומוסקסואליות היא גנטית. כדי לבחון את המודל יש לבודד ולזהות את הגנים המדוברים.

     

    עוד בנושא: חוקרים מצאו: המוח של הומואים דומה לזה של נשים

     

    הכתבה התפרסמה בגיליון אוגוסט של מגזין גליליאו

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הגנטיקה של ההומוסקסואליות"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הגנים להומוסקסואליות באים מצד האם
    צילום: איי אף פי
    מומלצים