צ'רנוביל: התאונה ששינתה את העולם
25 באפריל 1986: מאחורי מסך הברזל התממש תרחיש הבלהות: תאונה גרעינית פיזרה לאוויר עשרות טונות של נשורת רדיואקטיבית. מיליונים נחשפו לקרינה, מאות אלפים פונו או חלו ואלפים מתו - גם שנים אחר כך. הכור נאטם והאזור נסגר, אך המים והקרקע עדיין מזוהמים. בעידן שנוהה אחר אנרגיה נקייה, עדיין מטיל האסון צל מאיים על כל יוזמה גרעינית. כתבה שלישית בסדרה
28 באפריל 1986: המדענים בתחנות הניטור בשבדיה לא האמינו לנתונים שנפלטו ממכשירי המדידה: רמות הקרינה הרדיואקטיבית היו גבוהות פי עשרה מהרמה הרגילה. עד מהרה הגיעו עוד ועוד דיווחים דומים מתחנות ניטור דומות באירופה, אפילו בצרפת ואיטליה.
התמונה שהצטיירה הייתה קודרת ומאיימת: עננת נשורת רדיואקטיבית חצתה את מרבית שטחה של היבשת. ניתוח הנתונים הפנה את החשד לעבר ברית המועצות - אולם זו התבצרה בשתיקתה. רק בעקבות דרישה מפורשת של ממשלת שבדיה טרחו הרוסים לספר על מה שאירע יומיים קודם לכן. תאונה אירעה בתחנת הכוח הגרעיני בצ'רנוביל, כ-100 ק"מ צפונית לקייב שבאוקראינה, וחומר רדיואקטיבי רב דלף מהכור. אחד מהתרחישים המאיימים ביותר שניתן היה לדמיין - התממש.
הכתבות הקודמות בסדרה:
ניסוי שגוי וטעויות גורליות
תחנת הכוח הגרעינית "לנין" בצ'רנוביל הוקמה בשנות ה-70 על גדות נהר פריפייט באוקראינה. בתחנה היו ארבעה כורים גרעיניים, שכל אחד מהם יכול היה להפיק 1,000 מגהווט חשמל. ב-25 באפריל בערב החלו המהנדסים בתחנת הכוח בניסוי בטיחות בכור מספר 4 - למרות שבדיעבד התברר שלא היו מוסמכים לערוך ניסוי שכזה, ושהתהליך שביקשו לבצע לא היה בטיחותי כלל.
לצורך הניסוי השביתו המהנדסים מספר מערבות חיוניות בכור, בין היתר את אחת ממערכות הבקרה ואת מערכת ההדממה בשעת חירום. בשלב זה, בשל חוסר ניסיונו של הצוות ונהלים לקויים, בוצעו גם כמה טעויות אנוש גורליות: המהנדסים הפעילו את הכור בהספק נמוך מאוד עד שפעילותו הפכה בלתי יציבה. כדי להפעילו מחדש, הם הוציאו מהליבה מספר גדול של מוטות שליטה (מוטות מחומר מיוחד שסופג את הקרינה ומאט את פעילות הכור). הספק הכור אכן עלה ולמרות שלא היה לגמרי בשליטה, הניסוי נמשך.
כעת ניתקו המהנדסים את משאבת המים כדי לראות אם תצליח לשאוב מים לקירור הליבה רק באמצעות הסיבוב העצמאי שלה. המשאבה לא עמדה במשימה, והטמפרטורה בכור זינקה. כדי למנוע התכה של הכור מיהרו המהנדסים להכניס לליבה במהירות את כל 200 מוטות השליטה בבת אחת. אלא שבקצה המוטות היו ראשים מהחומר גרפיט, ומשום שהחום בליבה היה גבוה מדי, הריאקציה הכימית הייתה מיידית.
הריסות כור מספר 4 בצ'רנוביל (צילום ארכיון: רויטרס)
מעוצמת הפיצוץ הועפה כיפת הכור, שהייתה עשויה בטון ופלדה. הגזים והאדים בליבה ניצתו ואש פרצה. כ-50 טונות של חומר רדיואקטיבי התפזרו מעל הכור - על פי הערכות מומחים, פי 200 מהחומר הגרעיני שהונחת על הירושימה ונגסאקי יחד. הרוח החלה לפזר את עננה הקטלנית לכיוון דרום מערב, והיא נקלטה בתחנות הניטור בסקנדינביה.
