חופש הביטוי באום אל פאחם

את האמת יש לומר: היוזמה לקיים תהלוכת דגלים באום אל פחם נולדה לאחר שבפרקליטות המדינה איפשרו לאנשי השמאל הקיצוני להגיע לבתינו בחברון, וזאת על אף הודעת המשטרה והצבא כי ההפגנות יוצרות ודאות קרובה לאלימות. מדי שבוע מגיעים אנשי שמאל ואנרכיסטים סמוך לבתינו, צועקים, קוראים קריאות ועורכים מחאות שונות. בתחילה אסרה המשטרה את קיום אותן הפגנות ומחאות, אלא שאנשי הפרקליטות התערבו וטענו כי חופש הביטוי הוא גם על המקומם והמרגיז ואין להיכנע לאיומים.

גם כאשר הגישו אנשי הבית הפתוח את בקשתם לערוך "מצעד גאווה בירושלים" עמדת הפרקליטות שזכתה לגיבוי מלא מבית המשפט הייתה כי חרף כל ההתנגדות שהמצעד עורר בעיר שרובה מסורתי ודתי (גם הערבים התנגדו למצעד) יש לאפשר את קיומו, ואין להיכנע לבריונות ולאלימות. זו צרה שכאשר מדובר בתהלוכת דגלים באום אל פאחם עמדת הפרקליטות הייתה שונה.

מן הראוי להדגיש: התהלוכה באום אל פאחם אינה בבחינת פרובוקציה. הגעתנו לעיר נעשית כדי להעביר מסר של חובת הנאמנות למדינה. הזכות להניף את דגל ישראל בעיר בשטח ריבוני היא זכות יסוד שהניסיון לשלול אותה מגלה שיש חלקים שלא מפנימים את העובדה שהם חיים במדינת ישראל.

מדהים שחלק מאותם אנשים שהתוודענו להתנגדותם לצעדה, הם אלה שמקבלים תקציבים ממדינת ישראל וכמה מהם יושבים בכנסת. לא ברור כיצד יכול דגל ישראל להרגיז אותם כל כך. גם לשיטת מי שטוען כי ההפגנה באום אל פאחם היא פרובוקציה נטו, הרי שדרושים מעט הגינות ויושר, מצרך נדיר בימים אלה: כל אותם "אבירי זכויות האזרח והדמוקרטיה שרוממות חופש הביטוי בגרונם וזכויות האזרח בפיהם" הם הראשונים ששללו ממני ומחברי במשך שנים זכויות יסוד שונות.

כך לדוגמא פסלו אבירי הדמוקרטיה את בחירתו של הרב כהנא הי"ד לכנסת בטענה כי משנתו גזענית. מאידך אותם אנשים שצידדו בפסילה נלחמו על זכותו של עזמי בשארה להיבחר לכנסת בשם חופש הביטוי. כך גם באשר לטענות בדבר הבנייה הבלתי חוקית בהתנחלויות. על כל סוכה שנבנית אצלנו מביאים כוחות גדולים של יס"מ ומג"ב על מנת "לאכוף את החוק על מי שמפר אותו" אלא שכאשר השכנים שלי בחברון או אנשי סכנין בצפון או תושבים ברהט בדרום, בונים בתים בצורה לא חוקית ומשתלטים על שטחים ללא הכרה, לא נוקפים אנשי שלטון החוק אצבע על מנת להוכיח שדין אחד לכולם.

כאשר ביקשתי לדוגמא להפגין מול ביתו של הרב הצבאי הראשי בתקופת הגירוש מגוש קטיף, המשטרה עצרה אותי ואף הוגש נגדי כתב אישום בטענה כי אין להפגין מול בתים של קצינים בצבא. מספר שבועות אחר כך התקיימה הפגנה של אנשי גוש שלום מול ביתו של הרמטכ"ל והמשנה לפרקליט המדינה מר שי ניצן. בתשובה שהעביר לי הודיע כי אין עילה לפתוח נגד המפגינים בחקירה.

הגיע הזמן להפסיק עם הצביעות ועם הדו פרצופיות. אם מותר לשמאל לסייר בחברון, אם התירו את מצעד הגאווה בירושלים, הרי שגם אנחנו נצעד ברחובות אום אל פאחם בעזרת השם, ולא ניכנע לאלימות.