בטור הראשון שפרסמתי כאן אחד הטוקבקים הראשונים ביקש באיפוק שאתייחס לסוגיית הספר "'אריה בלילות' הבעייתי". הפעם התכוונתי לכתוב טור על ספרים שאנחנו לא רוצים שהילדים יקראו. התכוונתי לייחד אותו לספרים עם שפה מגושמת או חרוזים עקומים, ספרים שנכתבו על פי סדרות טלוויזיה או סרטים כאלה שאנחנו מתפתלים בכאבי בטן כשאנחנו מספרים אותם והילדים, חסרי כל אנינות ספרותית שכמותם, הרוסים עליהם.
| הטור הקודם בסדרה: |
|
| "אמא, את עושה פרצוץ כאילו בָּלִית זחל" / רינת פרימו |
|
"מאיר שלו נותן בספריו תחושה של חבר טוב. מישהו שיכול לאהוב אותך כמו שהוא אוהב את האנשים שהוא כותב עליהם", רינת פרימו הקריאה לילדים את הספר "הצלחת שמתחת" והתרגשה עד דמעות |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
התחלתי לכתוב, אבל אז שמעתי שאגה: "רררר...", הסטתי את המבט לכיוון השני והמשכתי לכתוב, ואז נשמעה עוד נהמה: "גרררוווו". כבר לא יכולתי שלא להבין שהאריה בלילות הגיע והוא דורש התייחסות.
כמו להרבה אנשים אחרים, אין לי את הספר הזה בבית, אז הלכתי לספריה השכונתית ובפנים קודרים הודעתי לזהבה הספרנית שאני "צריכה" את "אריה בלילות". אני כבר יודעת מה זהבה חושבת על הספר, אבל היא אמרה לי שוב: "אוי, לא. אני לא אוהבת אותו".
"אני יודעת," אמרתי לה, "אבל אני צריכה אותו, לעבודה".
בצעדים איטיים, מהוססים, הגענו למדף ספרי הילדים של מאיר שלו. הוא, כמובן, היה כמעט ריק. הכל נחטף, מושאל, מוקרא, מדופדף. ועל המדף השומם, בין ערימות קוצים מתגלגלות ברוח המדברית, עומד לבד הספר "אריה בלילות".
גררראההה
נתחיל בשורה התחתונה: "אריה בלילות" הוא ספר על סקס. למיטב זכרוני, אין בספרות הילדים העברית ספר שגרר סערה ציבורית כמו "אריה בלילות". ועוד יותר מעניין, שאת הספר השנוי במחלוקת כתב הסופר הכי אהוב בארץ, מאיר שלו. אולי זה לא מפתיע. הרי אם הוא היה פחות טוב, אפשר היה פשוט להתעלם ממנו, אבל הוא עוסק בנושא באופן כל כך מדוייק, הן מבחינת נקודת המבט של הילד, והן מנקודת המבט של ההורים, שזה מיד הופך אותו ל"מסוכן".
שתדעו לכם, בעקבות הספר הזה, התכנסה איזו וועדת בלה-בלה בכנסת ודנה בכובד ראש באפשרות להטיל צנזורה על ספרי ילדים. שום ספר ילדים אחר – לא דני-דין ודומיו, שאומרים בפירוש שכל הערבים מכוערים וסתומים, לא השביעיה הסודית ודומיו שאומרים שבנות הן בהכרח כרוכיות מנוזלות ובכייניות – שום ספר ילדים אחר לא גרם להם להתכנס ככה. מה לעשות, סקס תמיד מעורר תאוות התכנסות עזה.
מאיר שלו עצמו היה, כמובן, נורא מרוצה. אם היה שכל בקודקודם של המתכנסים, הם היו מבינים שכל סופר רק מחכה שפוליטיקאים ינסו להחרים את ספריו ובכך יוכל להצטרף לרשימה מכובדת של מוחרמים ספרותיים.
רוצים לשמוע על מה הספר המסוכן הזה? (ואני לא צוחקת. הוא באמת מסוכן. עוד מעט גם נבין למי):
לילה אחד שומע הילד יפתח קולות מוזרים. נהמות ושאגות. הוא מציץ מהחלון ובגינה הוא רואה אריה נורא מפחיד. בבוקר, כשהוא מתעורר ונזכר, הוא מציץ שוב מהחלון, ומה הוא רואה?