רבבות מקרי סרטן על פני 20 שנה
יממה לאחר הפיצוץ - עוד לפני שהעולם כולו למד על שהתרחש - החלה ברית המועצות בפינוי 30 אלף תושבי העיירה פריפייט, שרובם ככולם עבדו בכור או סיפקו לו שירותים. פינוי זה נמשך כחודש ימים. בהמשך פונו עוד רבים אחרים שהתגוררו ברדיוס גדול יותר - בין כמאה אלף לכחצי מיליון איש.
כמה עשרות אנשים מתו מיד כתוצאה מהפיצוץ והשריפה בכור ובמבנה הסמוך לו. עוד כמה עשרות סבלו מכוויות קרינה קשות. אלפי חלו במחלות שונות ובסרטן. בשל העובדה שהתושבים שפונו מהאזור ייושבו על ידי השלטונות באזורים אחרים ברוסיה, יש קושי רב לאמוד במדויק את מספר הקורבנות הכולל של האסון; מיליוני אנשים נחשפו לקרינה ברמות משתנות.
רבבות פונו מהאזור. בית בעיירה פריפייט (צילום: AFP)
בנימין חודולי, מנהל המרכז העצמאי למומחים אקולוגים באקדמיה הרוסית למדעים, טוען כי בחלקים של רוסיה שנחשפו לכמויות הקרינה הגדולות ביותר, עלה שיעור התמותה בכ-4 אחוזים מאז האסון, וברוסיה לבדה מדובר על כ-67 אלף בני אדם.
ארגון "גרינפיס" מדווח גם הוא על מספרים דומים. אך מדיניות הטיוח וההשתקה של השלטונות הרוסיים מקשה על בירור מדוייק של העובדות שנמשך עד היום. השלטונות מערימים קשיים על כל מי שמנסה לחקור לעומק את הסרטן והשפעות הקרינה על האוכלוסיה באיזורים המזוהמים.
אין נתונים על שיעור תמותת התינוקות או אלה שנולדו עם ממומים מולדים בשל החשיפה לקרינה. אחוז הילדים שחלו בסרטן בלוטת התריס בעקבות החשיפה ליוד היה גבוה מאוד, אך על פי הדיווחים עומד אחוז ההחלמה על כמעט מאה אחוזים. מקרים נוספים של סרטן לא נקשרו בהכרח לקרינה ולתוצאותיה, כיוון שמשך הזמן להתפרצות מחלות וסיבוכים הקשורים בקרינה הוא לעיתים שנים ועשרות שנים.
בית חולים בעיירה פריפייט (צילום: GettyImages)
בעננת החומר הרדיואקטיבי שנפלטה מהכור היו בין היתר, האיזוטופ יוד 131 - שפעילותו פוחתת במחצית כל שמונה ימים - וציזיום-137 - שפעילותו פוחתת במחצית כל 30 שנה. החומר האחרון הוא האחראי העיקרי לתחלואת סרטן בקרב תושבי האזור בטווח הארוך.
עד היום, שטח של כ-5,200 ק"מ מסביב לכור הוגדר שטח סגור שהכניסה אליו היא לגורמים מורשים בלבד, ועל פי מדידות מהשנים האחרונות מקורות המים, הצמחיה והקרקע באיזור עדיין מזוהמים בקרינה רדיואקטיבית, ולפיכך גם הגידולים החקלאיים באזור נחשבו - ועדיין נחשדים - כמזוהמים.
אך לא רק רוסיה, אוקראינה ובלרוס סבלו מתוצאות האסון. החלקיקים הרדיואקטיביים התפזרו באוויר למרחק רב, ותועדו גם כ-2,000 ק"מ מצ'רנוביל.
גיבורי השעה
מיד לאחר הפיצוץ החלו הרוסים במאמצים לכבות את האש ולמנוע המשך של הדליפה. את האש הצליחו לכבות רק כעבור 10 ימים, ב-4 במאי. כדי לכבות את האש שפכו הרוסים חומרים שונים מעל ליבת הכור בעזרת מסוקים.
