הזרקן והחנון - גרסת בייג'ינג
אוסיין בולט ומייקל פלפס קורצו כל אחד מחומר אחר, שונה לחלוטין. אחד מסודר, השני מסתדר. האחד משדר מתח ורצינות, השני משדר שירים ג'מייקנים. אבל כל אחד מהם הביא את עצמו לשיא. הנה דוגמא מדוע לא האופי קובע, אלא עד כמה נצמדים אליו
אולימפיאדת בייג'ינג תיזכר בעיקר בזכות שתי דמויות מרכזיות, שקשה לדמיין כיצד היינו מעבירים את השבועיים האלו בלעדיהן - מייקל פלפס ושמונה מדליות הזהב שלו, ואוסיין בולט, ששבר שני שיאי עולם חשובים באתלטיקה, 100 ו-200 מטרים, ואחר כך גם הוסיף עוד אחד בריצת השליחים ל-4X100. ההשוואה ביניהם כמעט ומתבקשת, ובאותה המידה כמעט ובלתי אפשרית. לפחות ניסינו.
תכירו את שני המתמודדים החדשים בתכנית הריאלטי - "הזרקן והחנון" - בולט ופלפס, צמד שנוצר בעקבות בייג'ינג 2008, וצפוי, כמה מפתיע, לזכות גם כאן במדליית הזהב - הפרס הראשון בתכנית.
הזרקן - אוסיין בולט, בן ה-22, מג'מייקה. מצאנו אותו משוטט באצטדיון האתלטיקה בבייג'ינג, והוא נראה לנו המועמד האולטימטיבי לתפקיד הזרקן החדש: בקושי נועל נעליים, שלא לדבר על שרוכים, מתעלם לחלוטין מעשרות אלפי הצופים ששילמו הרבה כדי לצפות בו שובר שיאים. את העשרה האחוזים האחרונים של כל מסלול, הוא רץ כמו שחקני בני לוד באימון הראשון של טרום העונה, או שכך לפחות זה נראה.
מהצד השני, מייקל פלפס, החנון. אמריקני בן ה-23, תמיד מסודר, לפעמים נדמה שהוא מסרק את השיער בזמן השחייה. אינטליגנט, גבוה, ואם תשאלו אותי - זה נראה כאילו גם אם תעירו אותו באמצע הלילה, הוא יידע לדקלם בעל פה את ההיסטוריה של השחייה ואת השידורים הבלתי נשכחים של משה גרטל מהקובייה.
תוסיפו לזה שמונה מדליות זהב באולימפיאדה אחת, ותקבלו כל מה שאם אמריקנית (וגם פולניה) היתה רוצה כחתן - החנון הקלאסי. עכשיו שימו את שניהם במשחק, ותראו איזה זוג מושלם נוצר לנו בבייג'ינג 2008. לט דה גיים בגין!
יאללה, מדליה
המשימה הראשונה דרשה ריכוז, סדר, עוצמה, אימונים רבים ומוטיבציית שיא - להביא מדליית זהב לארצות הברית במשחה הראשון. פלפס התאים למשימה הזו כמו משקפת לשחיין (מצטער בורוכובסקי, אבל זה לא אישי). פלפס, כיאה לחנון מקצוען, החל בהכנות עוד לפני שידע מה המשימה. הוא קפץ למים, ונדמה היה שהבריכה, שלפני כן הרגישה שחסר בה משהו, הפכה פתאום למושלמת, וכל זאת בזכות החנון. מדליה ראשונה.
פלפס במים של בייג'ינג. פתאום הבריכה הפכה למושלמת (צילום: גטי אימג'ס)
המשימה הבאה - ריצה. 100 מטר. משימה שעד היום היתה נחלת הרציניים, המתכוננים, אלו שמשדרים מקצוענות ודיוק, אלו שלמדו מקארל לואיס האגדי. הזרקן נבחר לייצג את הזוג, ולא בגלל שהיה היחיד מהשניים בעל נעלי ריצה (כנראה שאלו של פלפס מקצועיות יותר), אלא פשוט בגלל הכישרון.
בולט, מוקף בשבעה רצים נוספים, יצא לדרך כמו כדור שנורה מאקדח הזינוק, ופה נחשפנו לראשונה לפלאי הטכנולוגיה. נדמה היה כאילו בולט הוא היחיד שרץ לו לאט לאט, בחוף הים, מקשיב לבוב מארלי עם קוקטייל ביד שמאל, כשהריצה שלו הודבקה בחדר עריכה לזו של השאר, שמאוד מתאמצים לשבור שיאים באצטדיון האתלטיקה. כל שאר הרצים שמסביבו פשוט התאמצו להתקרב לגב שלו, לא מעבר.
