בחרתי במקצוע, לא בתופעות הלוואי

אם עד עכשיו היה לכם צל ספק, קבלו מבזק: לא קל, שלא לומר בלתי אפשרי, לתפוס את בר רפאלי לשיחת טלפון בשבועות האחרונים. כשהסופר־מודל של ישראל לא הימרה וחגגה בווגאס עם אחיה וחבריה הסלבריטאים ("סתם בילינו, לא הימרנו הרבה"), היא טופפה בין תצוגות האופנה היוקרתיות בשבוע האופנה בניו יורק ("הלכתי לעשות כבוד לטומי הילפיגר"), לא על המסלול חלילה כאחרונת הפועלות של תעשיית היופי, אלא בשורה הראשונה והמסוקרת לצד כוכבים כמו הילארי סוואנק ("היה שם עוד איזה זמר אחד שאני לא זוכרת איך קוראים לו.

ואה כן, ראינו גם את ג'סטין טימברלייק והלב שלי ושל חברה שלי נעצר. היינו בהלם"). ואם לא היה לה מספיק נוצץ שם, אז הופ, היא תפסה טיסה לאל.איי, שם בילתה באירוע זניח כמו טקס פרסי הווידאו של MTV, לשם הוזמנה על ידי חברת הביגוד שהיא מקמפיינת, הארלי, וגם זכתה להיכלל ברשימת המתלבשות הטובות של ערוץ !E ("אין לי מושג בדברים האלה, מה, באמת?") והתמנגלה עם שמות כמו בריטני ספירס, פי דידי, ריהאנה ושות' ("זה באמת מרגש ברגעים הראשונים, אבל הם אנשים כמונו. לא 'ביג דיל'").

רפאלי, אין רגע דל (צילום: דודי חסון)

איכשהו, בניסיון ה־78 אני מצליח לתפוס אותה לשיחה קצרה - רק כדי לוודא האם השמועות על הפרידה שלה ושל ליאו נכונות - רגע אחרי שהיא חוזרת מפתיחה של איזה בר בלאס וגאס ושנייה לפני שהיא יוצאת לעוד אירוע נוצץ ("עוד מעט יש מסיבה של 'טין ווג'").

וואו, אין לך רגע דל.

"לא ממש. ביום שישי אני לומדת לגלוש ואז בשבוע הבא אני נוסעת לפריז, כשאני חוזרת יש את ההשקה של התוכנית של טומי (ע"ע הילפיגר, איירוניק אייקוניק, שם היא מככבת), ואז יש לי אירוע של הארלי לסרטן השד, ואחר כך עבודות עד אמצע אוקטובר". ובעבודות עד אמצע אוקטובר אגב, היא מתכוונת בין היתר גם לסיבוב השלישי שלה עם מגזין בגדי הים היוקרתי של "ספורטס אילוסטרייטד". ככה זה כשצריך להספיק לכבוש את האולימפוס רגע לפני שתיוולד עוד פלא גנטי עם עיניים כחולות ושפתיים בשרניות, שעלולה לטרוף לך את כל העבודה וגם לגנוב לך את החבר.

אז נפרדתם? רוצה לדבר על זה? צריכה כתף?

"נו באמת, אין תגובה".

ולא, לא היה קל להגיע לראיון הזה כנציג "פנאי פלוס". שלא לדבר עד כמה היה קשה לתאם אותו מלכתחילה. אבל אנשי פוקס, שאותם בר מקפיינת, דחפו, שידלו ולהפתעתנו, לבסוף במשפחת רפאלי גם התרצו והסכימו. עם יד על הלב, אי אפשר לומר שעשינו לבר חיים קלים בשנה האחרונה. יותר מזה, ההיסטוריה של "פנאי פלוס" עם בר רפאלי רצופת מאבקים, היתקלויות ואפילו כמה מקרי אלימות, שהחלו - איך לא - כאשר רפאלי הביאה אלינו לביקור את בן זוגה בשלוש השנים האחרונות, השחקן ליאונרדו דיקפריו.

ביקור שכזכור, הסתיים ללא תמונה רשמית אך עם המון עוגמת נפש לשני הצדדים. מאז כמעט כל ניסיונותינו לצלם את רפאלי תמונות פפראצי נגמרו בהרבה עצבים מרוטים: במקרה הטוב הם הסתיימו בתיעוד של אחת הנשים היפות בישראל עם יד מגוננת על הפנים, ובמקרה הרע עם תלונות במשטרה, פציעות של צלמים והתערבות עורכי דין.

