הסיפורים המנצחים של מקרטני

קיבלנו מכם מאות סיפורים הקשורים לפול מקרטני. חלקם מרגשים, חלקם מצחיקים וחלקם מטופשים למדי. אחרי סינון לא פשוט, מצאנו שישה שעשו לנו את זה. הנה הם לפניכם:

• דור לוי
  

ילדה וחיפושית‬

מאז כיתה א' בפקצות מוקפת.

האוזניים שלה - נשארו אטומות.

מקרימזון ופינק פלויד, עד שלום חנוך,

לא פתחה אופקיה - ראו איזה ברוך.

ואולי, רק נדמה לי, נדלקה על הביט.

בתנועה אינסטיקטיבית שלפתי 'אבי רואד',

כשהגענו למקסוול - היא התחילה לרקוד!

עוד להיט, עוד תקליט, אני מלא גאווה:

חברותיה בפלאפון, שומעות מושיק עפיה,

ולקטנה שלי בחדר יש את כל הדיסקוגרפיה

ביטלס, כן?

על הופעה של סר פול, בלילות היתה חולמת.

אמנם מג'ון או מג'ורג' לא חסכה אהבה,

אך פול חי ולא מת, לראותו זו חובה.

להעניק לילדה חינוך מוזיקלי.

מתנה אחרונה ארצה לתת,

שתהיה אחותי מאושרת באמת.

לעומת נסיכה מתרגשת, דמעות וחיוכים..

הבהרה - אם אזכה, הכרטיס הוא שלה במתנה כמובן

מקרטני בצעירותו. לקרוא לילד בשמו (צילומים: Gettyimages) 

• נועה קרמר
  

אני תלמידת קולנוע לשעבר, כרגע לפני גיוס. נוטה להסתכל על עצמי כיוצרת צעירה.

ביום של ההופעה של פול מקרטני, הסרט גמר שלי יוקרן בפסטיבל דימונה, עם תסריט שאותו כתבתי וביימתי. אני אאלץ לוותר על ההקרנה של הסרט שלי בפסטיבל שיהיו בו מכל מגמות הקולנוע והתקשורת בארץ וכנראה עוד כמה אישים חשובים מהתעשייה.

אני לא אלך להקרנה של הסרט שלי למרות שהוא מוקרן ב13:00 בדימונה ביום של ההופעה, כי אני מתכוונת לבוא ולישון לילה לפני מחוץ להופעה כדי שאני כן אהיה קרובה ואזכה לראות את פול ולהרגיש את ההופעה לא דרך מסך ענק שאני אראה מהשורה האלף.

ואם עכשיו יש אפשרות שאני ארגיש שאני מפספסת את ההקרנה של הסרט שלי בשביל להיות בין האנשים היחידים שיזכו להיות גם בבדיקת סאונד ובאמת לראות את פול מקרוב אני אהיה המאושרת באדם.

אני לא אראה את הסרט על מסך ענק עם עוד מלא אנשים, אבל את פול כן, ונקווה שלא על מסך ענק.

•  מיכאל טורבילו
  

סר פול הציל את חיי ועזר ליהודי לשרוד בסביסה עוינת.

איך זה יתכן,אתם תשאלו? אני אספר לכם את הסיפור.

בגיל 12 עדיין חייתי באוקראינה ובקיץ הזה כמו בכל קיץ אחר נשלחתי למחנה צופים. לא היה הבדל מהותי בין גולאג לבין מחנה צופים שבו נאלצתי לבלות כל קיץ. אבל הפעם היה משהו מיוחד. מצאתי את עצמי בסביבה של ילדים אוקראינים כפריים שבילו כל חייהם בין תירס,חיטה וחזירים. לא הצלחתי למצוא שפה משותפת עם הנערים הנפלאים האלה שמידי פעם השוויצו בזה שסבים שלהם שיתפו פעולה עם נאצים בזמן המלחמה. כמובן לא לקח להם הרבה זמן לזהות בי יהודי. כמה שהם התלהבו! סוף סוף היתה להם הזדמנות להתנקם בנציג העם שרצח את ישו ועשה דברים נפלאים נוספים. כמעט כל יום מצאתי את עצמי מתקוטט עם החבר'ה הנהדרים האלה. אבל מאד מהר הבנתי שאני לא אשרוד עוד שבוע בסיוט האולטימטיבי של כל ילד יהודי ממשפחה טובה בגלות.

