קטנות בצלחת: רימון

• תוצרת איראן: מוצאו של הרימון באיראן, משם הופץ לארצות אגן הים התיכון. עד היום מהווה איראן אחת ממדינות הגידול העיקריות של רימונים בעולם, והיא מייצרת כ-500 אלף טון רימונים בשנה. גם הודו מהווה מקור חשוב לאספקת רימונים ובשנים האחרונות עלתה כמות יצוא הרימונים מהודו, בעיקר לשוק האירופי.
  

• צבע טרי: קליפת הרימון מכילה פיגמנט חום וכבר לפני מאות שנים השתמשו ברימון לצביעת בדים ועורות ולהכנת דיו. גם היום משתמשים ברימון לצביעה ידידותית של בדים טבעיים.
  

• סמלים רבותי סמלים: בכל מה שקשור לסמלים הרימון הוא כוכב. תרבויות ודתות רבות הפכו אותו לסמל של יופי, שפע, פריון, חוכמה וצדיקות, ובזכות ערכו הסמלי צורתו מקשטת אינספור מבנים קדושים, כלי חרס, מטבעות והוא ממלא תפקיד נכבד באגדות, בפולקלור ובשירה.
  

• תפסו מחסה: "רימון היד" קיבל את שמו לא רק בגלל שהוא דומה בגודלו לפרי הרימון, אלא גם בגלל שהרסס שלו מזכיר את ריבוי הגרעינים של הפרי. גם שפות אחרות קראו לפצצה הידנית על שם הפרי (Grenade).
  

כל רימון והרסס שלו. רימון יד (צילום: איי אף פי)

• בחזרה לבית המקדש: במוזיאון ישראל נמצא "רימון השנהב", ממצא ארכיאולוגי בן יותר מ-3000 שנה, שנחשב לחלק משרביט ששימש את כוהני בית המקדש. מומחים מאמינים כי זהו החפץ היחיד ששרד מתקופת בית המקדש הראשון.
  

• 7up: בשנת 2007 החליטה חברת פפסי להשיק, לכבוד חג המולד, מהדורה מיוחדת של 7up בטעם רימון. המשקה המוגז, שבימים כתיקונם מגיע בטעם לימון וזוכה לפופולריות, זכה לתגובות מעורבות והיה על המדפים כחודש וחצי.
  

• סחטנות בריאה: כולם יודעים שרצוי לא לסחוט פירות וירקות, כיוון שזה גורם לוויטמינים שבהם להתחמצן ולהתאדות. מסתבר שברימון זה בדיוק הפוך. מחקר באוניברסיטת קליפורניה גילה ששתיית מיץ רימון בריאה יותר מאכילת הפרי עצמו, כיוון ש-70% מנוגדי החמצון משתחררים מהקליפה בזמן הסחיטה.
  

עדיף במצב צבירה נוזלי. רימון (צילום: עומר שביט)

• בלי צנזורה: הסרט הארמני "צבע הרימונים", שנחשב לאחת מיצירות המופת של המאה הקודמת, צולם בשנת 1968, אולם נאסר להקרנה בברית המועצות בגלל שלא תאם את רוח הקומוניזם. במאי הסרט, סרגיי פרג'נוב, נכלא ונשלח לעבודות כפייה ורק אחרי לחץ בינלאומי שוחרר לקראת סוף שנות ה-70', אז גם יצא הסרט לאקרנים ברחבי העולם וזכה לתהודה רבה.
  

• תאריך תפוגה: אחת הסיבות שבגללן היה הרימון כל כך נפוץ בעת העתיקה, היא העובדה שיש לו חיי מדף ארוכים והוא יכול להחזיק מעמד גם חודש ללא קירור. תכונה זו הפכה אותו למוצר נוח למסחר ולפי עדויות כבר במאה ה-12 לפנה"ס יבאו רימונים מישראל למצרים.
  

• שימוש ביתי: הפרדת גרגרי הרימון מהקליפה מכונה "פריטת רימון" והיא דווקא לא מסובכת כמו שנדמה. פשוט חוצים את הרימון לשניים, מניחים אותו על קרש - כשהגרגרים פונים מטה - ומכים על הקליפה הקשה עם כף או פטיש שניצלים. כדי לסחוט רימון פשוט נוהגים כמו עם תפוז: חוצים וסוחטים באמצעות מכשיר סחיטה (רק שמרו מרחק כי הוא עושה כתמים שלא יורדים).
  

• לו יהי: בכניסה למוזיאון היהודי בברלין ניצב עץ ועליו רימונים מנייר, עליהם כתובות משאלות שביקשו המבקרים במוזיאון. גם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, תלה משאלה שכתב בעצמו, בביקורו במוזיאון בחודש פברואר השנה.
  

