ברית הקנאים
"הקנאות אינה נחלתם הבלעדית של אנשים אדוקים בדתם. ואין זה משנה כלל אם מי שקורא לטנקים לעלות על עפרה הוא אנרכיסט, או פרופסור זוכה פרס ישראל שדבריו מגובים בהערות שוליים מרשימות". אסף וול מצר על הפגיעה בפרופ' שטרנהל, אך סבור כי גם הוא חלק מז'אנר הקנאים. מכתב אישי
פרופ' שטרנהל שלום,
בצער רב וכנה התבשרתי על הניסיון לפגוע בך פגיעה פיזית. אקדים לומר כי אין במשהו מדברי כדי לקרוא לפגיעה בך או ח"ו להצדיק את שאירע. התרחשות שכזו היא בלתי נסבלת וככל אדם שפוי אני תקווה כי רשויות החוק יטפלו במפגעים כנדרש. מכאן ואילך אני רואה עצמי פטור מהחובה לגנות בהמשך דברי את שאירע בכל משפט שני, אלא להתייחס לגופם של דברים בצורה עניינית.
ובכן, פרופ' שטרנהל, נראה כי אנו חלוקים בדעותינו לגבי זיהוי הסכנה האורבת למדינת ישראל. מהתבטאויותיך אני למד כי אתה סובר שהתנחלויות הן מקור כל הרע לארצנו ("זה יהיה קץ מדינת ישראל"). אני, לעומתך, רואה את הסכנה הנצחית למדינתנו ועמֵנו בדמותם של אותם קנאים מפורסמים. הם אלו שמשחר ההיסטוריה היהודית, דאגו להחריב פעם אחר פעם כל ניצן של בניית אוטונומיה לאומית. ואתה פרופ' שטרנהל, מגלה סימנים מובהקים של הז'אנר הקנאי הזה.
הקנאות אינה נחלתם הבלעדית של אנשים אדוקים בדתם. מי שביקר פעם באוניברסיטה יודע, שבניגוד לעולם הישיבות למשל, ההתייחסות האקדמית הראויה, לֵעולם תתייחס לגופם של דברים ולא לגופם של דוברים. לכן אין זה משנה כלל אם מי שקורא לטנקים לעלות על עפרה הוא אנרכיסט, או פרופסור זוכה פרס ישראל שדבריו מגובים ברשימה ביבליוגרפית ובהערות שוליים מרשימות.
לא רק שלא התנצלת על דבריך החמורים, אתה אף מתגאה בכך שתמשיך בהן. לשם מה בדיוק? מעבר לרווח שבתשומת הלב התקשורתית, במה תורמת גישתך? על מה בדיוק חשבת כשאמרת: "...אין ספק בדבר הלגיטימיות של ההתנגדות המזויינת בשטחים עצמם. אילו הייתה בפלסטינים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות..." ("הארץ", 11.5.01). כיצד ניתן לפרש את מילותיך אלו, אחרת מאשר כקריאה לרוצחים פלסטינים ("ההתנגדות המזוינת בשטחים" כפי שכינית זאת), לפגוע במתנגדיך הפוליטיים שמעבר לקו הירוק?
או הדברים הנוגעים לעליה בטנקים על יישוב בו חיים גברים, נשים וטף: "רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית" ("דבר" 5.4.1988). האין זו קנאות?
למשמע דבריך עולה בי החשד כי מניע זר דוחף אותך אל הקצה השמאלי - קנאי. מתעורר בי הרושם כי דבריך שואפים להתחקות אחר דמות מאוד מסוימת. ליתר דיוק, דמות של ישיש נרגן, חובב ריב ומדון, אשר כיפה שחורה לראשו התלוי בזוית תמידית על כף ידו. בוא ונקרא לילד בן ה-91 בשמו, אני חושד שאתה קצת רוצה להיות לייבוביץ'. להיות מפורסם, להיות נערץ, להיות שנוי במחלוקות סקסיות כמוהו. אם כך הדבר, רד מזה. לא רק שהנעליים גדולות מדי (על כולנו). כדי להיות לייבוביץ' יש צורך בשאר רוח גדול יותר ממה שהפגנת עד כה, מה גם שתצטרך לוותר על פרס ישראל.
אכן, לא ללייבוביץ' דימיתיך. אלא דווקא ליוחנן מגוש חלב ולשמעון בר גיורא, אותם שהמיטו עלינו את חורבן הבית השני. מי שמכוון לעליתם של טנקים על יישוב אזרחי, מי שממליץ למרצחים להתמקד באוכלוסיה מסוימת של מתנגדיו ומי שתהילתו על כך כי הוא "סדין אדום" בעיניו אחיו – בעיני הוא קנאי המערער את בסיס קיומינו כחברה.
קשה לי לשאת את הקנאות משני הצדדים ובענין זה אני די קנאי. לכן, הרשה לי להציע עבורך ועבור כלל עם ישראל הצעה פרקטית להטבת מצבנו. רק אנא, נשום עמוק לפני הקריאה וספור לפחות עד עשר. אמנם מבלי שקיבלתי את רשותו או את רשותך אני מציע, כי אתה, ביחד עם הפרופ' הלל וייס, תשתפו פעולה. אני מזכיר לך לספור עד עשר.
ובכן, שניכם תפרסמו מאמר משותף, מאמר שכותרו יהיה: "סכנות הקנאות בעת החדשה והדרכים ליישובן". היות ששניכם אנשים עסוקים מאוד הטרודים יום וליל בעייני ציבור בוערים מאוד, נקבע את יעד תאריך הפרסום למוספי החג של יום הכיפורים הבא של שנת תש"ע. אני הקטן אף מוכן להתאבק בעפר רגליכם ולקחת על עצמי את הסידור המדכא של הרשימה הביבליוגרפית. בכך אולי, נפסע את הצעד הראשון במסע הארוך לשיקום הדמוקרטיה הישראלית.
אז מה אתה אומר פרופ' שטרנהל, יש מצב?
שטרנהל. שת"פ עם פרופ' וייס?
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
