קווים לדמותו של הרצח הבא

הנרצח/ת: הפעם זה לא יהיה פוליטיקאי. כל הטוענים לכתר, בינתיים, לא עשו מעשה שמצדיק את רציחתם. אבל כולם על הכוונת, מאז אותו לילה בנובמבר, בכל פעם שהם מתכננים משהו שקשור איכשהו בהשכנת שלום באיזור הזה, הם על הכוונת. מכאן שרצח הוא אופציה משתלמת.

גם פוליטיקאי שלא נרצח, משותק ואינו יכול לפעול מחמת פחד. מי שיכול ופועל – חזקה על עצמו שימצא עצמו בתרדמת כמו אריאל שרון.

אלפי אנשים, מלח הארץ, חלבה ודמה, כתבו כאן אלפי פעמים שמגיע לרבין בגלל אוסלו. בענין אריאל שרון, קבעו שזו יד אלוהים או משהו בגלל ההתנתקות. אין לי סיבה שלא להאמין שכך הם באמת חושבים. בעיניהם, ובעיני עשרות אלפים אחרים על הגבעות ובמדרשיות, בישיבות ובאולפנות ובמחנות הצבא, רצח פוליטי אינו רק אופציה: הוא מעשה שחובה לעשותו.

אבל בהעדר פוליטיקאים שמגיע להם, את מי ירצחו? זה צריך כנראה להיות מישהו שיוקרתו הציבורית עומדת ביחס הפוך למעורבותו הפוליטית המעשית. כלומר, לא איש אפקטיבי, כי אם איש שחשיבתו אפקטיבית.

פרופ' זאב שטרנהל הוא מועמד טוב לרצח לא רק בגלל דעותיו, להן שותפים עשרות אלפים בישראל אם לא יותר. הוא מועמד מצוין כי הוא חתן פרס ישראל ולחשיבתו יש הדים. הוא הופך איפוא בעל כורחו לסמל. אבל יש עוד כאלה.

אילו הייתי שרת חינוך הייתי נשמרת בימים הבאים במיוחד. הגברת יולי תמיר מגיעה מתחום שלדעת רוצחים פוטנציאליים מגיע לו במיוחד. פילוסופיה פוליטית בישראל בשנת 2008 הפכה לעיסוק מסוכן. פרופ' תמיר היתה שם לפני היותה שרה. במקומה, הייתי נזהרת.

וצריכים להיזהר אנשים חושבים באורח כללי, אנשים שלמחשבותיהם יש הדים בתקשורת המשודרת והכתובה והדוברת, מפני שאחרי הפוליטיקאים, ואולי לפעמים לפניהם, התקשורת היא אויבו של הרוצח הבא. הוא אמנם יעשה בה שימוש לצרכיו וימרר את חייה ויכפה עליה סטנדרטים של הגינות שהוא עצמו אינו עומד בהם, אבל הוא יודע שהיא האויב, כי היא מאמינה בשלום. אינני יודעת מי הוא החמור שבאויבים בעיני הרוצח הבא, אבל ייתכן גם ייתכן שהוא עיתונאי.

הוא יהיה בוגר בית ספר תיכון וחייל מצוין ואולי אפילו בעל השכלה אקדמית ובעל בעמיו. הוא לא עשב, ואנחנו לא גן. הוא אחד משלנו, אולי אפילו אחוק שלנו. ייתכן שיש לו כיפה, אבל היי – כולנו יהודים, לא?

