חוויה מחוננת

ימים ספורים לפני החזרה הרשמית ללימודים, טרם הוסר איום השביתה, שלושה ממחונני "נקמת המחוננים", נטשו לשעה קלה את עסקי הגאונות שלהם, והעניקו לכם עצות לחזרה ללימודים. בקור רוח מצמרר הם סיפרו כיצד הם מתכוננים לשיבה לחיק המורים והצלצולים ומה כדאי לעשות במקרי חירום בית ספריים כמו האם לשבת בכיתה ליד חברים? או בדילמות פדגוגיות כמו - עטיפות הספרים לאן?

אבל נתחיל איפה שהכי חשוב – באוכל. שנה חדשה, סנדוויץ' חדש. האם המחוננים ממליצים להשכים קום ולהשקיע בכריך בעל ארכיטקטורת טעמים מפוארת, או שמא מוטב כי תרכשו את סנדוויצ'יכם בקפיטריה? בר ושי שייכים לאסכולה השמרנית. שניהם אוכלים כבר שנים את אותו הסנדוויץ' ואצל שניהם הוא ביתי למהדרין. בר מעדיף אותו בלחמניה לבנה סטנדרטית, "בלי קישוטי בריאות" אותה הוא לדבריו "מפציץ בחומוס". וממליץ לנסות את זה בבית, כי אולי תהפכו כך למחוננים. שי מצידה, אוכלת כבר שמונה שנים כריך לחם שחור עם גבינה צהובה. סיון לעומתם, פרגמטית יותר, וממליצה לכם לאכול לפי סוג התקומה שלכם: אם אתם קמים מוקדם מספיק תפנקו את עצמכם בכריך מעשה ידיכם ואם קמתם בדקה ה-90 אז תסדרו לעצמכם משהו אכיל בביצפר.

להתעורר לשעת אפס והשתתפות במלחמה – הן שתי פעולות שהורים רבים מאחלים שבניהם לעולם לא יצטרכו לבצע עוד. והנה, דור חדש של תלמידים קם והוא עדיין קם מוקדם. מאוד מוקדם. בר ממליץ לקום לשעת אפס ברגע האחרון כי אז מתארגנים ביעילות רבה יותר, ומבקש מכם "אל תירדמו בשעת אפס. זה דופק את היום אחר כך". סיון פשוט מדליקה טלוויזיה על MTV, "עם המוזיקה הכי מפוצצת, משהו שהכי מעיר אותי, ויש לי אנרגיות להמשך היום". ומה שי אומרת? שאם יש לכם שעת אפס – פשוט תבריזו. "אז תקבלו 5 נקודות פחות בציון. מי שם על זה בכלל"?

בסל העצות של מחונני ארצנו ניתן למצוא גם את ההמלצות החמות של סיון על יומן במקום תזכורות בפלאפון, ועל פעולות בצופים במקום פעולות בהייה בטלוויזיה. עוד תמצאו שם את הטענה של בר לפיה המקצוע המועדף עליו הוא מתמטיקה, אולי כי הוא כבר עשה את הבגרות בו ושיעורי מתמטיקה הם שיעורים חופשיים בשבילו. שי ממליצה על מדבקות לספרים של "מלך האריות" ("מלך האריות רולז!") וחושבת שלשלוח פתקים בשיעור "זה בזבוז זמן, בשביל מה המציאו את הפלאפונים"?

למרות שמחוננותם רבה היא, אף אחד מהם לא משתוקק ל-1 בספטמבר אבל הם מבקשים שכמוהם, תקבלו עליכם את הגזירה באצילות, או כמו ששי התפייטה: "חופש 2008 זכרונו לברכה, היה ממש נחמד. בהצלחה בשנה הבאה ואנחנו לא מתגעגעים לשום דבר כי להתגעגע זה כמו להתחרט".