אשפה בין הקרחונים בגרינלנד

גרינלנד הוא האי הגדול ביותר מעולם (מלבד אוסטרליה); שטחו עצום אך חיים בו רק 57 אלף תושבים. זהו אחד האזורים הפחות מיושבים והיותר פראיים בעולם, והמקום בו הטבע מושל בכיפה (הקפואה יש לומר). זה המקום האחרון בעולם שמצפים למצוא בו פסולת מושלכת בשולי יישובים או בטבע. אבל במהלך מסע קיאקים שערכתי עם שותפי אלן ברוק בקיץ 2008 במערב האי, ראינו גם ראינו פסולת.

את המסע התחלנו בקולורסואק, כפר קטן בצפון מערב גרינלנד אליו הגענו במסוק. לאחר שארזנו בקפדנות את הקיאקים ונפרדנו מתושבי הכפר יצאנו צפונה, בין שברי הים הקפוא. המראה מסביב היה מדהים: שמיים כחולים, ים חלק כמראה וקרחוני ענק לבנים הבוהקים בשמש. אחרי מספר שעות של חתירה התחלנו לחפש מקום לעשות בו את הלילה הראשון. על המפה מצאנו סימן לשרידי כפר אסקימואי ופנינו לשם.

גרוטאות בין הבקתות; אריזות בין הקרחונים

במאמץ רב גררנו את הקיאקים וטיפסנו איתם אל הגדה הסלעית והגבוהה. עמד שם צריף רעוע וראינו גם קברים ישנים, אך מה שבלט במיוחד הייתה האדמה, שהייתה ספוגה בשומן כלבי ים וזרועה בעצמות והרבה ליכלוך. זה היה מחנה נטוש של ציידים מקומיים. את האוהל שלנו בנינו כמה שיותר רחוק משם, ולמדנו להתרחק ממקומות דומים במסע.

אבל בהמשך מסענו ביקרנו בלא מעט כפרי אינואיטים (תושבי גרינלנד - ק.ש) ומראות וריחות דומים קידמו את פנינו גם שם. מרחוק הכפרים הקטנים נראים כמו מהאגדות: בתי עץ צבעוניים הפרושים בנוף מדהים. אבל מקרוב האידיליה הזו מתפוגגת. סביב הבתים מפוזרים שאריות של אריזות וגרוטאות, מכלים וערימות זבל. בכפרים עצמם שוררת עזובה ואי סדר - ניגוד גמור לאווירה הפסטורלית והקפואה.

פעם הכלבים אכלו הכל. בפאתי כפר בגרינלנד (צילום: קובי שדה)

במידה מסויימת היה זה מאכזב לראות עד כמה תושבי ארץ זו אינם שומרים על איכות סביבתם הקרובה, סביבה כה פראית, יפה ורגישה. אלא שבמהלך המסע התחלנו להבין את שורשי הבעיה.

הבעיה: אין לאן לקחת את הפסולת

בעבר חיו האינואיטים על צייד בלבד, כשהם מנצלים למחייתם כל פיסת עצם, עור, שומן ובשר אפשרית. את השאריות דאגו לחסל כלבי המזחלות. מזחלות השלג היו בעבר אמצעי התחבורה העיקרי, ולכל משפחה אינואטית היו לפחות 6-10 כלבים קשורים ליד הבית. כלבים אלו לא היו בוחלים בשום מזון, כולל צואת אדם, והם דאגו למעשה לניקיונו של הכפר.

כיום המצב שונה לגמרי. תושבי גרינלנד לא מסתפקים עוד בדגים ובשר כלבי ים בלבד, אלא נהנים גם מהמזונות ושאר המותרות שמציעה התרבות המערבית – תרבות צרכנית שמייצרת הרבה מאד פסולת לא אורגנית כגון אריזות נייר ופלסטיק. את הזבל הזה גם אי אפשר לפנות בקלות מכפרים מבודדים, הפזורים על פני שטח עצום, קפוא ותלול, כאשר אין רשת כבישים שמחברת ביניהם וכאשר במרבית חודשי השנה שוררת עלטה קבועה.

לפיכך אוספים התושבים את האשפה לפאתי הכפרים הקטנים. את חלקה הם שורפים אך לעיתים לא מעט פסולת גולשת לים.