אז זהו, שלא. היהדות המשיחית של הרוצח איננה מסוגלת להכיל בתוכה סובלנות כלפי "מלכות הרשעה", גם לא הבנה לתהליכים דמוקרטיים, גם לא ציות אזרחי פשוט לחוק. בחסדיה של מדינה עלובה ומתרפסת בפני כל מגלגל עיניים לשמיים, בחסדיהן של ממשלות חלשות וליברליות בעיני עצמן, בחסותן של עשרות קומבינות בין מפלגות דתיות בלתי דמוקרטיות בעליל ונציגיו הנבחרים של הציבור החילוני, פרחו בתוכנו בנים שלא מכירים בסמכותו של בית משפט והם יורקים על חיילים ופוצעים אותם, והם מתעללים, בוזזים, הורסים, מכים ויורים בערבים ורוצחים אותם דרך קבע אבל אפילו לא קוראים להם בשם "רוצחים מתועבים", להיפך: הם ממשיכים לקבל תקציבים נאים וכסת"ח מן המדינה. והם אותם אלה שבלילה אחר, הרבה לפני שרצחו את רבין, רצחו את אמיל גרינצוויג.

אין אידיאולוגיה, יש תפיסת עולם

אין לי ולא יהיה לי ויכוח עם האנשים הללו מפני שעצם הויכוח הוא טעות. אין ולא יהיה צו של פיוס עימהם כי הפיוס הוא טעות חמורה יותר, כזו שיכולה לעלות בחיי אדם. כבר אסור להתווכח. לא בגלל שהכריזו מלחמה. שיכריזו, לא אכפת לי: ההרכרזה הזאת צריכה היתה להיות מלווה מזמן בהכרה שאין מתווכחים עם עבריינים. לא פשע מאורגן ולא רבנים מאורגנים, לא שיכורים בבית זונות ולא שיכורים מפעמי משיח על הגבעות.

עבריינותם אינה אידאולוגית כי אין להם אידאולוגיה. אידאולוגיה היא מערכת פשוטה למדי של ערכים שתפקידם ליצור עבור הנוהה אחריהם צורת חיים סבירה במשטר נתון. יש בישראל אידאולוגיה שלטת אחת, והיא הציונות. יש לה גוונים הרבה, וזה מה שיפה בה.

אבל הללו, אין להם אידאולוגיה. יש להם תפיסת עולם, מה שקוראים בגרמנית WELTANSCHAUUNG . זו רחבה יותר מכל אידאולוגיה ותובענית יותר מכל התארגנות מפלגתית.

בתפיסת העולם שלהם, משיח ולא ראש ממשלה הוא שיגיד להם מה לעשות, והם עצמם אמורים לסלק מדרכו הפרעות. מהן הפרעות? אדמות ששייכות לאחרים על פי דיני המלכות הרשעה. אחרים, בתנאי שהם גויים. ועוד אחרים, בתנאי שהם יהודים שלא חושבים שמשיח עומד להגיע, או שמאמינים כמוני שזה לא רלוונטי לחיים בדמוקרטיה מערבית.

בתפיסת העולם הלא-אידאולוגית הזאת אין מקום לשינויים והיא מחייבת פעולה א י ש י ת כדי להיות אפקטיבית. ואם כולנו ממילא עפר לרגלי השם יתברך ומשיחו, מהו גרגר עפר אחד כמו זאב שטרנהל בתוכנית המשיחית הגדולה?

לכן אסור לדבר איתם. משיחיותם הפכה את רעיון זכויות האדם וחובותיו, כבודו וחייו ושלמות גופו ולזכותו למחשבה עצמאית – לאויבים. מה יש להם, למקריבי הקצין ומהרסי הזיתים ומקללי החיילים והרוצחים הנאלחים שביניהם, לומר לי מבור התחתיות של עבריינותם? כולנו יהודים? למה זה חשוב כעת?

יש בפני מדינת ישראל בדיוק שתי אפשרויות. האחת, להמשיך בדרך בה היא הולכת ולהיות רפובליקת ויימאר. עדיין לא אקרא להללו יהודו-נאצים, אבל זה מה שהם, והם מרימים ראש בכל מקום. כשהרפובליקה תדעך, יישארו פה רק הם ועניי הארץ. כל היתר, אנ מקווה, ישכילו להכין לעצמם פספורטים זרים.

השניה, והשפויה היחידה, היא להפוך לדמוקרטיה לוחמת מתגוננת, בה לא נשמעים פעמי משיח כשזאב שטרנהל נפגע, אלא רק סירנות של משטרה.