המוכתר שמבטיח לשמור על אחדות ירושלים
זוהיר חמדאן, נשוי לשלוש נשים, אב גאה ל-18 ילדים, מתנגד לחלוקת ירושלים, תומך בגדר ההפרדה, מתנגד למצעד הגאווה, מחבב את אריה דרעי ולא מתחבר לגאידמק. הכירו את המועמד הערבי היחיד במרוץ הצפוף לראשות עיריית ירושלים
המרוץ לראשות עיריית ירושלים יגיע לשיאו בעוד פחות מחודשיים, אך המאבק רק ממשיך להתחמם. לצד שני המועמדים המובילים, ניר ברקת ומאיר פרוש, ושלושה מועמדים שעדיין לא ברור אם יתמודדו - אורי לופוליאנסקי, אריה דרעי וארקדי גאידמק - ישנו מועמד נוסף שעשוי להפוך את הקערה על פיה - המועמד הערבי זוהיר חמדאני.
חמדאן (53), מוכתר מהכפר צור באהר, הנשוי לשלוש נשים ואב גאה ל-18 ילדים, הודיע לפני יומיים על התמודדותו בבחירות. בראיון ל-ynet הוא מספר: "הייתי נשוי גם ליהודיה, תל-אביבית, אבל התגרשנו לפני שלוש שנים". שמו כמועמד לראשות העיר כבר עלה בעבר, אך לטענתו אז זה היו אלה רק דיבורים, בעוד שהיום זה כבר רשמי.
יהודים מברכים יותר מערבים. זוהיר חמדאן (צילום: גיל יוחנן)
חמדאן, יליד ירדן, למד הנדסה בביירות. "אני אוהב את המדינה, ולכן באתי לכאן בשנת 1974. אבא שלי וקרובי משפחה כבר היו כאן. אני הצעיר מבין אחיי, וזה היה איחוד משפחות. היתה זו חובתי לבוא בשביל אבא", מספר המוכתר על זיקתו לארץ ולירושלים.
מאז שהגיע לארץ, עסק במגוון רחב של תחומים, ביניהם כממונה במע"מ על מזרח ירושלים, חוקר פרטי בגדה בתחום תאונות הדרכים, סוכן ביטוח, בעל חברת הסעות, מיני מרקט ומגרש לסחר מכוניות.
"אני הבאתי את הדו-קיום לירושלים"
הכפר של חמדאן, צור באהר, הופיע באחרונה בכותרות העיתונים בצורה לא מחמיאה, בגלל אחד התושבים, המחבל חוסאם דוויאת, שרצח שלושה בני אדם ופצע עשרות בפיגוע הדריסה במרכז ירושלים. אולם חמדאן פועל בדרך ההפוכה, ומבקש לקרב בין יהודים לערבים."אני משמש כיושב ראש הפורום לדו-קיום בירושלים. אני הראשון שהביא ובנה את הדו-קיום בעיר. כשהתנזים ירו על תושבי גילה, אני הזדהיתי איתם בגלוי", אומר.
"יש לי המון חברים יהודים בכל הארץ", מוסיף חמדאן. "אני בא אליהם, וגם הם באים אלי ועושים קניות בכפר. אין בעיות אצלנו. מאז שהודעתי שאני מתמודד,
הטלפון לא מפסיק לצלצל כבר יומיים. יהודים מתקשרים לברך אותי אפילו יותר מהערבים".
אולם לא כולם מרוצים מקרבתו של חמדאן ליהודים. לפני שבע שנים, אף ניסו להתנקש בחייו. "התנזים של הפלסטינים - של הפתח - ירה בי בשנת 2001 בגלל שהזדהיתי ופעלתי למען דו-קיום עם יהודים. חיכו לי בכניסה לבית, וירו בי חמישה כדורים, בבטן, בכתף ימין וברגל שמאל. הייתי מאושפז חודשיים בהדסה עין כרם", הוא משחזר. אך למרות ניסיונו המר, והעובדה שהרשות הפלסטינית נוהגת לקרוא לערביי מזרח ירושלים להחרים את הבחירות, חמדאן אינו מתרגש.