ואז זה קרה! הגאולה שלי הגיעה בדמותו של פטר - ילד בן 14 מגודל ומאד ברוטלי. תוך יומיים הוא הספיק להחטיף מכות כמעט לכולם וזכה בכבוד ויראה. כמובן חטפתי ממנו יותר מכל אחד אחר. ואז יום אחד יושב אני בודד על מיטתי ומזמזם לי בשקט "Let it be". את השיר הזה אהבתי במיוחד.כבר מספר שנים הורי דאגו לחינוך המוסיקלי שלי ונתנו לי תקליטים של ביטלס וסיפרו לי הרבה על הלהקה. בחזרה לסיפור - בקושי הגעתי לפזמון כשפיטר האיום קופץ אליי כולו אדום מתדהמה. "אתה מכיר את השיר הזה?" - שואל אותי."כן,זה ביטלס" - אני עונה - "למה,אתה מכיר אותם?"

"בטח" - הוא אומר - "אחי הגדול מקשיב לתקליטים שלהם כל הזמן.הם מגניבים!"

אני מבין שעליתי פה על משהו - "כן,הם גדולים" - אני אומר - "אני אפילו מכיר את השמות שלהם".

יום שלם בילינו יחד עם פטר. שרנו את כל שירי ביטלס שהכרנו, סיפרתי לו שג'ון לנון נרצח ותכננו להתנקם ברוצח, סיפרתי לו איך יוקו הפרידה בין ג'ון לפול והחלטנו להיות כוכבי רוקנרול כי בנות מתות על זה.

אותו ערב פטר הודיע לכל החבר'ה שהוא ישבור את הראש לכל אחד שיעז להתעסק איתי. את הקיץ עברתי בשלום.

כך חיי ניצלו הודות לפול מקרטני והשיר שלו. לדעתי מגיעה לי לזכות בפרס כי ככה אולי תהיה לי הזמנות להודות לפול שהציל את חיי.

• טל מינקה
  

כשהייתי בן 5 אבא שלי נתן לי לשמוע בפעם הראשונה תקליט נדיר של ביטלס אך טל הקרמינל שבר לו אותו...כעבור 20 שנה הופיע לו פול בקונצרט של LIVE 8 ואני אמרתי לאבא שלי, בוא ניסע ללונדון במיוחד בשביל המופע... נסענו עד ללונדון בידיעה שיש לנו כרטיסים למופע, אני ומרפי לא חברים ממש טובים והסתבר שהם היו מזוייפים...לא כמו התקליט שהיה מאוד מקורי... הלכנו לספסרים היקרים ואבא שלי כבר אומר לי שכראה ומקרטני ומזל לא הולכים ביחד כשזה נוגע לנו...

היה חסר לנו משהו כמו 50 פאונד כדי לקנות ממנו את הכרטיסים, אני כבר רציתי לגהץ לספסר ויזה בחריץ של הת*ת אבל הוא לא קיבל כרטיסי אשראי....עברנו אולי 5 ATM אבל פשוט לא היה בהם כבר כסף... אז את הLIVE 8 כבר לא ראינו בפארק... אז בשמו של אבא שלי שכבר 25 שנה אוכל ממני רק קש במה שקשור למקרטני. תנו לי לכרטיס לבאלנס כדי לפצות על כל זה!!! כמובן שהוא יקבל אותו....ואני אולי כן יקבל משהו מהירושה הלא ממש גדולה תודה! טל

• רן מלכי
  

כשהייתי בן 10, כלומר לפני יותר מעשרים שנה, טסתי לטיול בפריס יחד עם הורי. הטיול היה נחמד, בעיקר עבור הורי הנפלאים שהריצו אותי ממקום למקום כאחוזי אמוק לראות ולהספיק אייפל-באגט-לובר-בשמים בשלושה ימים. אותי כמובן לא שאלו לאן אני רוצה ללכת.. הדבר היחיד שעליו התעקשתי היה לראות את גן החיות הפריסאי הישן אינני יודע אם הוא עודנו קיים ששכן אי שם בקצה העיר ונאמר ששוכנות בו החיות הכי זקנות בעולם ואני דימיינתי צב בן 200 או קוף בן 100. שכנעתי את הורי לבקר שם ממש שעתיים לפני הנסיעה לשדה התעופה.

כשהגענו נאמר לי שיש לי שעה אחת בלבד להסתובב ואני חיש קל רצתי קדימה לחפש את החיות הקשישות. שכחתי את עצמי לגמרי בין כל החיות שהיו שם עד שלפתע הבנתי שהלכתי לאיבוד והתחלתי לדאוג. השעה הייתה שעת ערב והחל להחשיך והגן היה די ריק. ראיתי שלט עם חץ ליציאה והלכתי בעקבותיו רק על מנת להגיע כעבור דקות ארוכות לכלוב של הגורילות. התקרבתי אז לכלוב וצעקתי לגורילה הזקנה- הלו ! הלו, איפה היציאה? רק תצביעי על היציאה...הגורילה הביטה בי באדישות וגרדה בראשה. התחלתי לבכות, הייתי ממש לחוץ ולא ידעתי מה לעשות, התחלתי לרוץ לכיוון ההפוך ואז חזרה לכיוון השני ולבסוף נעצרתי צעקתי -אימא! אבא!

