תשובתה של הכת הקפיטליסטית

על פי הדיווחים בתקשורת, נדחתה ההצבעה בקונגרס האמריקני על חילוץ חברות ההשקעה לפני מספר ימים משום שהנבחרים יצאו לפגרה בשל ראש השנה היהודי. כל פגרה טובה לחשבון נפש, ובמיוחד פגרת יום כיפור, שלשם כך נועדה. את הדרישה לערוך חשבון אמורים אנו להפנות לעצמנו, בעיקר על מעשים שעוללנו לאחרים. אך לעיתים יש להפנותה גם לזולתנו, כאשר נדמה כי אין בכוחם להעיר עצמם מתרדמתם הדוגמאטית. הכוונה היא למומחי הכלכלה ולפרשניה השונים, שעל-פי רוב ליהגו בקול אחד כחסידים שוטים של כת דתית - כלכלת השוק החופשי – ולא כאנשי מחקר ביקורתיים.

אודה ולא אבוש, שמחתי לאידם של מומחי הכלכלה ופרשניה. זו שמחה טבעית ומתבקשת. קשה להתגבר על פרצי שמחה לאיד כאשר מדובר בנפילתם של זחוחי דעת. מומחים אלה לא פסקו מלהלעיט אותנו בתקופתם הבלתי מעורערת של עקרונות כלכלת השוק. והם לא חדלו מלספר לנו על נפלאותיה. כמה הם גידופו את המדינה שמתערבת ברגל גסה בעניינים לא לה. כמה הם לעגו לאלה שגרסו שאין לוותר על תפקידה של המדינה כמווסת ומפקח. הסירו את הרגולציות, הם קראו. הסירו את המחסומים, הם תבעו. תנו לעקרונות הכלכלה החופשית לפעול ולהבטיח את רווחתו של כל הציבור - כך הם חזרו ודרשו.

הפוליטיקאים בגדו ונכסי הציבור הופרטו. הפוליטיקאים נענו וחסכונות הציבור נחשפו לכוחות השוק. מנהלי קופות הגמל גרפו רווחים נאים, וגם החוסכים היו שבעי רצון כשערך חסכונותיהם עלה והאמיר. קונים ומוכרים וכולם מרוויחים - גן עדן של שוטים.

ואז הגיע המשבר הגדול וכעת כולנו חסרי אונים. מה טבעו של המשבר הפיננסי הפוקד את העולם? האם הוא זמני או ממושך? האם יש למשוך את קרנות הגמל או להותירן במקומם? אין לדעת. לפתע העקרונות התקפים של הכלכלה החופשית הפכו לחולות נודדים, ואמינותו של הפרשן הזחוח אינה גדולה מזו של מגלה עתידות. לפתע התחוור שלשוק אין מנגנוני ויסות נאותים. הוא זקוק לעזרה מבחוץ, אחרת הוא יביא כליה על עצמו ועל כולנו.

ואל מי פונים לשם סיוע? כן, כן אל המדינה המאוסה שאמורה לבלוע את עלבונה ולהיחלץ לעזרתו של השוק הקורס, פן יגרוף בנפילתו את כולנו. ומה טבעה של העזרה? הס מלהזכיר את המילה – הלאמה. כן, כן הלאמה, בדיוק כפי שנעשה במשטרים סוציאליסטים שנחקקו על לוח ליבנו לדראון עולם.

ואם כבר מלאימים, מדוע לעצור רק בחברות שקרסו? אולי הגיעה העת להלאים את נכסי המדינה שרבים מהם הופרטו במחירי סוף העונה? על פניו, ההפרטה של רבות מהחברות הציבוריות נעשתה בדרכים בלתי כשרות ופתלתלות, כפי שמראה לנו מיקי רוזנטל בסרטו שיטת השקשוקה. האשמות דומות עולות מהראיון שנערך לפני ימים ספורים עם מפכ"ל המשטרה דודי כהן.

יתרה מזאת, במקרים רבים חברות אלו לא עומדות בציפיות. מחיר השירותים האמיר אך איכותם ירדה. מבחינתי, רבות מהן גם פשטו את הרגל. פשיטת רגל אינה באה לביטוי רק כאשר החברה אינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי לקוחותיה ונושיה. היא פושטת את הרגל גם כאשר היא עושקת את עובדיה. ורבות מחברות אלה עושקות את עובדיהן שאותם הפכו למעשה לעבדים.

המשבר הפיננסי הפוקד את העולם מחייב חשבון נפש בכת הקפיטליסטית שהשתלטה על כלכלתה של המדינה, על המחלקות לכלכלה במוסדות להשכלה גבוהה ועל מדורי הכלכלה בעיתונים. כנהנים העיקריים של השיטה וכחסידים שוטים של כת דתית, אין לצפות שהם יערכו חשבון נפש נוקב. אם כך עלינו לערוך את חשבון הנפש במקומם.

פרופ' יוסי יונה, מרצה באוניברסיטת בן-גוריון ובמכון ון-ליר