חלוקת ירושלים? לא בא בחשבון
המועמד הערבי היחיד לראשות העירייה בבירה מדגיש כי אין לו כל כוונה לרקום קשרים עם הרשות הפלסטינית. "אני לא מעוניין בקשר עם הרשות בכלל. אם הם כועסים עלי? זה לא מעניין אותי. האם אני מפחד? אני לא רואה אותם ממילימטר. הבחירות ברשות? לא מעניין, זה עניין שלהם".
בהמשך לרצונו שלא להתערב בענייני הרשות, מסרב חמדאן להביע עמדה חד-משמעית בנוגע לעתיד המדיני של שני העמים. "לפי דעתי, זה מוקדם מאוד להגיד. קודם כל, שחמאס והפתח ידברו ויסגרו חשבונות אישיים. קודם שיסתדרו, אחר כך שיחליטו על מדינה", מסביר.
גדר ההפרדה באזור ירושלים (צילום: AFP)
יחסו המהוסס כלפי הנהגת הפלסטינים באה לידי ביטוי גם בתפיסתו המדינת. כשנשאל אם יסכים להעביר שכונות ערביות בירושלים למדינה פלסטינית, השיב חמדאן: "ישראל כבשה את השכונות הערביות מירדן בשנת 1967, וחלק גדול מהתושבים הם אזרחים ירדנים. הם שייכים לירדן, אז שידברו איתם. לא אתן שיחלקו את העיר - בכלל לא.
"זה כמו משפט שלמה: האמא המזויפת הסכימה שיחתכו את הילד לשתיים, והאמא האמיתית הסכימה לוותר על הילד רק כדי שלא יחתכו אותו. עם זאת, למוסלמים יש זכויות בירושלים. אינשאללה, אם אדם יבוא מדרום אפריקה או כל מקום אחר, יש לו זכות להתפלל בהר הבית. אין כאן בעלות למישהו אחד. כל אחד יוכל להתפלל ולצאת בכבוד".
לשיטתו, גדר ההפרדה קשורה למצב הביטחוני. "זו החלטה של ביטחון המדינה ולכן זה עניין של המדינה. אני לא אוכל להיכנס לזה מתוקף מעמדי בעירייה. אם אזרחים יתלוננו, אעזור להם לפי החוק ובמידת האפשר. אך בטחון המדינה ראשון ברשימה, ולא אתערב בו".
"לא מחכה לגאידמק"
ריבוי המתמודדים בבחירות לראשות העירייה לא מצליח לרפות את ידיו של חמדאן. "אני מאחל הצלחה לכולם", הוא טוען. הוא סבור כי אריה דרעי "בן אדם טוב. כל המדינה מורשעת בשוחד, לא רק הוא. אין מנהיג במדינה שאין לו תיקים". כמו כן, הוא אינו שולל הקמת קואליציה ביחד עם החרדים, בתנאי שהם "פועלים לטובת ירושלים".
צעירים מריצים את דרעי לראשות עיריית ירושלים (צילום: רונן מדזיני)
חמדאן לא מתרשם מאיש העסקים גאידמק, שהבטיח למנות סגן ערבי אם יזכה בבחירות. "בן אדם שמתמודד חייב להיות בעניינים פה. שלא יביאו אנשים שלא יודעים מה זה... אנחנו לא מעוניינים בדיבורים, אלא במעשים. מי שינהל את העיר חייב להיות עממי. רק אדם עממי יודע מהם הצרכים האמיתיים של העיר. אף ערבי לא מחכה לגאידמק. הערבים יבססו ויממנו את עצמם בכוחם שלהם".