ואם לא די בכך, גם ראיון שנתנה רפאלי ל"ידיעות אחרונות" בסוכות שעבר, ראיון שציטט אותה מדברת בחוסר פטריוטיות, הצליח לגרום למשפחת רפאלי לחבב אותנו, התקשורת, עוד פחות. "אני לא שונאת אף אחד", מדגישה רפאלי כשאנחנו יוצאים מסט צילומי השער שהתקיימו במלון הבוטיק החדש שבנווה צדק. המטרה: להבין אחת ולתמיד מה עובר על שני הצדדים בסיפור הזה.

לא שונאת אף אחד (צילום: דודי חסון)

גם לא את "פנאי פלוס"?

"לא. אני גדלתי על 'פנאי פלוס'. אבל תבין, אני חיה את החיים שלי ולא מעניין אותי מה אנשים כותבים או אומרים", היא ממשיכה להסביר בעוד אנחנו תרים אחר מקום שנוכל לשבת בו בנווה צדק מבלי לפחד מאימת הצלמים.

לא ברור מה יש בה, בבחורה המדהימה הזו, שמלבד המסקנה כי המצלמה עושה לה עוול, גורמת לסובבים אותה לרצות לשמור עליה מכל משמר. אפילו אני, שבימים כתיקונם מפעיל גדודי צלמים, מצאתי את עצמי תר אחר עדשות עוינות במטרה להגן על בר בגופי מפני אימת הפפראצי. היא בוחרת סושייה קטנה ומתיישבת להפתעתי מול החלון הגדול, כדי שתוכל לבחון את העוברים ושבים. זה עלה לה בכך שהם בתמורה בחנו גם אותה.

תגידי, את נהנית בכלל להתראיין?

"לא", היא צוחקת.

עיתונאים לא עושים לך חיים קלים.

"לא, אני לא אוהבת לפתוח את החיים שלי לעיני אנשים שאני לא מכירה, אז אני לא אוהבת להתראיין. כל אחד מחפש משהו שאף אחד לא יודע".

למה בעצם לא לשתף קצת?

"אני לא יודעת. כששואלים אותי למה אני לא מספרת כלום, אני תמיד אומרת שאם תיתן לי סיבה למה כן, אז אולי אספר, הסיבות של למה לא הן כל כך ברורות".

קחי סיבה: את דמות נערצת, מודל לחיקוי, ואת יכולה לעזור להרבה אנשים.

"אז זהו, שאני מנצלת את זה שאני דמות ציבורית לדברים הטובים, לדברים שהם באמת חשובים. אני נרתמת לכל מיני אירועים וארגונים, לעורר את המודעות כדי שאנשים גם ירצו לעזור לחיות, למשל. זה שאני דמות נערצת זה לא מבחירה, אני בחרתי במקצוע, לא בתופעות הלוואי".

זו היתממות, כי ברור שעם המקצוע באות גם תופעות הלוואי.

"כשהולכים ליום הצילום הראשון אף אחד לא יודע שזה מה שיהיה בעתיד.

אני הייתי בת 14, אף אחד לא הכין אותי לזה".

ועכשיו כשאת יודעת, אם היית צריכה להתחיל מההתחלה, היית עושה משהו שונה?

"לא".

היית שוקלת אולי לא לעשות את זה?

"לא, אני באתי בשביל המקצוע, ונכון, מתלווים לזה דברים מאוד נעימים וגם כמה לא נעימים כמו בכל דבר, אתה יודע. אני למדתי את הדרך שלי, ועדיין לא נעים לי שמחטטים לי בחיים".

יש בזה גם איזו החלטה אסטרטגית?

"מה זאת אומרת?".

שאם היית נותנת מעצמך אז אולי היו מפסיקים להתעניין באיזשהו שלב?

"זה לא השיקול, לא. מבחינתי פרטיות זה וטו. בשבילי זה הדבר הכי הכי לגיטימי, ולכן אני מבינה את הניסיון הזה להיכנס לשאול לברר ולבדוק, אבל מצד שני כמו שאני מבינה את זה, אתם צריכים להבין אותי שאני לא רוצה".

ומה עם צלמי הפפראצי?

"מה איתם?".

הם לא מבקשים שתחשפי שום דבר, אלא רק רוצים להנציח את מה שכבר קיים.

"פעם רדף אחריי צלם שהחליק עם האופנוע ואבא שלי ירד מהאוטו והביא לו מים, ואז הוא כתב בעיתון שאבא שלי התחצף אליו, כאילו הכי נורא".

את הראיון המלא עם בר רפאלי ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס