רק אובאמה טוב ליהודים
ישראל דואגת מנסיגה מעיראק, שתיצור ואקום בו תשתלט איראן על שכנתה ותהפוך לאימפריה שיעית של ממש. רק עם הקמת פלסטין ישתכנע העולם הערבי לפנות נגד איראן, ואובאמה הוא היחיד שיכול להוביל תהליך שכזה
למראית עין התקבל ברק אובאמה בישראל בסבר פנים יפות. אך רחוק מן העין הציבורית עוקבים החוגים המדיניים בירושלים בדאגה אחר מצעד הניצחון שלו לבית הלבן. יש היגיון רב בדאגתם של קברניטי המדינה, שהרי אם אובאמה יקיים את הבטחתו והכוחות האמריקנים ייסוגו מעיראק, מיד ייפתח צוהר להתקדמותה של איראן השיעית מערבה. יד חופשית של איראן בעיראק תשנה באופן דרמטי את מעמדה האסטרטגי של ישראל במזרח התיכון.
התיאוקרטיה האיראנית מייחלת כבר 30 שנה לרגע זה. בכל מהפכה יש דחף להתפשטות, קודם כל התפשטות רעיונית ולאחר מכן התפשטות פיזית. רובספייר, לנין וקסטרו ניסו לעשות זאת עוד לפני חומייני. מול שאיפתה של איראן השיעית להרחיב את השפעתה על העולם הערבי הסוני ניצבה בעבר ''חומת הברזל'' של סדאם חוסיין, ועיראק של סדאם שימשה גם כאזור חיץ טבעי בין שתי המעצמות של המזרח התיכון, ישראל ואיראן.
לאחר יציאת הכוחות האמריקנים ייווצר בעיראק חלל ריק ביטחוני, ובעקבותיו יבוא גם חלל מדיני. מאחר שאין באזור שום כוח מלבד איראן המסוגל למלא חלל זה, יתפתח בעיראק "מודל לבנוני'', שבו תמלא איראן את התפקיד שסוריה ממלאת כיום בלבנון. עיראק תהפוך למדינה עוינת לישראל, ויתרה מזאת, ייווצר רצף יבשתי בין איראן, חיזבאללה וסוריה. כך תקום האימפריה השיעית החדשה.
בחירתו של ג'ון מק'יין לנשיאות ארה''ב לא תשפיע באופן משמעותי על השינוי הגיאו-פוליטי העמוק שגרמה הפלישה האמריקנית לעיראק. את הקמת היישות המדינית השיעית בעיראק על הריסותיה של המדינה הסונית לא ניתן יהיה למנוע, ובמוקדם או במאוחר תשתלט עליה איראן. גלגלי ההיסטוריה אינם חוזרים לאחור.
נסיגת הצבא האמריקני והשתלטותה של התיאוקרטיה האיראנית על עיראק יפגעו קשות בדמותה ובמעמדה של ארה''ב בעולם המוסלמי. על-מנת לספוג מפלה זו, על נשיא ארה''ב להעמיד מול הנסיגה הישג מדיני שאינו משתמע לשתי פנים. פיתרון הבעיה הפלסטינית והקמת מדינה פלסטינית עצמאית עשויים לחולל זאת.
מבין שני המועמדים לנשיאות, רק ברק אובאמה השחור, הצעיר והנמרץ, מסוגל לשנות את תדמיתה של ארה''ב בקרב המוני המוסלמים, וזאת בתנאי שבמהלך 16 החודשים שהוא מקציב לנסיגה מעיראק יושג מפנה בסכסוך הישראלי-פלסטיני. אם לא יצליח בכך, עלולה דמותו הנערצת להתפוגג.
אין לדעת אם אובאמה חזה מראש את ההשלכות הרות האסון של הפלישה האמריקנית לעיראק, כאשר הצביע נגדה, אולם בנאומיו ובמאמריו עובר כחוט השני הרעיון על תפקידה הגלובלי של ארה"ב בעת הזאת. הוא טוען שארה"ב חייבת לגייס את משאביה נגד הטרור העולמי במקום להשתמש בעוצמתה לשינוי משטרים, מפני שהיעלמותו של מוקד כוח במזרח התיכון עלול ליצור חלל שלטוני שימלאו גורמי טרור.
ברק אובאמה דוגל במעורבות אמריקנית עמוקה בסכסוך הישראלי-פלסטיני, במסגרת הערכתו הכוללת שפיתרון הבעיה הפלסטינית יפגע באיסלאם הקיצוני. הפלסטינים רוחשים כבוד ואמון לאובאמה, ויחס זה עשוי לתרום להצלחת המשא ומתן, שהרי כל מנהיג ערבי שחתם או יחתום בעתיד על הסכם עם ישראל יזדקק לערבותו האישית של נשיא ארה''ב ליישומו, בגלל כוחה הצבאי הרב של ישראל, קל וחומר הפלסטינים, נטולי הכוח. ייתכן שערפאת לא חתם עם ברק על הסכם בגלל שלא הייתה לו ערבות כזאת, משום שלקלינטון נותרו אז חודשים ספורים לסיום כהונתו.
הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית תעורר בעולם המוסלמי גלי הערצה כלפי נשיא ארה''ב. רק שיפור דרסטי של דימויה של אמריקה בעיני ההמונים יאפשר לנשיאה לגייס את מנהיגי העולם המוסלמי הסוני למאבק גלוי ובלתי מתפשר נגד מדיניות ההתפשטות של איראן השיעית. בעולם המוסלמי קיים פרדוקס מעניין: למרות שרוב המדינות המוסלמיות אינן דמוקרטיות, השפעת ההמון על תהליך קבלת ההחלטות היא כמעט מכרעת, והשליטים חוששים מכל פעולה שעלולה לעורר את זעמם של ההמונים. זו הסיבה לכישלונו של הנשיא בוש לכונן ברית יציבה נגד איראן באנאפוליס ובנסיעותיו התכופות למזרח התיכון. לאובמה, לעומת זאת, יש סיכוי רב לכינון ברית כזאת, ולכן הוא עדיף מבחינתה של ישראל.
זלמן שפירא, יועץ מדיני
