ברית שהופרה: למה אנחנו בוגדים בבני הזוג?

לחיות בזוגיות זו בחירה. אדם בוחר להפסיק לחפש את ה"טוב יותר" מתוך ידיעה שמצא את האחד או האחת. הנורה האדומה נדלקת כאשר אנחנו מפעילים מחדש את החיישנים שמחפשים בחוץ. כשזה קורה - אנחנו צריכים לשאול את עצמנו "למה זה קורה ולמה הפעלנו אותם".

בגידה מגיעה מתסכול. אנחנו מפסיקים להילחם כדי לשנות משהו בזוגיות שלנו ומוותרים למעשה על השינוי. אנחנו נסגרים, נאטמים ומתחילים לשקר.

בכל פעם שאנחנו משקרים - אנחנו בוגדים. כל אחד מגדיר לעצמו מהי בגידה. ההגדרה הנפוצה מסתכמת בכך שאם היית מספר על המעשים לבן הזוג, הוא לא היה מקבל אותם. ואז צריך לשקר.

שאיפה של חמצן

בעשרת הדברות נמצאת הבגידה בין "לא תרצח" ו"לא תגנוב", ערך חשוב לחברה האנושית. המונוגמיות, דבק חברתי, הכרחית לקיום החברה. אנשים בוגדים בגלל ויתור. לא לנסות לתקן את מה שיש בבית ולרוץ לחפש בחוץ את מה שחסר לנו - זה לא באמת פתרון, אלא רק מוסיף בעיה על בעיה. הבגידה נותנת "שאיפה של חמצן" כדי שנוכל לסבול את מה שקורה בבית.

אסור לסלוח בקלות. אסור לוותר (צילום: פוטוס)

על פי מחקרים שנערכו בעבר, שלושה מכל ארבעה זוגות מתמודדים פעם אחת לפחות עם בגידה. 68 אחוז מהגברים בישראל אמרו כי בגדו מתישהו, בצרפת האחוזים גבוהים יותר, שם מדובר על 84 אחוז מהגברים. לכל זוג בגידה היא טראומה. אצל גברים הפגיעה פחות קשה אם הבגידה לא כללה יחסי מין הכוללים חדירה. 

היחס של הנשים לבגידות של הבעל שונה. אצלן, הפגיעה פחות קשה אם האירוע של בן זוגן היה רק מיני. לנשים יכאב יותר אם הגבר שלהן ניהל רומן, ופחות יקחו ללב אם היה זה רק מין מזדמן.

כ-50 אחוז מהבגידות מתאחשות במקום העבודה או דרך מקום העבודה. אין קשר בין בגידות למעמד חברתי. הסיבה העיקרית לחוסר נאמנות היא חוסר סיפוק מיני או רגשי בזוגיות. 20 אחוז מהזוגות לא מקיימים יחסי מין בכלל. כשאין מין, אתה צריך לשאול את עצמך, מה עושה הצד השני. אל תתפלאו אם בן הזוג מקיים יחסי מין עם מישהו אחר - גברים ונשים כאחד.

שלושת הפרופילים של הגבר הבוגד

קיימים שלושה סטריאוטיפים של גברים בוגדים (לפי הסטריאוטיפ אפשר לדעת אם טיפול יעזור):

1. הבוגד המזדמן. גבר שלא רוצה לפגוע בזוגיות שלו אבל יש לו הזדמנות לסקס מזדמן בקלות. אם ייתפס, יהיה בהלם כי לא ירצה לאבד מה שיש לו בבית. הוא לא מתכוון לפגוע באישה. כשייתפס, אפשר לשנות ואפשר לתקן. זו אינדיקציה טובה להתחיל טיפול.

2. ה"פרפר". לפרופיל הזה משתייכים כחמישה אחוז מהגברים. הם נמצאים בזוגיות כי הם רוצים מסגרת וילדים, אבל במקביל הם רוצים לכבוש ולשכב עם כמה שיותר נשים. הם רוצים את המסגרת אבל רוצים עוד. כשייתפסו, יגידו "לא אכפת לי, כזה אני". במקרה זה, טיפול זוגי לא יעזור ברוב המקרים.

3. הסובל הכפייתי. יש גברים בעלי צורך לכבוש וזה קשור יותר לסבל פנימי ולצורך שלהם להוכיח שהם גברים. גם באלו ניתן לטפל בהצלחה דרך טיפול פסיכותראפי או זוגי.

כשנשים בוגדות, הרקע הוא לרוב טראומטי. הבגידה מגיעה מתוך תהליך של שינוי בהתנהגות וגילוי עולם שלם של הנאה שהבעל לא שותף לו. בגידה נשית יכולה גם להוות טריגר לפרידה מבחינתן כי הן כבר בשלות לעזוב. זהו שלב שהן עוברות לפני שהן קמות והולכות. ההשקעה הרגשית הרבה יותר גדולה בבגידות אצל נשים.

כשמתמודדים עם בגידה במערכת הזוגית, אסור לסלוח בקלות, כי זה מהווה אישור להתנהגות הבוגדנית. אם מחליטים לא להתגרש, צריך ללכת לטיפול ושני הצדדים צריכים לעשות חשבון נפש. אחרי הטיפול, אסור לדבר על הבגידה. היא צריכה להפוך לחלק מההיסטוריה. הבגידה תישאר כצלקת של ניתוח שאולי הצליח ואולי לא - אבל הצלקת תישאר תמיד. כ-90 אחוז מהזוגות שפונים לטיפול זוגי אחרי בגידה לא התגרשו ומגדירים את עצמם מאושרים מאשר היו לפני הבגידה.

• ד"ר דניאל דריי הוא רופא סקסולוג ומטפל ביחידים ובזוגות