פארק הירקון יצא לפרסומות

כנראה שאני באמת בר מזל. אין כמו חוויית הדיווש כל בוקר על אופניי, כשהדרך לעבודה עוברת בערבות החורש המוריקות של פארק הירקון. איזה כיף לנשום אוויר מעט צח יותר, "לשטוף" את העיניים בעצי האקליפטוס הרמים והמצלים, בברווזים החוצים את האגם בשחייה - ובשלטי הענק המפרסמים לאורך מסלול הרכיבה את ה"סופר פארם" ושירותי בריאות כללית.

רגע, רגע, שלטי ענק? חריקה. הצמיגים חורכים את שביל האופניים ואני נעצר. אני חוזר לאחור ונדהם לגלות כי זו לא "פאטה מורגנה", אלא המציאות התל-אביבית המסחרית שמצאה את דרכה גם אל הריאה הירוקה האחרונה שעוד נותרה לנו – נושמי הפיח וטרוטי העיניים מהעיר העברית הראשונה והממותגת (עיין ערך: עיריית "נייקי" תל-אביב).

מבט חטוף על חבריי לשביל הרכיבה מגלה שגם הם מביטים על העיטור החדש, שחדר אל תוככי הפארק יום בהיר אחד, בסלידה דומה. עד מהרה אני מדמיין את טובי מוחות צוותי הקריאייטיב, הקודחים במשרדי הפרסום בנסיון למתג מחדש את הפארק. אולי לכסח את הדשא המוריק בצורת לוגו מסחרי? או אולי לנטוע במרכז הפארק לוח פרסום אלקטרוני, שמסגרתו תעוצב מקליפות גזע האקליפטוס הנושרות בעונה זו?

אבל היי, אם יש כאן אנשים שעושים ספורט הם בטח ירצו לשתות איזה משקה איזוטוני; ומי יודע? אולי הם אפילו מפנטזים על איזו פחמימה? למה לא להקים דוכנים כדי לספק את צורכיהם? הממ...חבל רק שהעץ הענק הזה יפריע לנראות של הדוכן, אז אולי נכרות אותו?

אבל רגע, זו מדינה דמוקרטית וכלכלה חופשית אז אי אפשר להתיר רק לזכיין אחד להציב כאן דוכן, אז למה לא נקים כאן מבנה מסחרי ונתיר לכל המרבה במחיר להציב בו את מרכולתו?

ברור שתוך זמן קצר זה יהפוך למתחם "הכי חם"בעיר כי בוא נודה על האמת - נמאס כבר מהים והנמל. אנשים רוצים לראות גם "ירוק" – אז בואו ניתן להם את מה שהם רוצים...

הזיעה ודפיקות הלב המואצות שגרמו לי הדיווש וגילוי החדירה המסחרית למרחב הציבורי, היו כאין וכאפס לעומת החרדה שתקפה אותי כשניסיתי לדמיין את העתיד המצפה לנו. ברגע הראשון רציתי להשחית כל זכר לשלט הזה, אבל ידעתי (מעבר לפליליות שבמעשה) שעל כל אחד שאוריד, יבואו עשרות שלטים אחרים. 

בסופו של דבר החלטתי להתחמש בנשק הכי יעיל של המאה ה-21 - המקלדת. מכאן אני קורא לכל מי שרק אפשר: בואו נעצור את המיסחור של תל אביב ובפרט את התמסחרותם של השטחים הציבוריים המועטים שעוד נותרו לנו. המרחב הציבורי הוא שלנו, התושבים, לא של אף אחד אחר. לא של החברות המסחריות וכן, אפילו לא של העירייה - שהחליטה למתג לנו גם את הריאות הירוקות.