• פצצת בריאות: מאז שהרמב"ם ציין כי ניתן להשתמש בקליפת הרימון לעצירת דימום, התגלו ברימון כל כך הרבה סגולות רפואיות, שהיריעה קצרה מלהכיל: הרימון מכיל את הוויטמינים C,B,E ו-K, ויש בו נוגדי חמצון רבי עוצמה. הוא נחשב למנקה עורקים, מוריד לחץ דם סיסטולי ומפחית כולסטרול, וכן מסייע לדלקת פרקים, דלקת חניכיים, מחלות לב והחלמה מסרטן הריאות וסרטן הערמונית.
  

• משבעה יוצא אחד: הרימון לא סתם נזכר בתנ"ך, אלא זוכה להערצה של ממש. גם בקרב שבעת המינים הוא זוכה לכבוד מיוחד, מאחר שהמרגלים שנשלחו לכנען הביאו עמם רימון (ביחד עם התאנה והגפן) כדי להוכיח את עושרה של הארץ. בערב ראש השנה נהוג לאכול רימון לאחל זכויות רבות, כמספר גרגירי הרימון.
  

• תשכחו מתה ירוק: הרימון מורכב מ-85% מים ו-10% סוכר. מאה גרם של גרגרי רימון מכילים 158 קלוריות, אולם הרימון מכיל שפע של טאנינים, הידועים כנוגדי חמצון חזקים. למעשה ברימון יש יותר נוגדי חמצון מאשר בחמוציות, יין אדום, או תה ירוק.
  

כבר יש תחליף מרענן יותר. תה ירוק (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

• חמוץ, שחור וננסי: עוד בימי קדם היו קיימים שני זנים שונים של רימון, האחד בעל ציפה חמצמצה והשני בעל ציפה מתוקה יותר. כיום התווספו זנים נוספים, בינהם "רימון שחור" שקליפתו כהה, זן בעל גרגרים נטולי גרעין נוקשה הקלים יותר לאכילה וזן ננסי המיועד לנוי בלבד.
  

• חשבון לא פשוט: לפי האמונה היהודית מכיל כל רימון 613 גרגירים בדיוק, כמניין תרי"ג המצוות שנצטוו ישראל בתורה, מה שהופך אותו לסמל לצדיקות. אלא שפועל מספר הגרגירים משתנה בין רימון לרימון, והוא נע בין מאתיים לאלף גרגירים.
  

אז כמה גרגרים יש בתמונה? (צילום: אסף רונן)

• נדל"ן פורה: מקומות וישובים רבים ברחבי העולם נקראים על שם הפרי הפופולרי. "גת רימון" ו"סלע רימון" נזכרות כבר בספר יהושע בתנ"ך, ויישובים הקיימים היום בארץ הם "בית רימון" ו"רימונים". לא ברור אם "גרנדה" הספרדית, שבסביבותיה גדלו רימונים, קרויה על שם הפרי, אבל היא אימצה את משמעות שמה וצרפה את הרימון לסמל העיר. מקום מפורסם נוסף הוא "כלא רימונים" בשרון, שזכה לארח את זאב רוזנשטיין.
  

• שותים לרוויה: מלבד דוכני פירות המציעים מיץ רימונים סחוט טרי, ישנם מיצי רימונים רבים המשווקים בארץ: ללא תוספות סוכר, אורגניים, בשילוב עם פירות נוספים וכו'. בנוסף, מייצרים מהרימון רכז רימונים שמצויין להעשרת מאכלים ותבשלים וסירופ גרנדין שטעמו מתוק מאוד והוא מיועד לשילוב עם מאכלים מתוקים וקוטיילים.
  

• משחק אסוציאציות: רימון הוא לא רק פרי פופולרי שגדל בישראל כבר 5000 שנה. רימונים מפורסמים אחרים הם "רימון היד", שהוזכר כבר קודם, "כושי רימון", בעל הפונדק המפורסם "101", שהתפרסם בשנות ה-60' כשהצליח להסתנן לפטרה, ובית הספר למוזיקה "רימון", שבשנים האחרונות מוזכר רבות בהקשר "כנופיית רימון", או "המסיקות" - קבוצת זמרים שלמדה בבית הספר והצליחה לכבוש בסערה את מצעדי הפזמונים והמכירות.
  

סמל ה"רימון". מירי מסיקה (צילום: קרן נתנזון)

20. שם טוב: שמו המדעי של הרימון נקרא Punica granatum, והוא מורכב משני שמות לטיניים. הראשון הוא malum punicum, שפירושו "תפוח פיניקי" והוא ניתן לרימון מכיוון שהובא לרומא העתיקה על ידי הפיניקים. השני הוא malum granatum, שפירושו "תפוח רב גרעינים" והוא גם משמש בסיס לשמו של הרימון בשפות רבות כמו אנגלית ואיטלקית.