זוגיות טרייה ולא ממוסדת, ופתאום: לקנות דירה

אני חיה בה כבר ארבע שנים. בשלוש השנים הראשונות גרתי עם שותפות, לאחר מכן לבד, ועכשיו עם בן זוג. החודשים האחרונים עם בן הזוג הם אלה שגרמו לי להרגיש שמדובר בבית. לא עוד הסתכלתי על הדירה במונחים של "החדר שלי", "החדר של השותפה", "הסלון המשותף" וכן הלאה... מעכשיו הכל שלנו, מה שבאופן מבדר לא קרה כשגרתי לבד. פשוט לא נכנסתי לחדר בו גרה בעבר השותפה; הוא הפך למעין מחסן ממנו יראתי, כי הוא גרם לי להרגיש כמה אני בודדה. ועכשיו, כשסוף סוף אני מרגישה בבית, מוסיפה רהיטים, כלי מטבח, ספרים ותמונות מתקבלת ההודעה שאם לא אסכים להעלאה בת 1,500 שקל – אצטרך (החוזה על שמי) להתפנות.

במקרה של פרידה לא מומלץ לנסר את הדירה באמצע

הצעד המתבקש מבחינתי אמור היה לשכור דירה עם בן זוגי. הזוגיות המוזרה שלנו התחילה כשהוא בא להתארח בדירתי למספר ימים ופשוט נשאר בה עד עצם היום הזה. בראשית הקשר הפריע לי שדילגנו על כל השלבים הרגילים: הדייט הראשון, ציפייה לטלפון, וכמובן - שכירת דירה משותפת. דווקא עכשיו, כשיש לי אפשרות לעשות את הכל לפי הספר, אני רוצה לרכוש דירה. ולא סתם לרכוש דירה, אלא לרכוש דירה לבד.

אני לא ממש יודעת איך עושים דבר כזה כשיש בן זוג חדש. הפן המשפטי ברור לי: רק צד אחד מממן את רכישת הדירה והמשכנתה. למה? כי במקרה של פרידה לא מומלץ לנסר את הדירה באמצע. השכנים מלמטה לא יאהבו את הרעיון. מה שאני מתכוונת הוא שאני לא יודעת איך מבצעים את כל הפרוצדורות:

האם תהיה התחשבנות מי ישלם לאינסטלטור?

איך באמת מטפלים בנושאים המשפטיים? זוגות רבים, בין אם הם טרם חתונה ובין אם הם ידועים בציבור, נמנעים מעריכת חוזי ממון, בטענה שזה הורס את הרומנטיקה. אבל החששות מפני חוסר הוודאות שצופן בחובו העתיד, גם כשלצידי האדם הכי מקסים ואמין בעולם (וכפרה עליו - הוא כזה), פוגמים מבחינתי ברומנטיקה עוד יותר. האם הצד הרוכש צריך להחתים את בן זוגו על טופס משפטי מחייב האומר שזהו הנכס של הרוכש בלבד? האם המשמעות היא שהם יתחשבנו מי צריך לשלם לאינסטלטור שהחליף את הציפלינג והחבצוליים בדוד?  

בזוגיות חדשה יש דברים שלא מדברים עליהם. למדתי זאת בדרך הקשה בגיל 21, כשהצעתי לחבר הראשון להשאיר את מברשת השיניים שלו אצלי, שכן הוא ממילא נשאר לישון אצלי כל לילה. תשע שנים מאוחר יותר את מברשת השיניים מחליפים הילדים:

הוא: "את רוצה לגור ליד העבודה שלך?"

אני: "לא. נמשיך לגור בתל-אביב. כך נוכל להמשיך לצאת בערב לברים ולבתי קפה בלי לחפש חנייה, ואם נרצה לעבור יום אחד למקום אחר שיותר מתאים לגדל בו ילדים נוכל למכור את הדירה".

ותודה אחרונה לבעלת הבית שלי. כשהתקשרת היום לא יכולת לדעת שבעוד את מדברת דמעות זולגות מעיניי ואני מפחדת להוציא מילה מהפה כדי שהדמעות לא תהפוכנה ליללות של ממש. מה שלך נראה נכס נדל"ן הוא בית בשבילי. אבל נראה שהגיע הזמן שלי למצוא בית אחר, לא זמני, קבוע. תודה שהזכרת לי את זה.