דו"ח: הפסולת המסוכנת - "פצצה מתקתקת"

כמה פסולת מסוכנת מיוצרת בתעשייה ובמגזר הביתי בישראל? לשאלה זו, מתברר, אין כיום תשובה חד-משמעית. ממסמך סדרי העדיפות הלאומית בתחום איכות הסביבה, אשר גובש על-ידי מוסד שמואל נאמן, עולה כי לא רק שאין כיום נתונים מהימנים אלא ש"מדובר בפצצת זמן מתקתקת".

המסמך, העתיד להתפרסם בשבועות הקרובים במלואו, מגלה כי עקב מחסור בנתונים ובכלים למדידה ולבקרה אין כיום בישראל טיפול נאות בפסולת המסוכנת וכי בשל כך קיימת סכנה ממשית להמשך זיהום מקורות המים והקרקע. 

ד"ר אופירה אילון, מנהלת תחום איכות הסביבה במוסד שמואל נאמן, מבהירה כי אחת הבעיות המרכזיות נעוצה דווקא בהגדרות הפסולת המסוכנת. "על-פי תקנות רישוי עסקים מוגדרת פסולת מסוכנת 'כחומר מכל סוג, המכיל חומר מסוכן המסולק ממפעל או מיועד סילוק, או שיש לסלקו'", היא מסבירה. הגדרה זו בעייתית לדבריה, כיוון שהפסולת מוגדרת על פי אופן הטיפול בה (סילוק) ולא על פי תכונותיה.

איילון מציינת כי בעולם המערבי מנוהלת הפסולת המסוכנת תחת חקיקה ייעודית ונמצאת לרוב תחת פיקוחו של אגף פסולת. בישראל, לעומת זאת, מנוהלת פסולת מסוכנת תחת תקנות רישוי עסקים בלבד וכן תחת פקודת בריאות העם. הפיקוח בארץ מופקד בידיו של האגף לחומרים מסוכנים במשרד להגנת הסביבה. משמעות ההבדל היא כי בהיעדר חוק, אין פיקוח ראוי על פעולות מערכת הביטחון.

על-פי נתוני המשרד להגנת הסביבה בשנת 2006 נוצרו בישראל 328,440 טון של פסולת מסוכנת. זאת, מבלי לכלול טיפולים פנים מפעליים מסוגים שונים. מהנתונים עולה עוד כי מרבית הפסולת - 200,198 טון - טופלה מחוץ לאתר רמת חובב.

אולם ד"ר ברננדה פליקשטיין, מעורכות המחקר, מדגישה כי בסיס הנתונים הנוכחי של המשרד להגנת הסביבה נשען רובו ככולו על דיווחי יצרני הפסולת והחברה לשירותי איכות הסביבה ברמת חובב. עובדה זו יוצרת לדבריה בסיס נתונים רעוע, שאינו מאפשר בקרה על כמויות הפסולת המסוכנת המיוצרות. "במערכת כזאת קשה לקבוע יעדים, ועל אחת כמה וכמה מדיניות אחידה לניהול, הפסולת המסוכנת", היא מדגישה.