בולט על המסך באצטדיון האתלטיקה. רץ כאילו הוא בחוף הים (גטי אמג'ס)
שיא עולם, ומדליית זהב
המשימה הבאה - עוד מדליה בבריכה. שוב פלפס יצא למשימה, שוב בשיא המקצוענות, וכמו סרט רץ הוסיף עוד מדליה, ועוד אחת, כשהוא עוצר רק בלילה, כשהמנקים באים לסגור את המתחם.
פלפס, מסתבר, לקח ברצינות את הטיפ של "קרמבו" מהסרט "ממבצע סבתא" כיצד הכי טוב לשחות 100 מטר - להתחיל הכי מהר שלך, ואז לאט לאט להגביר. הוא לא הפסיק להגביר, כשנדמה שאם האולימפיאדה הזו היתה נמשכת עוד כמה שבועות, זה כבר היה הופך למשעמם.
פלפס, פלפס ועוד שש פעמים פלפס. לקח טיפ מ"קרמבו" (צילום: AP)
וב"קן הציפור", איצטדיון האתלטיקה של התכנית, התכנס שוב "אוסיין, ג'מייקה, אצן", במטרה להוסיף עוד שיא לצמד. כמה מפתיע, הזרקן עלה משוחרר כמו תלמיד כיתה ו' בראשון ביולי, ורגוע כמו דן קנר ב"צפיחית בדבש". כשהוא שוב שמע את הירייה, החל בולט לשייט אל עבר קו הגמר, כשהוא מתעלם לחלוטין מכמה חוקי טבע ומהרוח הנגדית, ופשוט שבר עוד שיא עולם. כאילו מדובר בשבר פשוט.
החגיגות
"עכשיו", אמר מנחה התוכנית לפלפס ולבולט, "מתחרים יקרים, זה הזמן לתחרות חגיגות הניצחון". בולט הרגיש בנוח והראה לצופים ולקהל בבית עד כמה הוא אוהב לעשות שכונה על מסלול הרקורטן המשובח באצטדיון קן הציפור. ריקודים, שירים, ניפנוף בנעלי החברה המאמצת לכל מצלמה, ליטוף הקרחת בצורה מעוררת דאגה.
מנגד, החנון האולטימטיבי חגג שמונה פעמים באותה צורה, שוב ושוב אותה תבנית. ידיים למעלה, פרצוף חצי מופתע. במשחי השליחים הוא גם טרח להתחבק עם יתר חבריו. מאופק כמו מגדלי תירס בנברסקה.
"אגב, אדון מנחה, אולי אתה רוצה שנסדר גם אותך?" (צילום: ערוץ 10)
חומרים אסורים
"אוקי, מתמודדים יקרים, זה הזמן שלכם לספר לי על הדברים הרעים שעשיתם בבייג'ינג", אמר המנחה המטורלל לבולט ולפלפס. "תוכיחו לי כמה אתם רעים". פלפס הרים את ידו ואמר: "אני מעולם לא לקחתי סמים ממריצים. רק גנבתי כמה מגשי פיצה מהחדרים של משלחת הג'ודו היפנית בכפר האולימפי".
הזרקן, מנגד, הדליק לו ג'וינט קטן שהוא שמר בתוך הנעל הלא-קשורה, שיחרר טבעת עשן לעבר פלפס וסינן לעברו: "אחינו, תשתחרר. שמונה מדליות, אלף שיאי עולם, לא בריא לך כל הסטרס הזה. אגב, אדון מנחה, אולי אתה רוצה שנסדר גם אותך?"
"החנון" בפוזה האופיינית. האופי הוביל אותו לפסגות הכי הגבוהות (AFP)
סוף דבר
אוטוטו נגמרת תכנית הריאלטי בבייג'ינג, ועושה רושם שאף אחד מהמתמודדים בתכנית, לא טייסון גיי, לא אסאפה פאוול, ולא כל שחיין אחר, יצליחו להתקרב לצמד
הזה, שכל כך משלים אחד את השני, כל כך מושלם ביחד, וכל כך שונה האחד מהשני.
המקצוענות, הריכוז, הסדר וה"חנוניות" שבשחיין הגדול בהיסטוריה, מייקל פלפס, אל מול הפשטות, הקלות והעממיות שב"זרקן", אוסיין בולט, לוקחים כל אחד מהם למקום אחר, מקום ממנו מגיעים השיאים.
מה הלקח שלנו מההופעה של הזוג המלאכותי? כדי לשבור שיאים ולהגיע לטופ, הדרך הכי נכונה היא פשוט להיות עצמך בצורה האולטימטיבית. מי שנותן מעצמו הכל, מי שלוקח את האופי שלו למקומות הכי גבוהים, יגיע הכי רחוק, וזה ממש לא חשוב אם הוא חנון או זרקן.