המועמד הערבי לא מתבייש להכריז כי בעוד חודשיים יהיה מהפך בבירת ישראל, כאשר הוא יעמוד בראשה. "אביא פוליטיקה חדשה לעיר. הדלת במשרדי פתוחה לכולם, ולא יצטרכו לקבוע חודשים לפני", הוא מבטיח. כמו כן, הוא מתחייב לשוויון בין כל האזרחים - יהודים, ערבים ונוצרים, חילונים וחרדים. "אצלי אין שום אפליה אצלי. העיר הקדושה שלנו, ונחיה פה בשלום ותקווה, ונכבד את כל הדתות".
"מי שאוהב את ירושלים הוא לא הומו"
למרות החיבוק שמפגין חמדאן לכל המגזרים, יש מגזר אחד שבו הוא מסרב לגעת - הקהילה ההומו-לסבית. כשנשאל אם יסכים לאשר מצעד גאווה בעיר, הצהיר חמדאן: "בשום פנים ואופן לא. לפי כל הדתות בעולם, מה שהם עושים זה לא מקובל, לא בתורה ולא בקוראן. אני לא קיצוני ולא דתי, אבל מכבד את הדת. אישית, אני שולל אנשים כאלה. בן אדם חייב לשמור על הכבוד שלו, ובעניינים כאלה אין כבוד אישי. זו דעתי, אולי אני טועה. מי שאוהב את ירושלים - הוא לא הומו".
חמדאן מדגיש כי המסר שלו לבוחרים הוא מסר של תקווה. "אני מבטיח לעזור לכל הצעירים, לבנות להם דירות, לאשר בנייה כמה שאפשר מבחינת החוק, ולעצור את כל הריסות הבתים בעיר. אאפשר לכל תושבי העיר מכל סוגיה
שיחיו חיים טובים, תוך כיבוד החוק. לא ניתן לאף אחד לחלק את העיר. אני מקווה ומאמין שנחיה בתקווה ובשלום אמיתי בין כל התושבים בעיר, מכל סוגיהם. מאמין זה מילה טובה, עם כוונות".
ההיסטוריה מלמדת כי תושביה הערבים של ירושלים לא אוהבים להצביע בבחירות לרשות המקומית, אולם חמדאן בטוח כי תושבי מזרח העיר יופיעו בקלפיות בהמוניהם. "אני אומר לך, הפעם יצביעו בגדול, בעזרת השם. פעם הם היו מפחדים מהרשות. עכשיו הערבים רואים מה הולך בשטח, ונמאס להם מהשטויות בהנהגה הפלסטינית. הנה, תראה מה הולך בעזה. כל אחד רוצח את השני. תושבי מזרח העיר למדו מהניסיון, מהחרטות האלה. נמאס להם מהסיפורים האלה", מבהיר המועמד.
לא המועמד הערבי הראשון
אם אכן ירוץ חמדאן עד הסוף, הוא יהיה המועמד הראשון שעושה זאת ממזרח ירושלים. אולם, אין הוא המועמד הראשון ממזרח ירושלים שהכריז על התמודדות, ולבטח לא המועמד הערבי הראשון.
ב-1989 ניסה חנא סניורה, פלסטיני תושב בית חנינא, פעיל פוליטי של תנועת פתח ורוקח במקצועו להתמודד בבחירות המוניציפאליות, אולם הימים היו ימי האינתיפאדה הראשונה הסוערים. לחץ מאסיבי שהפעיל עליו אש"ף מטוניס, אשר התבטא בשריפת מכוניתו, גרמו לו לחזור בו. סניורה שקל להתמודד בבחירות ב-1993 חזר בו שוב. כיום משמש סניורה כמנכ"ל המשותף של מכון "איפקר"י".
ב-1998 ניסה את כוחו איש העסקים מבית צפאפה, מוסא עליאן, אך לא עבר את אחוז החסימה. כך היה גם בבחירות שלאחריהן, ב-2003. בבחירות אלה ניסו את כוחם גם חד"ש והקומוניסטים אך אלה נכשלו אף הם, וכן ג'מאל שוויש, מאבו תור, שלקח חלק ברשימתו של דני בונפיל אך גם הוא לא השיג את יעדו.
לפנייה לכתב/ת 
