אם הזוגיות אוטומטית, אפשר להסתפק ברובוט?
אשתו של פרופ' אישיגורו מלטפת בחיבה את הפנים של הג'מינואיד, תאומו הרובוטי. "אני תוהה אם הלב פועם", היא אומרת. "ההרגשה היתה שהוא קרוב. אפשר היה להרגיש את הנוכחות האנושית שלו. אם הוא יידע לעשות הכל, אשמח להחליף אותו בג'מינואיד". לקראת הסרט התיעודי "אהבה מכנית"
נניח שאתה נכנס הביתה מהעבודה ומוצא את אשתך במטבח, מכינה ארוחת ערב. היא ממלמלת משהו לעברך, אתה ממלמל בחזרה וניגש להתקלח.
זה סטריאוטיפי מדי, גבר מול הטלוויזיה ואשה במטבח, אז אפשר כמובן גם ההפך, לא משנה. העניין הוא כזה: בחייהם של בני זוג, במיוחד זוג ותיק, יש רגעים רבים שמתנהלים על אוטומט, כמו רובוטים. אז מה ההבדל בעצם אם חיים עם אדם אמיתי, או עם אנדרואיד? ואם בזוגיות יש הרבה רגעים "רובוטיים" כאלה, אז באותה מידה אפשר לנהל זוגיות בשלטרחוק, דרך האינטרנט, ולחסוך כורסת טלוויזיה.
אני נסחפת, מן הסתם, אבל השאלה היא במה נמדדת הנוכחות האנושית: האם אפשר להסתפק בסתם דמות של אדם אחר בבית מבלי לתקשר איתו בעצם, או שמה שחשוב יותר הוא התודעה של קשר עם אדם אחר, ואז אותו אדם בעצם לא חייב להימצא איתך תחת אותה קורת גג.
פרופסור הירושי אישיגורו מאוניברסיטת נגויה ביפן בודק את זה בסרט תיעודי מעניין שמשודר הערב בערוץ 8 של HOT, "אהבה מכנית". נקודת המוצא היא שבעתיד אוכלוסיית הזקנים תהיה גדולה יותר מאוכלוסיית הצעירים בעולם, והאנושות תתקשה לבצע את המוטל עליה לצורך המשך קיומה. הרובוטים יעברו מהמפעלים לתוך הבתים, ויהיה עליהם לרכוש מיומנויות חברתיות.
פרופ' הירושי אישיגורו עם אנדרואידית (באדיבות ערוץ 8)
בסרט רואים זוג יפנים מבוגרים ושתי קשישות, מאיטליה ומגרמניה, שמתקשרים עם "פארו" - גור כלב ים לבן ופרוותי, שמשמיע קולות וממצמץ בעיניו. מעין טמגוצ'י או פרבי משוכלל מאוד. טקנוצי שיבטה, ממציא ה"פארו", אומר שהרובוט מתוכנן ליצירת קשר עם בני אדם. זה רובוט טיפולי, שילוב של חיית מחמד עם רובוט לשיפור ההרגשה. בהתחלה היה רובוט דמוי חתול, אבל אנשים השוו אותו, ולא בהכרח לטובתו, לחתול אמיתי. במקרה של כלב ים, רוב האנשים לא התנסו בקשר עם כלב ים אמיתי, לכן קיבלו אותו בקלות יתרה.
אורכו של הרובוט הלבן 57 ס"מ משקל 2.7 קילו (המשקל חשוב כדי לדמות זאת לחיבוק של תינוק אנושי). יש בו חיישני קול, המיועדת להפקת קולות ולזיהוי קולי, וכריות חישה. גופו מכוסה חיישני מישוש. אם תלטף אותו הוא ירגיש טוב, אם תרביץ לו הוא ירגיש רע. נבדקה פעילות מוחית של אנשים הסובלים משטיון זיקנה (דמנציה), ואצל מחציתם השתפרה הפעילות המוחית בזכות הקשר עם פארו. פיזיותרפיסטית בבית אבות מסבירה את התועלת בחיית המחמד הרובוטית: "זה מגע גופני עם משהו רך ונעים, היכולת להעניק, משהו להתעסק בו. מלטפים אותה כל הזמן, הזיכרון פועל. מעניקים מגע גופני ומקבלים מגע. הרבה דברים מתעוררים באמצעות האינטראקטיביות הזאת".
"פארו", חיית מחמד רובוטית. מגע גופני עם משהו רך ונעים (ערוץ 8)
גברת קורנר, ישישה דוברת גרמנית, מאושרת מכלבת הים הרובוטית שלה. "אני צרודה מרוב דיבור אליה. לא חשבתי שאזכה לראות זאת". היא מלטפת אותה ומחייכת. כשהמדריכה בבית אבות מכבה לה את הרובוט המיילל, גברת קורנר עצובה. "היא גורמת לי להרגיש צעירה. אנחנו מבינות זו את זו. אנחנו נהנות מאוד, אבל אנשים רבים לא מבינים את זה. הם צוחקים עלי. חושבים שאני משוגעת. שיחשבו, לא אכפת לי. הם מקנאים. היא מסבה לי אושר, וזה מספיק. לא חשוב מה אחרים חושבים. הם יכולים ללעוג לי, לא אכפת לי".
