על עיוות התורה

הפגיעה החמורה ביותר בפרופ' שטרנהל מהווה קודם כל פגיעה באדם, בשלומו ובבריאותו. אך מעבר לסבל האישי יש במעשה הנפשע פגיעה חמורה ביותר בשלושה כללים בסיסיים. קודם כל המעשה פוגע בתורה, האוסרת על פגיעה בקצה שערותיו של האדם ויש כאן עבירה חמורה בהלכה הבסיסית של 'לא תרצח'. המעשה מהווה פגיעה באושיות המדינה והחברה. והמעשה מהווה פגיעה בציבור הרחב שמיישב את ארץ ישראל השלימה ורואה בכך את חזונו המהותי.

אנו עומדים ערב הימים הנוראים שעליהם נאמר "כי על כל העבירות שבתורה יום הכיפורים מכפר חוץ מעבירות שבין אדם לחברו עליהם יום הכיפורים אינו מכפר עד שירצה את חברו" עיקרון זה מבליט את הצורך לתקן את החיים החברתיים בדרך של ריצוי ופיוס, בדרך של שיחה ודיאלוג ולא בדרך של פגיעה כלשהי. המשנה שקבעה את הכלל הנחרץ הזה לא הבחינה בין פגיעה בשל מחלוקת עקרונית לסתם פגיעה בשל שנאה או קטטה כלשהי. מדינת ישראל עומדת בפני אתגרים חמורים ביותר. חלקם נתון במחלוקת עזה וחריפה. אם לא נייצר מנגנונים ברורים לשיח וקבלת החלטות, נתקשה להתקיים כאן אך יש כאן גם תפיסה פנים תורנית מעוותת. יש כאן מחשבה סוטה שכאילו בכוח ניתן יהיה להביא את העם לדבוק בערכיו המקודשים. ואילו פרשת 'וילך' המתארת יומו האחרון של משה מסתיימת בציווי מסכם (דברים פרק לא):

:

(יב) הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ .

(יג) וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה' .....