האפליה התקשורתית נגד הסינים

עוד לפני הספירה לאחור לקראת טקס הפתיחה של אולימפיאדת בייג'ינג, כבר חרצו המבקרים את גורלם של הסינים. מבעוד מועד הצטיידו הפרשנים בתשובות מגנות, מוכנים לכל סיטואציה שתהיה, אם טובה או רעה, בטקס הפתיחה הגרנדיוזי. דיוק מפליא? "מזכיר את אולימפיאדת ברלין 1936, בסימן היטלר", השוו. סדר מופתי? "זה בגלל מחנות העבודה האיומים בהם מעבידים את הסינים בפרך", גרסו. פירוטכניקה מרהיבה? "אני לא יודע מה זה יותר, מרשים או מפחיד", טענו בשידור ישיר.

והנה, כשכבר חשבנו שטקס הפתיחה עבר בצורה חלקה, ללא שערוריות וסקנדלים, מצאו התנים הרעבים פגר עסיסי. המלעיזים לא יכלו לקוות למשהו טוב יותר – החשיפה כי לין מיאו-קה החמודה בת התשע לא באמת שרה את שיר ההלל לסין בזמן הכנסת הדגל לאולם. היא רק עשתה עם השפתיים, בעוד יאנג פיי-אי בת השבע, הזמרת המקורית, נשארה בבית משום שלא הייתה יפה מספיק. והתקשורת חגגה.

הנה ההוכחה, כי פרצופה של לין מיאו-קה הוא פרצופה של המדינה. ההוכחה שסין היא מדינה שקרנית, מדינת אופל נחשלת, דיקטטורה חשוכה שאין להאמין למוצא פיה. מעניין שכשהתבררה סאגת החץ הבוער אשר החטיא את הלפיד האולימפי בטקס פתיחת אולימפיאדת ברצלונה 1992, ושהצילומים בטקס היו מפוברקים, אף אחד לא האשים את ספרד בחוסר נאורות. כשהתברר שחלק מצילומי הזיקוקים שבסין הוקלטו מראש לעומת זאת, שוב הוכפשה המעצמה כרעה ולא אמינה.

מה שהפתיע אותי בכל העניין, הוא שדווקא אצל הסינים, החשיבות למראה החיצוני היא לא כזו גבוהה. אמנם, כמו בשאר העולם, בחדריהם של צעירים וצעירות סינים מתנוססים פוסטרים של כוכבי פופ מטורזנים, אבל בניגוד למערב אין בסין הערצה עיוורת ליופי ריקני. זה אולי ישמע לנו תמים ומגוחך, אבל צורתו החיצונית של האדם מתקבלת בסין כדבר טבעי. אנשים בעלי עודף משקל למשל, לא סובלים מהטרדות והצקות מצד עמיתיהם. כך גם כל אדם אחר עם חוסר שלמות פיסית, לא סובל מרגשי נחיתות. אם כן, מדוע להם הסינים לפברק בהופעה?

זה לא הם, זה אנחנו

התשובה היא ברורה: בשביל ליישר קו עם הסטנדרטים החלולים של הצופים במערב. הרי האולימפיאדה כולה, מטרתה לשמש כיריית הפתיחה להשתלבות סין בעולם המודרני והנאור. כך היה גם הלך המחשבה הסיני, כשקבעו להצמיד את הפרצוף היפה לקול הנעים. "איך נגרום לצופה המערבי שיושב מול הטלוויזיה, ולא מבין את מילות השיר בסינית ליהנות? נביא סינית אקזוטית וחמודה", החליטו. הסינים בסך הכל, ניסו להתאים עצמם באופן נקודתי לרצונות המעוותים שלנו, צרכני המערב.

גם מחוץ לאולימפיאדה, כאשר מדובר בסין, הביקורת תמיד מוגשת על טס רקוב. כשרודי ג'וליאני, ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, החליט לסלק את ההומלסים מרחובות ניו-יורק, כחלק מהמאבק למיגור הפשע ולשיפור פני העיר, הוא זכה להערצה אדירה, כשעד היום ראשי עיר אחרים בעולם מאמצים את שיטתו. כשבבייג'ינג החליטו לסלק מהעיר את מחוסרי הבית לעומת זאת, הסיבה לפי הפרשנים הייתה צביעות וכוחניות.

האמת הפשוטה היא שאף אחד לא רוצה שסין תזכה. הם גדולים, מפחידים, צהובים, יורקים ולא מדברים אנגלית. ונכון, המפלגה הקומוניסטית כובשת, ומבצעת פשעים נגד האנושות. עם זאת, יש להבדיל בין תצוגה ספורטיבית לבין מדיניות ממשלתית. רוצים לבקר את הממשלה? תפדלו. זו זכותכם וחובתכם כעיתונאים. אבל להשליך את מדיניות הממשלה על האזרחים ועל הספורטאים? זה כבר נע בין בורות לחוסר הגינות מקצועית.

לעם הסיני, אשר לא מודע לפשעי הממונים עליו, יש גם הרבה סגולות וערכים שאנו רק יכולים להתקנא בהם. צניעות, כנות ועבודה קשה הן מעלות שהמערב מאבד לאיטו, לטובת בצע כסף, יוקרה ופוזה. לתכונותיהם הטובות והמיוחדות של הסינים, ויש הרבה כאלה, כנראה שלא תחשפו. לעולם לא נקבל את זה שבנושאים מסוימים הסינים צודקים יותר מאיתנו, המערביים.

והנה, טקס הסיום של התחרויות קרב ובא, וסין מחזיקה במקום הראשון בטבלת המדליות בפער ענק מארה"ב ושאר העולם. כשבישראל לא מספקים את הסחורה ומביאים מדליות, טוענים שזה משום שלא משקיעים מספיק בספורטאים. וכאשר סין מספקת את אחת ההופעות הספורטיביות המרשימות מאז ומעולם? "כנראה שמדובר בסמים מתוחכמים שלא ניתנים לגילוי" הוא תירוץ נפוץ של הפרשנים לתופעה. אגב, מתי בפעם האחרונה נתקלתם בספורטאי סיני שהורשע בשימוש בסמים? ואמריקני?

יש האומרים כי הממשלה הסינית מכתיבה את מחשבותיהם של האזרחים בעזרת תקשורת לא הגונה ולא נייטרלית. אך הלכה למעשה, מובילה גם התקשורת שלנו לשנאת חינם לא הגיונית ולא מבוססת למיליארד וחצי איש. אנחנו לא טובים יותר.

רונן מדזיני, כתב ynet, שהה בסין במשך שנה וחצי