הגיעו למצוות

למי שתוהה מה מייחד את "קול הקמפוס" מאחיותיה לסקאלה, עונה מנהל התחנה, ליאור רחמני, "התחנה מייצרת אלטרנטיבה קבועה לכל תחנות המוזיקה האחרות. הרבה פעמים היה לחץ ופחד שבגלל הפופולריות של התחנה, נתחיל לחפש כמות גדולה יותר של מאזינים ולנגן מוזיקה קצת יותר פופולרית, אבל לא נכנענו".

היו אי פעם לחצים מההנהלה, או גורמים אחרים, לשינוי התכנים?

"לא מתערבים לנו בתוכן. יותר נוח לאקדמיה שזה יישאר כך. הלחץ להישאר כמו שאנחנו בא גם מהמאזינים שכתבו לנו בפורום – 'רק אל תהיו כמו גלגל"צ. תמשיכו ככה'. ב-88FM, לדוגמה, זה כן קרה: הם התחילו מאוד קיצוני בבחירת השירים שלהם והתרככו מאוד בשנים האחרונות. המהפך הזה הוא שגרם למאזינים שלנו לחשוש, שמא זה יקרה גם לנו. מבחינתי זה הישג ששמרנו על הצביון המוזיקלי שלנו".

איך עשיתם את זה?

הרעיון של התחנה הוא להיות מעין מקפצה או תחנה מעבר. זה שיש בתחנה 130 שדרנים, כבר הופך אותה למשהו מאוד חריג. טווח הגילאים נשמר כל הזמן, כי השדרנים מתחלפים לאחר סיום שנות לימודיהם במכללה. זו גם הסיבה שהתחנה הזאת מאוד מחוברת לרחוב, כי השדרנים מביאים איתם לתחנה את הקולות מבחוץ. מגיש שמגיע לתחנת הרדיו שלנו רוצה לבחון גבולות, עד כמה אפשר להגיע עם המאזין".

אתה חושב שהתחנות הגדולות מנסות לחקות אתכם?

"לגמרי כן. לדוגמה, ברדיו תל אביב מחפשים כל הזמן את שדרני העתיד כמו טל ארגמן, צח זמרוני ולאון פלדמן (כולם שדרני קול הקמפוס בעבר – ר"ב). להם כבר יש קהל מאזינים, שיכול בהחלט ללכת אחריהם לכל מקום שילכו. המטרה שלנו היא להישאר כל הזמן באותו מקום, לאסוף את העשייה מהרחוב, לתת לה במה ראשונה ולתת לתחנות אחרות לגיטימציה לנגן אותם, כמו למשל במקרה אסף אבידן שבסוף חימם את מוריסי".

גופים מסחריים זיהו את הפוטנציאל שלכם?

"לפחות 3 פעמים בחודש פונים אלינו בבקשה לקנות זמן שידור לפרסומות, אבל אין אצלנו אפשרות כזאת. אנחנו יכולים לעשות דברים מסחריים דרך האתר, אבל זו צריכה להיות הזדמנות ממש אטרקטיבית כדאי שנסכים. אנחנו לא נצבע את האתר בסגול או כתום ולא נהיה מזוהים עם חברה סלולרית. תמיד חלמתי לעשות שיתוף פעולה לעשות מסטיק עלמה, או טורטית, מקופלת או אפילו קרמבו".