הצייר דן קדר הלך לעולמו

הצייר דן קדר הלך לעולמו בבוקר יום שישי בביתו בתל אביב. לפני ימים ספורים חלה הידרדרות במצבו הבריאותי והוא נכנס לתרדמת. קדר היה בן 79 במותו והותיר אחריו את רעייתו, אוצרת התערוכות ציונה קדר, בנו, הצייר יובל קדר ובנותיו יסמין ותהיר. הלווייתו תיערך ביום ראשון בבית העלמין ירקון. מועד הלוויה טרם נמסר.

"מגיל 10 אנחנו חברים. עברנו ביחד חיים שלמים. זה קשה נורא שאדם שאיתך תמיד, פתאום איננו", אומר יעקב אגמון מחבריו הקרובים של קדר, "עברנו ביחד הכל – בית הספר, תנועת השומר הצעיר, הקיבוץ. דן היה תמיד ובכל מקום. אין דברים כאלה, באמת. מעולם לא רבנו. היינו חבורה שכללה את דן, דני קרוון, אלימלך רם, עמיקם גורביץ' וכולנו היינו שם עם אורי אבנרי לפני פחות משבוע לחגוג את יום הולדתו שהיתה מעין פרידה".

אגמון ממשיך: "דן היה חולה בשלוש השנים האחרונות. הוא עבר אינסוף ניתוחים ונמאס לו. הוא החליט שדי, שהגיע הזמן להפסיק להיכנס ולצאת מבית חולים ושהוא רוצה הביתה. זה מה שהוא עשה. לא קל לגדל חברים ודן קדר היה חבר יוצא דופן, כזה שלא עוצר בדרך ושתמיד נמצא שם. מבחינת אמנותו הוא היה צייר פוליטי מעורב מאד ואיכפתי. כשבאנו להפרד ממנו הוא דיבר על המחויבות שלו ועל השקפת עולמו. הוא אמר: הייתי שמאלני, ונשארתי שמאלני".

בסוף חודש מאי האחרון הציג קדר את התערוכה האחרונה שלו "הפרחת השממה וכדומה"

 בגלריה גרשטיין בתל אביב. התערוכה, עליה עמל שמונה חודשים, כללה גם עבודות שמתייחסות לספרו של ידידו, אמיל חביבי "האופסימיסט" דרך פרשנותו, הביוגרפיה הפרטית שלו והמטענים שספג קדר כנער.

בקטלוג של התערוכה כתב אורי אבנרי, גם הוא מההולכים עם קדר דרך ארוכה: "כולם הלכו אחרי חלום אידיאליסטי תמים שחיסן אתם מפני המציאות. לא עלה על דעתם שהם באים לארץ מיושבת, לסכסוך בלתי נמנע עם העם היליד, למלחמה שתמשך שנים, עשורים ואולי מאות שנים. את התמימות הזו מעצב דן קדר בתערוכה זו. לא בלשון הציונית, הקונה לה אחיזה בחברתנו. לא ברשעות, לא בלעג, אלא באהבה אין קץ ובצער גדול".

במלאת עשור לרצח רבין יצר קדר תערוכה שהוקדשה לתהום שנפערה בחברה הישראלית בעקבות הרצח. שנה אחר כך ייצא לאור הסרט "דן קדר מצייר: משלי לה פונטיין" שכלל 36 משלים אהובים שתורגמו מחדש לעברית על ידי ראובן וימר. את צאת הספר לאור לוותה תערוכת ציוריו של קדר שהוצגה באכסדרת תיאטרון הבימה.

דן קדר החל את דרכו כבמאי ובין ההצגות שביים היו "הטיסה לירח"" של עמוס עריכא שכללה פזמונים שכתב דידי מנוסי ואת "אשת הסנדלר הנפלאה" של לורקה שעלתה בתיאטרון הקאמרי.