כשאולמרט מודה בשגיאות

אהוד אולמרט מודה שלא תמיד היה בעמדה שלו, העכשווית. בזמנו, הוא חשב שהוויתורים של ברק בקמפ דייויד היו מוגזמים. הוא גם טוען שאנחנו מנצחים בוויכוח והולכים בהדרגה ובביטחון להפסיד את העיקר.

אולמרט טוען: "אנחנו חזקים כפי ששום מדינה באיזור איננה חזקה. אין כוח שיכול לנו". אז אני שואלת: דברים שחושבים עכשיו, מתגלים כשגיאות בעתיד? 

אם כך, לחשוב שלא כדאי לתת מחבלים עבור גלעד שליט עכשיו, יהיה שגיאה חוזרת שתביא אותנו למקרה רון ארד. זהו פצע מדמם שאינו מגליד כבר 22 שנים. השגיאה הנוראית הזו, אם תחזור עלינו, כבר לא תהיה "רק" פצע. זו תהיה כריתה של ערך עליון בחיינו. ערך של צבא הגנה. הערך המצווה אותנו לא להפקיר שבוי בשטח. הערך המבטיח את המשך גיוסם של ילדינו לצבא השומר על המדינה תוך התחייבות של המדינה לשמור על מתגייסיה.

ועוד – אם אנחנו מנצחים בוויכוח ובהדרגה מפסידים את העיקר, מדוע אנחנו ממשיכים בוויכוח על כמה ואת מי לשחרר בעבור גלעד? כשגלעד הוא הוא העיקר, אותו אנו מפסידים.

אם אנחנו מדינה חזקה שאין כוח שיכול לנו, מדוע אנחנו פוחדים משחרור מחבלים, אפילו אם כמה מהם יחזרו למעגל הטרור?

מילים נמלצות אינן הכל. מילים מתפקידן לעוור חוסר מעש. מעשים הם ההוכחה. ובמעשים, הממשלה הנוכחית לא הוכיחה את עצמה.

ולבסוף, מר אולמרט, אתה כל כך בטוח בהכרעת הרוב של הציבור. אם אתה כל כך מתחשב בדעת הציבור – החזר את גלעד. אולי לא כל הציבור, אבל בוודאות מוחלטת רוב הציבור רוצה בשחרורו. קל לך, אדוני ראש הממשלה, להצהיר על אמונה והישענות על דעת הקהל לגבי הצעות וירטואליות. אבל מהסס אתה ביישום החלטה ממשית המונחת על שולחנך.

הבא לשחרור גלעד עוד בטרם תעזוב את תפקידך כראש הממשלה. אל תותיר אחריך חובות. לא למדינה ובעיקר לא לבא אחריך. חוב שכזה ייצור את הרושם של מהלך מכונן להפלת יורשך. יש לך עדיין יכולת להחזיר את גלעד. היום.

מחר אנו נפסיד את העיקר.