"תתחתן איתי? איכס!"

"למה יש לך ראש גדול וידיים קטנות?", "למה את שמנה בגב?", "למה את קטנה? איפה את קונה בגדים?", את השאלה הזאת ושאלות דומות רבות לה, שמעה לימור אשכנזי (35), אשה נמוכת קומה הישובה בכסא גלגלים, פעמים רבות בחייה. את התשובה הפעם, היא אומרת בקול רם חזק וברור, על במה ומול קהל : "אני לא גובהת, א-ני לא גו-ב-הת!".

אשכנזי הצטרפה השנה לתיאטרון קהילתי בבת-ים שפועל כבר ארבע שנים במסגרת תוכנית "קהילה נגישה" שמטרתה לקדם את שילוב האנשים בעלי המוגבלויות בחיי החברה והתרבות של העיר. הטקסט האוטוביוגרפי התגבש להצגה "זוּלַת" שנוצרה מחומרים אישיים של חברי קבוצת התיאטרון הקהילתי ונכתבה על- ידי אשכנזי, המגלמת את תפקיד השפנפנה, ונירה מוזר שגם ביימה את ההצגה.

העובדה שהיא "לא גובהת" לא מונעת ממנה לרצות להשתדך דווקא לג'ירף, והיא מתעקשת על כך למרות נסיונותיהם של חבריה להצגה להניאה מכך ולהחזירה למציאות. "הרעיון לסצנה הזאת נלקח מהמציאות, מאהבה גדולה שהייתה לי לבחור גבוה. למרות שהאהבה לא התממשה, היה חשוב לי לפתוח את הנושא ולדבר עליו. אנשים נוטים להתבייש ולשתוק כשמדובר על אהבה ומיניות בקרב אנשים עם מוגבלות, ואני דווקא חושבת שלהיפך, צריך לפתוח ולדבר על זה".  

אשכנזי וחבריה, באומץ רב, הומור עצמי מפותח והמון חן, מעלים על הבמה את הכמיהה לבן זוג, את החיפוש אחר אהבת אמת ואת האהבה שהופכת לזוגיות של חולין ויומיום. העלילה מתרחשת בגן החיות כשההליכון וכיסאות הגלגלים עוזרים ליצור את הדימוי הבימתי של החיות: על ההליכון מולבש שיריון של צב, כיסא הגלגלים מעוטר בנוצות גדולות ולבנות ואפילו המתורגמנית לשפת הסימנים מקושטת בנוצות של טווס.

"חושבים שנכה הוא 'דפוק' גם בראש, לא רק בגוף"

 "אנשים חושבים שנכה הוא 'דפוק' גם בראש, לא רק בגוף", מוסיפה איריס ידעי, המגלמת בהצגה את 'יונת השלום' - המבקשת לעצמה את החופש המיני להתנהל עם כמה בני זוג שמתחשק לה. "אהבה במציאות הרבה יותר מורכבת מאיך שהיא מוצגת בספרים. גם בקרב אנשים בריאים זה קורה רק אחד למיליון".

אבל, כמו שרובנו יודעים, גם כשכבר מוצאים אהבה יש צורך בעבודה קשה לטפח אותה

ולשמור עליה. שלי ושמעון מימון, זוג במציאות המגלם חיפושיות זבל עמלות, מציג את הצד הזוגי בהצגה ומראה מה עלול לקרות כששגרת העבודה משתלטת על החיים, ואינה מאפשרת למצוא זמן לדבר יחד על דברים. "גם בזוגיות שלנו יש עליות ומורדות", מספרת מימון, הסובלת מליקוי שמיעה,"אנחנו עובדים קשה כדי לשמור על היציבות שלה". מימון משתתפת בקבוצת התיאטרון כבר שלוש שנים, השנה הצטרף אליה בן זוגה הלוקה ב'תסמונת אשר'. "חשוב לנו להראות, שלמרות המוגבלות אנחנו יכולים לשחק כמו כולם", הוא מוסיף.  

חברי הקבוצה נרגשים לקראת ההופעה הראשונה שלהם מחוץ לאולם סגור. "מעניין יהיה לראות איך הקהל, שיכול לחלוף ולעבור הלאה, יגיב לנעשה על הבמה", מוסיפה מוזר. ההצגה מגובה במוסיקה מקורית שנכתבה במיוחד על ידי גלעד תדהר, ובתלבושות מרהיבות שעוצבו על ידי שתיים מהשחקניות שושנה קלצ'י ושלי מימון. הקבוצה נתמכת על ידי יחידת נכויות במחלקת הרווחה בעיריית בת-ים, "החברה למתנ"סים", ו"עמותת ש.ק.ל לפיתוח שירותים קהילתיים".

ההצגה תועלה היום מחר ומחרתיים בשעה 19:30, (26-28/08) במסגרת פסטיבל בת-ים ברחבת בית הספר דוד אלעזר רח' מסריק 28. הכניסה חינם. לפרטים נוספים לחצו כאן .