מקצה השביל הופיע לפתע זוג אנשים שהביטו בי מרחוק, כנראה שמעו אותי. כשהתקרבו אלי שאלה האישה אותי משהו באנגלית ואני עניתי באנגלית בסיסית שאני מחפש את הורי. האישה הציעה שאבוא איתם למנהל של הגן והוא יקרא להורי. אמרתי שזה בסדר ואני מעדיף לחכות במקום ליד הגורילות ואז האיש התחיל לצחוק ושאל אם אני יודע לדבר איתם, בכל אופן זה מה שדמה לי שהוא אמר. אמרתי שבטח שאני יודע ואז ניגשתי שוב לכלוב של הגורילה הקשישה והתחלתי לדבר איתה "גורילית" כמו שהיה נדמה לי שצריך. האיש פשוט צחק וצחק וגם רכן לבסוף לעברי וליטף את ראשי. נרגעתי והסכמתי לבוא איתם למנהל הגן.

כעבור דקות ספורות אכן הגענו למודיעין של הגן ושם להפתעתי חיכו לי הורי שמאד מאד התרגשו לראות אותי. הם ניגשו וחיבקו אותי ואז כשבאו להודות לזוג החביב אימא שלי צעקה פתאום- "אני לא מאמינה, זה פול מקארתני"!! ואבא שלי גם התרגש מאד ועוד כמה אנשים שהיו שם סבבו אותנו. אני לא ידעתי כמובן מי זה הפול מקארתני הזה ורק ידעתי שהוא איש נחמד שמדבר אנגלית מהר וצוחק משמדברים עם גורילות. הזוג פנו ללכת, נראה שלא אהבו את המהומה סביבם ואז אימא שלי קראה אחריו משהו כמו- רגע, רק רציתי להגיד תודה,ולי היא לחשה בעברית- לך תיקח חתימה , זה הזמר הכי גדול בעולם. עד היום אינני יודע מה הניע אותי לרוץ אחריו ולבקש חתימה ,אבל לא הייתה לא עט ולא דף וגם לי לא. הוא שאל- מאיפה אני ואמרתי שמישראל ואז , ואת זה אני זוכר בבירור כי הוא דיבר לאט לאט ואמר- o.k boy, when i will come to israel, please come to see me".

זהו, זה כל הסיפור. שנים אחר כך רק הבנתי איזה מזל נפל בחלקי להסתובב לבד עם פוך מקארתני ועוד אישה שעד היום אינני יודע מיהי, בגן חיות ישן בפריס. עכשיו, 22 שנה אחרי, הוא מגיע לארץ, ואני חייב, פשוט חייב, לראות אותו שוב פעם, ובין אחד השירים אי שם מתוך הקהל לנסות לצעוק לו בשפת הגורילות ולראות אם הוא יצחק גם הפעם.

• ש"י גרוס
  

בחודשים האחרונים נשבו "רוחות מלחמה" ביני ובין בת זוגתי היפה שיר. האהבה הענקית המדהימה החושנית שאפפה אותנו התחלפה למועקה קשה,לכאב לחוסר תקשורת, והנורא מכל : אבדה לחלוטין התשוקה המינית המטורפת ששררה בינינו . ( תשוקה זו והיבטיה ראויה לספור נפרד,אך יש להתחשב גם בקוראים הצעירים) עיקרו של דבר, שיר נמנעה מכל מגע מכל סוג עמי.

כל מאוָיי לפייסה לקַרבה לפתותה - עלו בתוהו.

מהאזנה מקרית לשיחת טלפון שניהלה שיר, שמעתי אותה מספרת לחברה כי הענין היחיד שיש לה עכשיו בחיים הוא לחזות במקרטני הנערץ על ידה, אך גם לזה לא תגיע עקב האווירה בבית ומצבנו הכלכלי הדחוק.

בליל מכירת הכרטיסים חזרתי הביתה עם כרטיס אחד להופעה...

חוויות אותו הלילה והלילות הבאים ראויות כאמור לספור נפרד.

הבקר התבשרתי כי שיר כנראה בהריון. אם תעניקו לי את הכרטיס – אקרא לילד מקרטני.

תודה לכל הפונים והמשתתפים. הזוכים יקבלו מייל עם הפרטים לגבי שעת החזרה ואפשרות הכניסה.