"גינה... בלי אריה..." ואמא ואבא יושבים ליד הברוש שלהם, שותים קפה מספל אחד ומשוחחים שיחות". אחרי עוד שני לילות מפחידים בהם האריה מתקרב ומתקרב ליפתח, הילד מחליט לתקוף. הוא אורב לאריה עם מקל, וכשהוא מגיע שוב, הוא רודף אחריו ומרביץ לו. ואז נשמטת לאריה הרגל ונפתח לו הגב ומתפרק הראש ומי מגיח מתוך תחפושת אריה בכלל לא אמיתית? נכון, אמא ואבא, החצופים האלה, ששתו קודם קפה מספל אחד.
"'יפתח,' קראה אמא, 'בבקשה מספיק...' ואבא חייך: 'אנחנו סתם משחקים'. אבל יפתח כעס: 'זה בכלל לא משחק, ואני לא מבין את שפת האריות'".
יפתח לוקח את התחפושת, נועל אותה בארון ואת אמא ואבא סוגר בחדר, עד שילמדו שכאן זה לא אפריקה.
ורק אחרי המון זמן, "שעה ורבע לפחות", ורק אחרי שהם מתחרטים ומתחננים, הוא מוכן לשחרר אותם. ומאז הם אבא ואמא כמו שאבא ואמא צריכים להיות. ורק לפעמים, כשהוא רואה שמשעמם להם ועצוב, הוא מרשה להם לחזור טיפה אל התחפושת של האריה. "אבל! רק לכמה דקות, ולא בלילות, ועם שאגות קצרות וחלשות... ואז הוא גם מרשה להם לשתות את הקפה ליד הברוש, אבל כל אחד מהספל שלו".
וציור הסיום מראה את אבא ואמא על הספסל, כל אחד עם ספל משלו, וביניהם, מרוצה, הילד יפתח ולמרגלותיהם שרועה שחוטה תחפושת האריה.
אני לא חושבת שמה שנתפס מסוכן בספר הזה הוא העיסוק בסקס. לא בטוח שכולם בכלל מבינים שבזה הוא עוסק. הרי אין בו "פות" ו"פין" אפילו פעם אחת. בספריה, אגב, יש מדף מיוחד, קרוב לספרנית, עם כל ספרי הילדים שעוסקים בסקס. "אריה בלילות" לא היה שם. היו הרבה ספרים אחרים שקוראים להם "איך מגיע תינוק לעולם", שזו תפיסה אחת, קצת פונקציונאלית מדי לטעמי, על מה זה סקס. אבל אמא ואבא של יפתח "סתם משחקים". עם הרבה שאגות ונהמות, אבל בלי תינוקות כתירוץ.
מה שנתפס מסוכן הוא הקטע בו יפתח סוגר את הוריו בחדרם, "כמו בגן חיות" ולא מרשה להם להדליק טלויזיה "כי אריות לא מתעניינים בחדשות". ולא מרשה להם לשתות קפה "כי קפה זה לא משקה של אריות" ורק אחרי שהם מבינים שטעו טעות מרה עם כל השאגות וההשתוללויות וההתגלגלויות, הוא מוכן לשחרר אותם, עם הרבה הגבלות על מתי הוא מרשה להם ללבוש את חליפת האריה ובאילו תנאים. עכשיו תגידו אתם, זה לא בדיוק מה שילדים עושים לחיי המין של ההורים שלהם?
אולי זה ספר כל כך "בעייתי" כי הוא לא עוסק בדרכים הרבות בהן אנחנו מאלפים את הילדים שלנו. ספרים כאלה אין לנו בעיה שיקראו – נוצצי נגמל ממוצצי, פצפולי נגמל מחיתולי. הוא עוסק בדרכים בהן הילדים מאלפים אותנו – בגלל הילד גונן, אמא רונית ואבא רונן מפסיקים להזד...
אי אפשר להמליץ או לא להמליץ על "אריה בלילות". האם הוא בכלל מתאים לילדים? האינטואיציה של רוב ההורים אומרת שלא. זה הספר הכי פחות מצליח של מאיר שלו. אבל כדאי מאוד לקרוא אותו, לפחות פעם אחת, להבין במה הוא עוסק באמת ואפילו ליהנות ונורא לצחוק מהדרך שבה שלו מתאר את תהליך הפיכתנו מאריות לחתלתולים.
אחרית דבר: בערב החלטתי לשים נפשי בכפי ולספר לילדים את "אריה בלילות". הם ביקשו עוד פעם. ועוד פעם. ועוד פעם. שלוש פעמים רצופות. בינתיים הם לא מגמגמים ולא ממצמצים. נראה איך זה יתפתח.
- אריה בלילות, כתב: מאיר שלו. צייר: יוסי אבולעפיה. הוצאת עם עובד.
לחצו כאן לעוד ספרי ילדים.
רינת פרימו היא סופרת ילדים, מחברת הספרים: "איה, אאוץ', אווה", "אמא מושלמת" ועוד.