סיבה נוספת התורמת לזיהום הסביבתי המאפיין את הכפרים בגרינלנד היא תחושת הארעיות המאפיינת את התרבות הגרינלנדית. למרות שמדובר ביישובי קבע, הרי שהתרבות האינואיטית היא תרבות של מלקטים/ציידים, המבוססת על נדידה אחר מקורות המזון ללא התיישבות קבע של ממש. גם כיום חלק מהיישובים ננטשים עם הזמן לטובת אזורי ציד ודיג טובים יותר.

צרור עצות: איך לא להשאיר עקבות

גרינלנד עדיין רחוקה ממסלולי התיור השגרתיים אפילו של טיילים אתגריים. האזור בו אנו חתרנו היה כה מבודד ומרוחק שאפשר לחתור בו ימים ארוכים ועל פני קילומטרים רבים מבלי לפגוש אף אדם. למרות זאת - ובגלל זאת - הקפדנו מאד שלא להשאיר אף סימן לשהותנו במקום.

בעת החתירה משאיר הקיאק אחריו אדוות במים, אך היא נעלמת חיש מהר. לעומת זאת, כשאנו עולים לחוף למנוחה, לינה או טיול אנו בהחלט משאירים אחרינו עקבות ופוגעים בסביבה הרגישה לעיתים.

ליהנות מבלי להשחית. חניית ביניים במסע (צילום: קובי שדה)

למעשה בכל פעם שאנו, חובבי הטבע והמטיילים, יוצאים לשטח אנו משארים עקבות: לעיתים זה רק עקבות כף רגלינו בבוץ, לעיתים עשב שנרמס, ענף שנכרת, מים שמזדהמים או אשפה שנותרה מאחור. למרות הרצון של כולנו ללמוד את הטבע ולהכיר גם את פינותיו הנידחות של כדור הארץ, חשוב להבין שעשויה להיות לנו השפעה הרסנית על הסביבה בה אנו מטיילים, אולי בקנה מידה קטן - אך בהחלט השפעה מצטברת.

למרות הסביבה הקפואה והמבודדת, את המסע שלנו השתדלנו לקיים על פי עקרונות נוקשים של פגיעה מינימלית בסביבה. את העקרונות שאבנו מארגון "Leave No Trace" (אל תשאיר עקבות) - ארגון ללא כוונת רווח שמטרתו להקנות ידע על האתיקה של הסביבה, והנאה אחראית ושקולה מהטבע. העקרונות הם למעשה חלק מתכנית חינוכית ואתית, ולא רשימת חוקים או תקנות. הנה כמה מהם:

• בכדי למנוע פגיעה בנוף ובטבע, הצעד ראשון הוא תכנון נכון של המסלול: הצטיידות נכונה והכרה מוקדמת של הסביבה בה תשהו. השתדלו לטייל מבלי להשאיר סימן בשטח: בלי לכרות ענפים או לרמוס שטחים רגישים, בלי להיכנס לאזורי קינון או רבייה נראים לעין. השאירו מה שאתם מוצאים ואל תיקחו איתכם מזכרות מהטבע או הסביבה.

• בעת הטיול חשוב לבחור את מקומות החנייה והלינה המתאימים; לדעת כיצד להבעיר אש וכיצד לכבותה; איך לעשות את הצרכים ולהעלימם, ובאיזה סבון להשתמש לגוף או לכלים. צריך לדעת מראש איזה פסולת ניתן לשרוף או לקבור בשטח ואיזו פסולת חייבים לקחת איתנו חזרה.

• חשוב מאוד להכיר את בעלי החיים באזור: אילו חיות מוגנות, היכן עשויים לקנן עופות ועד כמה ניתן להתקרב אליהן. כבד את בעלי החיים ואת סביבתם וצפה בהם מרחוק - אם ניתן באמצעות משקפת. כבד גם את תושבי האזור, אורחות חייהם, דתם, מנהגיהם ותרבותם. התחשב גם במטיילים אחרים הנמצאים באזור.

כאוהבי הטבע ושומרי סביבה חשוב שנצא אל הטבע ונכיר אותו, נטייל בעולם ונלמד אודותיו מקרוב. נגיע למקומות נידחים כדי להכיר בחשיבותם ולשמור עליהם. אך חשוב לא פחות שלא לקלקל ולא להשחית את הטבע, בשביל הבאים אחרינו. פשוט לטייל בלי להשאיר עקבות.

• ד"ר קובי שדה הוא רופא ומדריך קיאקים במועדון "טרה סנטה". עוד על המסע בגרינלנד בבלוג הזה