"לא אצטרף למסע לפולין כי אין לי מספיק כסף"
"ואחר כך מתפלאים שמהעודף שנותר מזמינים חשפנית? שאת הביקור באושוויץ מסיימים במועדון לילה? הרי איך אפשר להימנע משערוריות כאלו ודומות להן כשהקריטריון היחיד הבודק מוכנות בני נוער למסע בפולין הוא קריטריון כלכלי - "אמור לי מאיזה מעמד אתה ואומר לך האם למסע מוכן אתה". עפרי נבט, תלמידת כיתה י"א, קוראת לבחון מחדש את הקריטריונים ליציאת בני נוער למסע לפולין
שמעתי כבר על בני נוער שקוראים למסע "טיול" או "יציאה לחו"ל", אך בעיני אלו מעטים שאינם מייצגים את הכלל - רובנו רואים במסע קשר אל עברו של העם היהודי, הסיבה העיקרית להקמת המדינה שבה אנו חיים, ועדות מצמררת לעשוי להתרחש לעמינו אם חלילה נשכח את שורשינו.
כבר בכיתה י', כשסכום המסע עמד על 1100$, למרות שאני לא מגיעה ממשפחת מצוקה ושני הורי עובדים ונחשבים מעמד הביניים, ידעתי, שהורי יתקשו מאוד לממן לי לבד את המסע, לכן והתחלתי לעבוד. ימי שישי ושבת, חגים ובעצם בכל פעם שיכולתי (כן, גם בערבים שלמחרת הייתי צריכה ללמוד) עסקתי בכל מה שיכול היה "להכניס כסף לקופת המסע".
מעולם לא הצטערתי על כך שאני עובדת במקום רק לבלות - פעם בשנה, כשהמשלחת הבית ספרית למסע בפולין הייתה חוזרת לארץ, נושאים ומנופפים בגאווה את דגלי ישראל ושרים משירי ישראל ידעתי שהמטרה רצינית, והדרך "שווה".
הבנתי את המושג "לאסוף אגורה לאגורה" והייתי מאוד אופטימית – ידעתי שעד המסע אצליח "לאגור" את כל הכסף והורי יצטרכו לסייע לי אך ורק במה שנקרא "כספי בזבוזים", מעט כסף שבו אוכל לקנות מזכרות מן המסע. ואכן, לקראת המועד שבו מבקשים לרשום מי מהתלמידים מעוניין להירשם למסע כבר עמד בידי רוב הסכום וידעתי שאני יוצאת למסע.
חלום שמתרחק. המסע לפולין. צילום: אור דוידוביץ
במפגש שנערך עם הורים, תלמידים ורכזת המסע נודע לנו כי עלות המסע עומדת כעת על כ- 7,000 שקל - סכום גבוה בהרבה מכ– 3,500 שקל שהצלחתי לחסוך בשנה פלוס האחרונה. יצאתי מהכינוס בהרגשת עצב והשפלה והדבר היחיד ש"ניחם" אותי היה שעוד רבים מחברי הצהירו שאינם יוצאים למסע בשל עלותו.הרגשתי שקיבלתי שיעור חינוך בכלכלה – יש דברים הניתנים רק לכאלו שהכסף מצוי בכיסם - וגם אם 'יפי הנפש' מספרים על החובה לצאת למסע, ושרת החינוך מנופפת בדגל השוויון, כשדיבורים מגיעים למעשים, אנו - האזרחים בעלי היכולת הבינונית ומטה, נשארים אי שם מרחוק, ולמסע יוצאים הנערים שיכולים כלכלית להרשות לעצמם הוצאה כספית כזו, ללא הבחנה ברצינות ויחסם לנושא השואה.
ואחר כך מתפלאים שמהעודף שנותר להם הם מזמינים חשפנית? שאת הביקור באושוויץ מסיימים במועדון לילה?
הרי איך אפשר להימנע משערוריות כאלו ודומות להן כשהקריטריון היחיד הבודק מוכנות בני נוער למסע בפולין הוא קריטריון כלכלי - "אמור לי מאיזה מעמד אתה ואומר לך האם למסע מוכן אתה".
ובכלל - אתה תלמיד שזקוק למלגה? עשרה עד חמישה עשר אחוז מהסכום יועברו
לך בתנאי שתמלא אחרי תנאים שמעטים מאוד עומדים בהם. קיבלת אישור למלגה? מעולה, אולם הסכום אינו יורד מהתשלום שעליך לשלם אלא עליך לשלם קודם את מלוא העלות, ולאחר מעל חצי שנה תקבל החזר...
ואני, כנראה תמימה, חשבתי שחייבים להיות קריטריונים אחרים להשתתפות במסע חשוב כל כך אל ההיסטוריה של עמינו, אל הסיבה לקיומינו.
נכון, אני עדיין תלמידה, נערה בסך הכל, ללא ניסיון פוליטי ואפשר להגיד עם ניסיון חיים מאוד קצר, אך לדעתי הקריטריונים ליציאה למסע אמורים להיות בשלות נפשית, לימוד והבנה של התהליכים שגרמו לשואה, רצון להיחשף וללמוד מהמסע ובעיקר - נכונות להעביר את המידע והידע שנרכש לפני ובמהלך המסע.
- הכותבת, עופרי נבט, היא תלמידת כיתה י"א מאשקלון.
גולשים המעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם, מוזמנים לשלוח לדוא"ל hevra@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.
לקריאות נוספות לסדר:
"על הידוק הקשר בין הממשלה והמגזר השלישי "
לפנייה לכתב/ת 
