אסטרולוגיה ויהדות

פעמים רבות עולה השאלה כיצד מתקבלת האסטרולוגיה לצד האמונה, כמו גם הערות על האיסור בעיסוק זה. ממצאים ארכיאולוגים מצביעים על השימוש באסטרולוגיה עוד בימי בבל הקדומה ודעות בנושא שמענו מפיהם של אריסטו, קפלר קופרניקוס גלילאו ועוד, אנשים שתרמו להבנת הקשר בין הכוכבים והנעשה על פני כדור הארץ.

אלהים שולח את אברהם (בראשית ט"ו): "הבט נא השמימה וספור הכוכבים, אם תוכל לספור אותם... כה יהיה זרעך", בתלמוד במסכת שבת קנ"ו אמר אברהם: "נסתכלתי באיצטגננות שלי ואיני ראוי להוליד בן". אמר לו הקב"ה: "צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל. מה דעתך שצדק עומד במערב והריני לוקח אותו ומעמידו במיזרח". אברהם אבינו, איצטגננות היתה בליבו, ובקיא היה בהלכות המזלות ובדקדוק תחילת השעות וכו', ומלכי מזרח ומערב היו משכימים לשאול אותו במזלות (מסכת יומא כ"ח). בשירת דבורה אנו מוצאים: "הכוכבים ממסילותם נלחמו בסיסרא" (שופטים ה' פסוק 20).

האמונה בכוחם של הכוכבים והמזלות גרמה לפולמוס בין גדולי התורה. הרמב"ם, שרבים "אוהבים" לספר על התנגדותו לאסטרולוגיה, היה למעשה בעל גישה דו ערכית כלפי ענף מדע זה. התנגדותו היתה בעיקרה מטעמים דתיים, לכן הפולמוס לא על תקפות האסטרולוגיה, אלא הרצון להקפיד על האמונה באלהים ובכוחו בלבד. "תמים תהיה עם ה' אלהיך" (דברים י"ח).

עם זאת, הוא הכיר בידע האסטרולוגי כידע המבוסס על אסטרונומיה. בהלכות סנהדרין אמר הרמב"ם: "אין מעמידים בסנהדרין בין בגדולה ובין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים מופגנים בחכמת התורה, בעלי דיעה מרובה יודעים קצת משאר חכמות כמו רפואה חשבון ותקופות ומזלות ואיצטגנינות".

במקורות נמצאים רבים מחכמי ישראל, שהיו בעלי ידע אסטרולוגי. ביניהם אחד האסטרולוגים הידועים בהיסטוריה היהודית - אברהם אבן עזרא, שכתב ספרים ומאמרים בנושא האסטרולוגיה לצד הבנה של תרבויות העמים השונות, כולל האיסלם והנצרות והזיקה של אלה ליהדות. את כתביו חוקרים גם היום באוניברסיטה, בגלל יכולתו לקשר בין האסטרולוגיה, האסטרונומיה, המתמטיקה והמגיה.

הראב"ע ראה באסטרולוגיה את החוכמה האנושית הראוייה ביותר לשאול ממנה את סוד משמעות הזמן. את המילה "עת" המופיעה בספר קהלת, הוא מפרש כמילה המראה את תהפוכות הגורל של האדם. בקהלת פרק ג': "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים: "עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקור נטוע, עת להרוג ועת לרפוא, עת לפרוץ ועת לבנות, עת לבכות ועת לשחוק, עת מלחמה ועת שלום..."

אבן עזרא האמין שההשפעה האסטרולוגית היא התוכנית האלהית המקיפה והכוללת (ניתן לדמות את אותה תוכנית כמו מחשב ענק) המחזיקה את כל גרמי השמים - "סוכנים" - של אותה תוכנית אלהית. הוא חקר את הנושא על בסיס התורה.

יהודה הלוי, בן זמנו של אבן עזרא, סבר שהמדע היהודי כולל אסטרונומיה ואסטרולוגיה, הוא גם חשב שהראשוניות בידע האסטרולוגי היה של ישראל, אבל המפגש עם תרבויות אחרות גרם לכך שהעמים האחרים (היוונים והערבים) "גזלו" את הידע. בספרו "הכוזרי" הוא מרמז לנושא, מאחר וחשב שיש בשפע הרוחני השמימי סיוע לעבודת האלוהים. חוסר הבהירות בה התבטא היה כי חשש אולי מהתגובות השמרניות ולכן דיבר על הנושא בהצנע, ובסודיות.

המפגש בין יהודה הלוי ואבן עזרא היה הקטליזאטור למחקרים של הראב"ע, שהביאו לתוצאות בעלות משמעות רבה במחקר הקשור באסטרולוגיה על בסיס התורה. בהמשך הגיע הרמב"ן, שהתחזק מגישתם של יהודה הלוי והראב"ע ולא חשש להתבטא בנושא. "גזירת הכוכבים היא מן הניסים הנסתרים שכל התורה תלויה בהן", ועוד הוסיף "מי שראה באצטגנינות יום שאינו טוב לעבודתו, ישב בבית ואל יסמוך על הנס".

רבי אברהם בן חייא (הראב"ח) הסביר לא פעם את עיסוקו באסטרולוגיה וכתב שאינו עובר בדבריו אלו מדרך התורה אפילו כחוט השערה, כל במאמר ובצווי של האל. "ועל דרך זו היא אמונת כל ירא שמים המעיין בחוכמת הכוכבים...כי המשתמר מעשיית מלאכה בשעות שאינן ראויות מפני הלכות הכוכבים... אין בו איסור ואינו עובר לא על דברי חכמים ולא על דברי תורה..."

אלה העוסקים ומכירים את תורת האסטרולוגיה, מבינים כמה הוא מדייק בנתונים על צדק ועל שבתאי, על אופיים וכוחם. וזה היה רק בית אחד מתוך בתים אחרים שבכל אחד מהם הוא שר הלל לכוחו של בורא עולם, שקבע בין שאר מעשיו הגדולים את הכוכבים השונים, משמעותם וייעודם.

בפרק כ"ב של השיר, מזכיר אבן גבירול את כל המזלות השוכנים זה לצד זה: "מי יידע הליכותיך בעשותך לשבעה כוכבי לכת היכלות בשתים עשרה מזלות? ועל טלה ושור אצלת כוחך בהתיחדם והשלישי תאומים כשני אחים בהתאחדם ודמות פניהם כדמות אדם ולרביעי והוא סרטן, גם לאריה נתת מהודך עליו ולאחותו הבתולה הקרובה אליו. וכן למאזנים ולעקרב אשר בצידו הושת, והתשיעי נברא בצורת גבור כוחו לא נשת ויהיה רובה קשת. וכך ניברא גדי ודלי בכוחך הגדול ולבדו המזל האחרון וימן ה' דג גדול. ואלה המזלות הגבוהים ונישאים במעלותם שנים עשר נשיאים לאמותם".

לסיכום הנושא, אפשר לומר שהפולמוסים בנושא האסטרולוגיה הם, למעשה, בין אלה החושבים שמערכת הכוכבים היא תורה העומדת בפני עצמה ובכך גורמת לאנשים להאמין בכוחות אחרים, שלא עלינו, עלולים להכשיל את האדם, ובין אלה החושבים שידיעת העיתים וחישוב הזמנים הם הכרה בכוחו של האלוהים הכל יכול ולמעשה מתת האל להבנת היקום, כמו שכתב אברהם אבן עזרא, "התוכנית האלוהית המקיפה והכוללת".

טובה ספרא, אסטרולוגית