שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ליקויי הכשרות בי-ם: הרב שרלו להגנת הרב לאו
    הרב שמואל אליהו טען כי הכשרות הממלכתית לא עומדת בקריטריונים של הפסיקה הספרדית לעניין בישולי עכו"ם. הסוגייה סבוכה ועמדתו לגיטימית. מה שלא לגיטימי הוא השמטת התואר 'רב' במקומות מסויימים בהתייחסות לרב בני לאו

    אתחיל בכך שאני מסכים עם רוב מוחלט של עמדתו של הרב בני לאו הי"ו בנושא "כושרות". ברוח זו דיברתי בישיבה בפתח תקווה, ואף טענתי טענות רחבות יותר בדבר סוגיית הכשרות הממלכתית, שהיא סבוכה גם מבחינה הלכתית וגם בשל העובדה שמעורב בה הרבה מאוד כסף. באחד הכינוסים של בית מורשה שעסק בעניין חינוך טענתי כי ישנה חובה לחנך את כל ילדי ישראל גם אם המחיר יהיה "ירידה" מסוימת אצלנו. אני טוען את אותה טענה גם במישור הממלכתי של הכשרות - האחריות שלנו היא שכלל ישראל יאכל כשר, וזו משמעותה של כשרות ממלכתית. כמובן שהדבר מחייב הרבה מאוד דיונים על עצם משמעותה של מצווה המקוימת על ידי הרבים אף על פי שהם לא בחרו בה ולא מודעים לה, ועוד ועוד, ואף על פי כן השורה התחתונה היא שיש לדאוג לכשרות ממלכתית.

     

     

    ברם, התגובה העקרונית של הרב שמואל אליהו הי"ו לגיטימית לחלוטין. מותר לו לטעון את הטענה העקרונית כי אם מדובר בכשרות ממלכתית היא צריכה לעמוד גם בקריטריונים של הפסיקה הספרדית לעניין בישולי עכו"ם. התגובה העקרונית אכן פותחת פתח לדיון. אזכיר רק כי דיון דומה נערך לאחר שבנו של הרב עובדיה יוסף פרסם איסור לאכול בצבא (כך, לא פחות !!) כי כל המטבחים הם עם בישולי עכו"ם, ואביו - הרב עובדיה יוסף הי"ו - יצא נגדו בשידור חי ובפומביות. זו סוגיה סבכה, ועמדת הרב שמואל לגיטימית. למעשה מה שהוא כתב הוא לגיטימי, נתון לדיון, ואיני מבין כיצד יש המבקשים למחות על כך. צריך להיות ישרים, ולהתייחס לעמדה כפי שהיא. מותר לו גם לנקוט בנוסח חריף, שכן גם הרב בני לא עידן את מילותיו. זה לגיטימי משני הצדדים.

     

    מה שלא לגיטימי הוא השמטת התואר "רב" מתוארו של הרב בני הי"ו, במקומות שונים שהתייחסו אליו. צריך קודם כל להיזהר בעובדות, כי במקום אחד כן צוין התואר "רב", אולם לאורך המכתב נכתב יותר מפעם אחת התואר "ד"ר" בלי "הרב". אפשר שזה נעשה בשוגג (על אף שאני רואה את קריצת העין של חלק מאתנו, אשמח אם היא לא תהיה, וכי אפשרות זו תהיה ריאלית). אמנם, גם זה חמור, אולם לא כל כך. אולם אם הדבר נעשה בכוונת מכוון מדובר בחציית הקו המהותי ביותר הקיים: אי-הכרה במעמדו של הרב בני הי"ו כרב. אני מבקש להדגיש כי איני דואג למעמדו של הרב בני, בשל העובדה שהרבה הרבה יותר אנשים ורבנים רואים בו רב (ומהטובים שיש), מאשר אלה שרואים באחרים המתירים לעצמם להשמיט את התואר "רב" משמו. אני דואג לתורה עצמה, ובאופן פארדוכסלי דווקא לעולם הרבנות המחרים, שבסופו של דבר יחרים את כל העולם - ויישאר חרב.

     

    מבחינה מסוימת זה מגוחך: זה מגוחך בשל מעמדו הציבורי האיתן של הרב בני מול המבקשים להחרים, וזה מגוחך (אם הדבר נעשה בכוונת מכוון) כאשר מדובר במי שמבקש לכנס את הציבור הדתי כולו לרשימה אחת, על ידי חבירה לרב גינזבורג וכד'.

     

    מחובת הגילוי הנאות אני מציין את העובדה ש"זכיתי" להערכה דומה של הרב שמואל במאמר שפורסם – "הרב שמואל אליהו על הרב שרלו: אין להתחשב כלל בדעותיו" -  ואני ממשיך לחיות, למלא את שליחותי הרבנית, ולהתייחסות לדעותיי. הדבר מלמד אותי שאין מה לדאוג, אולם אין גם מה להחריש.

     

    על כן, מה שצריך לעשות בראש ובראשונה הוא לבדוק עם הרב שמואל האם הוא עומד לתקן את השמטת התואר "רב". את זה צריך בית המדרש החברתי לכתוב במכתב מסודר אליו ולברר את עמדתו, ובעיקר - אם הוא עומד לתקן אותה. אם הוא יתקן אותה - צריך לרדת כמה שיותר מהר מחרחור ריב, לקבל את זה כטעות, ואפילו לראות בכך חומת מגן מפני פעמים נוספות שדבר כזה יקרה. אם זו הייתה כוונת מכוון - צריך פשוט לנהוג באותה דרך, ובמקום לצאת למלחמות, פשוט להתעלם, להסיר את התואר רב מכל התייחסות אליו, ולהמשיך בדרכנו.

     

    האמת תורה דרכה, וכל זה רק לאחר והאמת והשלום אהבו. 

     

    מאמריו של הרב שרלו מתפרסמים באתר ישיבת ההסדר בפתח-תקווה

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "ליקויי הכשרות בי-ם: הרב שרלו להגנת הרב לאו"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים