"בשכול, אין לי קו ירוק"
אהוד בנאי מגיב לטענותיהם של מארגני אירוע הזיכרון בהר חברון, בעקבות ביטול הופעתו שם: "הרגשתי שמישהו כאן מנצל את הרצון הטוב שלי. אין כאן עניין לימין או שמאל"
יומיים לאחר שביטל ברגע האחרון את השתתפותו באירוע הזיכרון לנפגעי טרור בהר חברון, אהוד בנאי עונה לטענותיהם של מארגני האירוע. כזכור, בנאי אמור היה להשתתף באירוע זיכרון לבני משפחת דיקשטיין וסמ"ר שמאי אלעזר ליבוביץ', תושבי חברון שנרצחו לפני כשש שנים. באירוע, שנקרא "לילה בהרי חברון עם אהוד בנאי", הושם דגש על מוזיקה יהודית. לטענת המארגנים, בנאי ביטל את השתתפותו באירוע כי חשב שהשתתפותו תהווה הזדהות פוליטית עם דעותיהם ואמרו: "חבל שהוא נכנע לציד המכשפות של השמאל". עתה תורו של בנאי לענות.
"עכשיו, אחרי שכל מי שהיה לו מה לומר אמר את דברו, רציתי גם אני לומר את דברי,
ולספר מה גרם לי לבטל את השתתפותי בערב האזכרה", כותב בנאי במכתב פתוח שיפורסם גם באתרו הרשמי, "צר לי מאוד וכואב שכך התגלגלו הדברים. לא היתה לי שום כוונה לפגוע במשפחות לייבוביץ' ודיקשטיין השכולות או לגרום להם צער. להפך, הסכמתי בלב פתוח לבוא ולשיר באזכרה, בהתנדבות מלאה.
"דובר איתי על אזכרה שאליה מגיעים משפחה, חברים, ידידים ואנשים מיישובי הסביבה. נאמר לי שבכל שנה בה מתקיים האירוע מגיעים כשלוש מאות איש, מה שנראה לי סביר לגמרי. נתתי את הסכמתי המיידית באמון מלא, ואפילו לא העברתי את העניין לטיפולו של משרד ההפקות שלי.
"הסברתי ליוזמי האירוע שאני מבקש מאוד שהפרסום יהיה נקודתי ומקומי, והובטח לי שכך אמנם יהיה. והנה, ככל שהתקרב מועד הארוע, הבנתי שמתנהל מסע פרסום מסיבי ומקיף, שחורג הרבה מעבר למה שדובר איתי, ושהלך להיות שם פסטיבל שמטרתו למשוך מאות ואלפי אנשים. ככל הנראה, העובדה שנתתי את הסכמתי ושמי לאירוע גרמה למארגנים לעשות מזה עניין גדול, יותר מבכל שנה. ידיעות על כך הועברו לתחנות רדיו ולאינטרנט, מאות פוסטרים גדולים נתלו בכל רחבי ירושלים והסביבה. וכל זה בניגוד גמור למה שסוכם איתי.
"הרגשתי שמישהו כאן מנצל את התמימות והרצון הטוב שלי, ואני חסר אונים ולא יכול
לעצור את זה. ואכן, בערב האירוע הגיעו למקום כאלף חמש מאות איש. יכול להיות שזה מה שהמארגנים רצו, והצליח להם. חבל רק שלא יידעו אותי מראש שזאת הכוונה.
"לא הופעל עלי שום לחץ מארגוני שמאל. שום ציד מכשפות. אין כאן עניין לימין או שמאל. אני מעבר לזה. כשזה מגיע לשכול אין לי קו ירוק. החלטתי את ההחלטה הלא פשוטה לבדי, בלב כבד וכואב, יום לפני הארוע, כי לא הייתי מוכן להשלים עם המניפולציה הזאת.
"האם אפשר לתקן את מה שקרה? אולי. אולי בשנה הבאה, בלי נדר, אם ערב הזיכרון לאלעזר ליבוביץ' ומשפחת דיקשטיין הי"ד יחזור לפרופורציות הרגילות שלו, אבוא לשם לשיר שירים שאלעזר אהב".