שלדי כלי רכב וטיס ששימשו בפעילות החילוץ (צילום: GettyImages)
במקביל החלו בבניית כיסוי עופרת ובטון למבנה כולו - "סרקופג" - כדי למנוע את המשך הדליפה. בעבודה השתתפו כ-800 אלף איש, כבאים ופועלים שכונו המנטרלים "ליקווידטורים". אנשים אלה, ובייחוד אלו שעבדו בסמוך לכור זמן קצר לאחר הפיצוץ, ספגו מנות קרינה גבוהות מאוד. מתוך כ-200 אלף ליקווידטורים שפעלו באיזור הכור בשנים 1986-7, מתו כ-4,000 ממחלות שבאו בעקבות החשיפה לקרינה.
תחת ערפל ההשתקה שהטיל המשטר הסובייטי דווח כי רבים מהליקווידטורים קיבלו מהשלטונות במכוון ציוד מדידה פגום על מנת שלא ידעו על סכנת החיים הקשה בה הם ניצבים. אך קשה שלא לשער שרבים מהם ידעו על הסיכון הכרוך בפעולות הכיבוי והכיסוי של הכור.
חלק מהליקווידטורים עלו ארצה בגלי העלייה של שנות ה-80 וה-90. בשנת 2001 חוקקה הכנסת חוק מיוחד על מנת שלא יאבדו את הזכויות וההטבות הכספיות שניתנו להם מבריה"מ, ויוכלו לקבל את הסיוע הרפואי שהם זקוקים לו.
התאונה ששינתה את העולם
העולם הביט בחרדה על אסון צ'רנוביל ואז הביט בחשש על מאות תחנות כוח גרעיניות שפעלו באירופה באותן שנים. בעקבות האסון חלה האטה בבניית תחנות כוח גרעיניות בעולם, וגבר החשש מפני השלכות הזיהום ובעיית הפסולת. רק כיום, על רקע הביקורת על הפקת חשמל משריפת פחם והרצון לעבור למקורות אנרגיה יעילים ונקיים, ישנה מגמה של בחינה מחודשת של מיזמי אנרגיה גרעינית.
ארגונים כמו "גרינפיס" מובילים את המאבק במגמה זו. מומחים טוענים כי תקן בניית הכורים כיום הפיק את לקחי האסון, ושגם אופן הטיפול בפסולת בטוח יותר מבעבר. ד"ר אשר פרדו מהמוסד לבטיחות וגהות, כתב בסקירה על נזקי צ'רנוביל: "על אף ההסכמה הכללית שיש צורך במשטר בטיחות קפדני... האפשרות של אירוע תאונה גרעינית אינה צריכה לשמש גורם מעכב בפיתוח הגרעין בעתיד למטרות חיוביות".
ואולי דבר אחד טוב יצא מהאסון. הלחץ על השלטונות הרוסיים לחשוף את מימדיו האמיתיים השתלב עם מגמת הפתיחות למערב שניסתה להוביל קבוצת פוליטיקאים ברשות הנשיא מיכאיל גורבצ'וב. ההיענות החלקית שלהם לדרישה העולמית למידע ולניסיונות הסיוע סייעו להרחיב את הצוהר שהחל אז להיפתח במסך הברזל.
השלכות האסון נבדקות עד היום, בסיוע האו"ם וסוכנות האנרגיה האטומית הבינלאומית. חלק מהאזורים שפונו בעבר ייושבו מחדש, אך גם היום מדווחים על בדיקות קרינה קפדניות, ועל אנשים שהולכים לשוק עם מוני גייגר.
על אף האסון, תחנת הכוח "לנין" חזרה לפעילות זמן קצר אחרי התאונה - להוציא כור מספר שהיה הרוס. בשנת 1991 החסיר העולם פעילה כששריפה פרצה בכור מספר 2 - אך היא כובתה ללא דליפה. זה היה אקורד הסיום של תחנת הכוח בצ'רנוביל. בשנת 2000 היא הושבתה סופית. במשך השנים נחשפו סדקים ב"סרקופג", כתוצאה מחילחול גשם ונזקי שלגים. ב-2006 החלו עבודות להרכבת כיסוי חדש, עמיד יותר.
לפנייה לכתב/ת 