ואם זאת לא אהבה, מה זאת אהבה?
איזה חלק חיוני לרובוט האינטראקטיבי?
פרופ' אישיגורו בנה לעצמו תאום, ג'מינואיד, שזה לא סתם רובוט, או אנדרואיד, אלא בן-דמות רובוטי, שאותו הוא מפעיל דרך האינטרנט ומדבר מפיו. הוא מסביר שאנדרואידים שייכים לתחום שבין פסיכולוגיה לבין הנדסה. השאלה הגדולה במחקר היא אם אפשר לייצר יצור המדמה את המציאות האנושית ומעביר את תחושת הסונזאי-קאן, הנוכחות האנושית, דרך האינטרנט. כלומר, חלוקה בין הגוף לבין הנפש. "אני רוצה להבין את העקרונות של הקשר בין האדם למכונה", הוא אומר. "החלטתי לבנות אנדרואיד כדי לראות איזה חלק חיוני לרובוט האינטראקטיבי. העיניים? מבנה הראש? הזרועות? הנדסה מפתחת דברים למען האדם. לכן עלינו להבין את האדם. מי אני?"
במעבדת הרובוטיקה והתקשורת, הוא מעיר לחיים את התאום הרובוטי שלו, לצורך ניסוי במשפחתו. "אין לי קשר טוב עם אשתי, יהיה קל יותר לעשות את הניסוי עם הבת שלי", הוא אומר. "היה מעניין לערוך ניסוי בבני משפחה. האם המערכת המשפחתית תתמוטט כשייכנס רובוט למשפחה? האם עלינו ליצור בעלי תפקידים שונים או דומים? כשפיתחתי את האנדרואיד השאלה היתה מהי אנושיות. אבל כשפיתחתי את הג'מינואיד השאלה היתה 'מהי הנוכחות האנושית?' למשל, כשאנחנו מדברים בטלפון הנייד, אנחנו מרגישים נוכחות אנושית בצד השני". פרופ' אישיגורו מספר שכשהסטודנטים שלו נוגעים בגוף של הרובוט בן דמותו, בעיקר נשים, הוא הרגיש קצת נבוך וחשש להמשיך את התהליך.
ניסוי ראשון מסוגו בעולם - אבא רובוטי
"בבית אני מתנהל באופן אוטומטי, האנדרואיד יוכל לחיות עם אשתי", אומר הפרופסור, וקשה לדעת אם הוא רציני או לא. הוא מחליט לערוך את הניסוי עם בתו הקטנה. זה ניסוי ראשון מסוגו בעולם, וקשה לחזות מראש מה יקרה. "כמהנדס, אני מצפה לראות את האיכות של הג'מינואיד. אני מקווה שהילדים לא יבחינו בהבדלים ביני לבינו. אבל מצד שני, זו הבעיה שלי בתור אב. בתי, ליסה, עלולה לומר שהג'מינואיד בסדר, שהיא לא זקוקה לאבא שלה. אני מתבדח, אבל בכל זאת, זו אפשרות, נוכח הטכנולוגיה של האנדרואיד".
כמהנדס ומדען, פרופ' אישיגורו מאמין שזה יקרה עוד בימי חיינו, השימוש ברובוטים דמוי-אדם. "הוא דומה מאוד לאדם, אפשר לנהל איתו שיחות רגילות. כלומר, ביכולתנו להשתמש בו כהעתק מושלם של האדם. הג'מינואיד מייצג אותי", הוא אומר, ובסרט רואים איך מגיבה בתו לשיחה עם תאומו הרובוטי, שבדיבור שלו הוא שולט באמצעות האינטרנט.
יוקה, אשתו של אישיגורו, מלטפת בחיבה את הפנים של הרובוט שנראה כמו בעלה. "אני תוהה אם הלב פועם", היא אומרת. "ההרגשה היתה שהוא קרוב. אפשר היה להרגיש את הסונזי-קאן שלו. אם הוא יידע לעשות הכל, אשמח להחליף את בעלי בג'מינואיד".
בסרט הזה לא מדברים על יחסי מין, אבל אני לא רואה סיבה שהרובוטים לא יוכלו לתפקד גם במיטה. אחרי הכל, בובות מין משמשות גברים כבר עשרות שנים, ונשים רבות מיודדות עם ויברטורים ודילדואים. אז אם אפשר לתפעל את האנדרואיד דרך האינטרנט, ניתן יהיה לפתור במקביל גם את עניין שיחות הנפש (צ'אט שיתנהל מהמקלדת ויפעיל את הפה של הרובוט) וגם את עניין הסקס. נראה לי שלא תהיה בעיה לארגן גם את החיבוק שאחרי. כך נהיה מסודרים מבחינת האהבה הרוחנית והגופנית גם יחד. על הנחירות אפשר יהיה לוותר.
- הסרט "אהבה מכנית" משודר בערוץ 8 של HOT היום (20.8) בשעה 21:40
