סליחות: גרסת הנהג הישראלי

הכביש הישראלי הוא לא מקום שכיף להמצא בו. ממש לא. הוא בעיקר לא תענוג גדול כשמדובר בכבישי המרכז הצפופים לעייפה במאות אלפי נהגים כועסים, עייפים, חסרי סבלנות וללא התחשבות. מי שמצא את עצמו יום יום מאחורי ההגה, נוהג אל העבודה וממנה, צבר במהלך השנה לא מעט כעסים על אלה שמציקים לו. וכאלה, ממש לא חסר. החל מנהגים אחרים, דרך כל מי שיש לו יד ורגל בעיצוב התמונה המוטורית המקומית. לקראת כיפור אנחנו נותנים בהם סימנים, ובודקים אם באמת אפשר לסלוח. התשובה במרבית המקרים שלילית.

תעביר לי את הספורט?

עומדים בפקקים מדי בוקר ואחה"צ? אתם בטוח מכירים אותם. מתעדכני טורי הפרשנות המכורים, המתאפרות הכפייתיות, הנהגים שמתארגנים כל יום מחדש לשהיה ארוכה ומתסכלת בתוך חלל המכונית. מנשקי הפגושים המעצבנים? זה הם. הסוטים מנתיב לנתיב בלי לשים לב, זה הם.

עד שלא יפנימו שבמושב הנהג רק נוהגים, אין סליחה ומחילה.

בחייאת, אחי, תן לעבור

מכסחי התור, נדחפים אובססיביים, סובלים מאמנזיה מוטורית מתקדמת. הם לא באמת חסרי מצפון ואכפתיות, גסי רוח ובעלי מודעות חברתית אפסית. ממש לא. הם באמת שכחו שהם צריכים לפנות ימינה, ולא להמשיך ישר. ברצינות, הרגע נזכרו שהדרך הנכונה היא בדיוק זו עם התור הארוך, ומה לעשות, הם כבר הגיעו עד ראשו. ובכלל, בכביש הזה הם נוהגים בפעם הראשונה. אז מה אם יש להם מדבקת ליסינג של חברה בבניין הגבוה אחרי הצומת?

סליחות לא לעניין כאן. מדובר באגוצנטרים חסרי בושה. לא סולח.

עופו לי מהנתיב

אפרופו מדבקות ונהגי ליסינג. הם מהווים חלק הולך ותופח בתמונת הכביש הישראלי, וקשה לומר שהם עושים לו טוב. מדבקת "דווח עלי אם חטאתי" על הפגוש מאחור, לא עושה עליהם רושם. גם על קצין הרכב שלהם, אגב. נוהגים מהר מדי, פרוע מדי, בלי חשבון מדי. נו טוב, הם הרי האגף היצרני של עמישראל, בלעדם המשק יקרוס. אז עשו להם מקום במסלול שמאל, ומהר.

סליחות לא יעזרו כאן, אולי התפוצצות הבועה.

אני? ספורטאי בדם

יש לנו המון סימפטיה לספורטאים. כולל לרוכבי האופניים שבהם, עם המכנסיים הצמודים והחולצה הצבעונית, הקסדה, הכפפות, הנעליים המצחיקות ומשקפי השמש. רק מה, ערימת האופניים שהם משליכים על חלקה האחורי של הפורד פוקוס, הופכת אותם לא רק ל"רואים בקושי", אלא גם למסוכנים בכל מקרה של תאונה מזדמנת. אם תצליחו לקפל אותם לתוך תא המטען, אתם יכולים מצדי להתחבר לטייץ לעולם.

אם לא, לא סולח.

אל תרעילו לי את האוויר

אדם וטבע ודין, מגמה ירוקה, החברה להגנת הטבע, ויש בטח עוד כמה התארגנויות נוספות ומבורכות למען איכות האוויר שאנחנו נושמים. אבל בשנים האחרונות, יוצא לחבורה הבאמת-משתדלת הזו שם טרחני, כוחני וצדקני. נדמה לעיתים כי בשם האוויר הנקי, חובה להפסיק לנשום. בשם הקטנת המזהמים, אסור להשתמש במכונית. אסור לנהוג בשטח, ובטח לא ברכב גדול, אסור לנסוע בעיר, ואסור לנהוג מהר. בקצב הזה, אף אחד לא ירצה להקשיב - גם לרעיונות חשובים. אחרי הכל, אנחנו רוצים גם קצת, אם אפשר, ליהנות מהחיים.

סליחות? רק אם הדוברים יחליפו את טון הדיבור.

תעשה לי פה מסלול

יש בעולם כבישים גרועים יותר משלנו. יש מדינות עם מחלפים מיושנים יותר. יש אפילו כאלה שמציעות בעיקר שבילי עפר. אבל זה לא מקטין במאום את האחריות של סוללי הדרכים בישראל, למצב הקטסטרופלי של רצועות אספלט חשובות וארוכות. גם אם לא מתייחסים למשמעות הבטיחותית, הכבישים בארץ פשוט אינם נוחים, וחלקם יכולים בקלות להיחשב כאמצעי ענישה אלטרנטיביים לאזרחים שסרחו. והכי גרוע, אף אחד לא יתנצל שם על כך, בשום אופן. אף פעם.

סליחות? לא בתקציב.

תעשה לי פה מקום

אחר הצהריים. בדרך הביתה. כל הצמתים העמוסים במדינה נראים כמו מרק מוטורי אחד צבעוני וגועש, ורועש, ולא בדיוק זז. כולכם מכירים את זן הנהג הישראלי שפשוט מתקשה להשאיר צומת פנוי, בעיקר כשהוא ממהר. בעיקר כשהוא מוצא את עצמו במרכז הארץ. בשעות הלחץ, כשכולם סובלים מפיוז קצר ונשימה דלילה. דווקא אז, הוא ידחוק את חרטום המאזדה שלו לתוך יער המכוניות, ויסתום סופית את הדרך לכמה עשרות עמיתים שממהרים בדיוק כמוהו.

ואל תצפו לפרצוף מתנצל. למה מה קרה?

תקשיבו לי, אני יודע

העיתונאים, אלה שבוחנים עבורכם מכוניות ומספרים לכם מה יגיע עוד שנה, וממה יש להזהר במוסך, ואם המהירות הורגת או לא, ומי אמר למי מה. חלקם עוסקים

במלאכה ברצינות, נהגים טובים, ומסוגלים לספר לכם איזו מכונית שווה יותר או פחות, אחרים לא. אלה, בדרך כלל עמוסי חשיבות עצמית, יבלבלו לכם בעיקר את המוח. יספרו לכם שפיצוח גרעינים בנהיגה זה הכי בטוח, שישראל תהיה מעצמת רכב אם רק תתמוך באגסי, שמכוניות יפניות יחיו לעולם, צרפתיות יחנקו אחרי חודשיים ומאזדה היא מלכת ישראל.

אין מה לסלוח. שישתפרו.