מציאות נושכת
"זהירות, ריאליטי" של אושרת קוטלר המשיכה לדוש בתעשיית תוכניות המציאות, אך בניגוד למה שניתן היה לצפות, לא הציגה גילויים מפתיעים או ראיונות מסעירים
בעיתוי מדהים - ומבהיל לא פחות - שודר אמש (ה') בערוץ 10 הפרק השביעי בסדרת התחקירים של אושרת קוטלר, כשהפעם הופנה אור הזרקורים אל עבר תוכניות הריאליטי, רק יומיים לאחר שיוגב ברזילי, ממשתתפי "פרויקט Y" המיתולוגית, שם קץ לחייו.
בהחלט יתכן שמדובר בצירוף מקרים, ושמותו הטראגי של ברזילי אינו כרוך באותה תהילה קצרצרה לה זכה רק לפני כמה שנים, אולם קשה שלא לקשור בין הדברים, בעיקר כשרואים את גורלם העגום של כמה מאלה שטיפסו במהירות בלתי נתפסת, כבשו לרגע מקום של כבוד בתודעת החברה הישראלית וצנחו במהירות בלתי נתפסת עוד יותר, עד ששקעו עמוק בתהום השיכחה, כמהים לתשומת הלב אליה הורגלו.
"גם שני מקרי התאבדויות של מתמודדים לא הצליחו להאט את מכונת הריאליטי", מספרת קוטלר במהלך הסקירה ההיסטורית של הז'אנר. אך למרות המפלצתיות והגרוטסקיות של אותה מכונת ריאליטי משומנת היטב, זו שכל כך מפתה לקטול, להשמיץ ולבקר, קוטלר בחרה שלא לבחור צד בדיון הזה, לפחות לא באופן מובהק: רגע אחד אנחנו שומעים על משתתפת "הדוגמניות" שהתדרדרה לאלכוהוליזם, רגע אחר אנחנו פוגשים את שי גבסו, שמזכיר לנו שזה "כמו לזכות בלוטו, לא עבדתי קשה בשביל זה".
צ'ינו מ"פרויקט Y". פליט ריאליטי שנשכח (צילום: ערוץ 10)
"זהירות ריאליטי" לא חדרה לעומקן של הבעיות והדילמות המוסריות שמעלות תוכניות הז'אנר, אך אולי כבר אין צורך בכך. ימי התום של "משפחה אמריקנית" ו"העולם האמיתי" כבר מזמן מאחורינו, כולנו כבר מכירים היטב את התהום שחוצצת בין ה"מציאות" שבתוכניות לבין המציאות שבחיים.
מה שתוכניתה של קוטלר כן עשתה, היה לפרוס על פני 40 דקות את סיפורו של הז'אנר – כולל סקירה היסטורית זריזה, איזכור תוכניות שהיוו מעין נקודות אל-חזור על ציר ההתפתחות, ראיונות עם אלה שהובילו ויצרו (אורי שנער, בטי רוקאוויי), אלה שעלו ונפלו (צ'ינו מ"פרויקט Y", מימי מ"הדוגמניות") ואפילו כאלה שיצאו משם בריאים ושלמים (גבסו, ויקטוריה קצמן). גילויים מפתיעים וראיונות מסעירים לא היו שם, אלא אם כן מחשיבים את הבעת החרטה המוכרת של אורי שנער על "קחי אותי שרון" או את ההתנצלויות השחוקות של בטי רוקאוויי על חרצובות לשונה ב"דוגמניות".
בסופו של דבר, הכל ידוע מראש: ברור לנו שהמשתתפים הינם בסך הכל פיונים, בשר התותחים של המערכה על הרייטינג. אין ספק גם שתוכניות הריאליטי לא באמת מביאות את השונה והפריפריאלי לקונצנזוס, אלא מעבירות את המתמודדים דרך פס ייצור אחיד של כוכבים לרגע. אנחנו כבר מזמן לא תמימים כמו שהיינו כש"כוכב נולד" עשתה את צעדיה הראשונים על המסך הקטן, ואף אחד כאן לא באמת מצפה לעוד סיפור סינדרלה כמו זה של הנסיכה לבית טייב מקרית גת.
אבל למרות שהתוכנית לא חידשה דבר, למעט אולי סיפוריהם של כמה פליטי ריאליטי נשכחים, אולי היא בכל זאת השיגה את מטרתה – לגרום לנו להשהות לרגע את הרגלי הצפייה המציצניים שלנו ולהציב בפנינו תמונה עדכנית ומוקפאת של אותו עולם שאנו מכנים תחת השם הכללי "בידור", על כל החן והזוהר שבו ועל כל מגרעותיו הערכיות.
האם זה יגרום לנו לעצור לרגע ולחשוב על כך בטרם נזפזפ שוב ל"יפה והחנון" או ל"אח הגדול"הממשמש ובא? כלל לא בטוח. האם היא תמנע מצעירים נוספים להקריב עצמם על מזבח הסלבריטאיות בדרכם לשבור כל עצם נפשית ברגע הנפילה הכואבת? קשה מאוד להאמין. אבל אם התוכנית תצליח לייצר בקרב כמה מהצופים מבט מפוכח וביקורתי יותר, כזה שילווה את הצפייה בתוכניות הריאליטי, דיינו.
קוטלר. עניינית, אבל לא מפתיעה
צילום: ערוץ 10
מומלצים
