להתחתן מוקדם כדי להספיק להתגרש צעיר?

אני בקרוב בן 29, על חתונה לא חשבתי עד לפני כמה שנים, כשהתחלתי לחשוב על גירושים. אני רואה תוכנית על גירושים ונהיה לי רע. לא בא לי להתגרש, ולא בא לי להתחתן. אולי בעצם הפתרון הוא לא לראות טלוויזיה? כן, אני אפסיק גם עם העיתונים, כי בכל יום יש כתבה על זוג מפורסמים שמתגרשים

רועי גורדון פורסם: 07.10.08, 10:27

יום שני, עשר בלילה, אני יושב בדירתי והביוגרפיה שכתבה נורית גרץ על עמוס קינן, בעלה ב-45 שנים האחרונות, נשמטת מבין ידי העייפות. עוברת בי מחשבה לרדת לבר המקומי ולהוריד איזה משקה ואולי גם להכיר מישהי, אבל המחשבה הפשוטה מעלה בי גיחוך קל, לא בגלל שלא פוגשים בחורות נחמדות בפאב, אלא בגלל שאני גמור מעייפות. אני מחליט לחפש תוכנית טלוויזיה טובה כדי להירדם איתה ומתעלם מהעובדה שאתמול, כשראיתי "האח הגדול", הרגשתי שמשתינים עלי בקשת.

ואז זה קורה: סמדר קלצ'ינסקי יורה לעבר המצלמה "לא צריך לדעת עם מי מתחתנים, צריך לדעת ממי מתגרשים".

אוקיי, אני מבין ששוב מדובר בתוכנית פפרצ'י במסווה של תחקירים. קפיצה חדה לרבנות, שם זוג שהיה נשוי לא באושר במשך 28 שנים מחליט להתיר את נדר הנישואים ופורץ ביניהם ויכוח: היא טוענת שהוא בגד בה, והוא טוען שהיא לא היתה "ליידי" והתנהגה כמו תמונה. היא אומרת שזאת בדיוק הבעיה, שהוא התייחס אליה כמו אל פוסטר. הוא אומר שהבית נראה כמו מזבלה ושאף פעם לא ראה אותה עם אודם. הוא מזיע מעצבים והיא נבוכה מבושה ונראית פגועה כל כך כשהוא טוען שבלעדיו לא היה לה כלום. בקול חלוש מנסה האשה להזכיר את עבודות הבית ואת גידול הילדים, אבל המצלמה חותכת לשרון אלכסנדר, שזוכה לתואר "שחקן גרוש", מצולם מזווית מאיימת וטוען ש"צריך לדעת עם מי אתה מתחתן, בשביל לדעת ממי אתה מתגרש". מזכיר קצת את גרושתו, שלפני כמה דקות אמרה את אותו הדבר.

נהיה לי רע. לא בא לי להתגרש, ולא בא לי להתחתן. אולי בעצם הפתרון הוא לא לראות טלוויזיה? כן, אני אפסיק גם עם העיתונים, כי בכל יום יש כתבה על זוג מפורסמים שמתגרשים. אולי גם אנתק את הקשר עם ברגר ומעיין, שגרים בשדרות דוד המלך ליד הרבנות של תל אביב? העיקר, שלא יהיה מזל רע.

אני קם למטבח ומוזג לי מים קרים. אחר כך קצת קוארבו לכוס בלי קרח, בלי כלום. אני מתהלך בבית ושומע את שרון אלכסנדר מדבר, וזאת הפעם הראשונה שהוא לא מדבר במבט מטורף באחד מסרטיו או כדמות טלוויזיונית שברא לעצמו, הפעם הוא מדבר מהלב. מלב שבור.

ואז מופיע אסי דיין, גרוש ארבע פעמים והוכחה חיה לכך שאף אשה לא רוצה להיות עם גבר שתמיד רוצה להיות במקום אחר. אף אשה, מלבד נורית של עמוס קינן, שמבחירה לא הכניסה את עצמה לספר והוציאה עצמה מהביוגרפיה שכתבה על בעלה, כשם שהוא הוציא אותה מרוב חייו. "אהבה שתלויה בדבר אינה אהבה", מצטט אסי דיין משפט מפרקי אבות ומזכיר לנו שקיימת רומנטיקה ויש דבר כזה הנקרא אהבה, אבל נראה שפשוט לא כולם מוצאים אותה.

אני מתחיל להרגיש יותר טוב. אולי זה מהטקילה

עוברים לענת וקסמן, שאומרת שצריך שתהיה אהבה, אבל זה לא מספיק. אוקיי. אני מתחיל להרגיש יותר טוב. אולי זה מהטקילה. אבל אני מצית סיגריה ליתר ביטחון. הראשונה היום. מאז שנפרדתי מהחברה הקודמת שלא הרשתה לי לעשן ירדתי בכמות משמעותית. התחלתי גם ללכת לחדר כושר. בכלל, בזכותה אני יותר בריא ומועיל לחברה (התחלתי לאותת). לצערי נפרדנו לפני כמה חודשים: היא רצתה להתחתן, ולי היו תוכניות אחרות. למעשה, לא היו לי תוכניות, ואלה היו התוכניות שלי.

אני בן 28, בן 29 בדצמבר, אבל מי סופר. על חתונה אני לא חושב ולא חשבתי עד לפני כמה שנים, כשהתחלתי לחשוב על גירושים. אולי הפתרון הוא להתחתן מוקדם, ואז, לאחר גירושים, אהיה מספיק צעיר להזדמנות שנייה?

ענבל גבריאלי מופיעה על המסך, ומהאינסטינקט אני קצת מפחד. בעצם, דווקא מתאים לה גירושים. היא נראית טוב, בוגרת ובשלה, בלי החיוך ההוא כשהשוער היה תלוי לה על הכתף. היא מספרת על תחושת האובדן ועל היעלמות הרומנטיקה ועל הקשיים ושאהבה זה לא מספיק בשביל להישאר ביחד. גדעון לוי מדבר על כך שהוא קורבן של משבר שבע השנים, ולאחר מכן מספר שהוא לא היה מוכן לחיות בשקר. יש לי כמה דברים להגיד על כך, אבל זה למדור אחר.

אני לוחץ על השקופית הכחולה כדי לראות פירוט על התוכנית - "מידי שנה מתגרשים בישראל יותר מעשרים אלף זוגות! אחד מכל ארבעה זוגות מתגרש!"

מתחילות הפרסומות, ואז בפרסומת אני מגלה שאחד מכל שלושה אנשים יחלה בסרטן. הטלוויזיה נורא מעודדת אותי בימים אלה. התוכנית חוזרת, ואקי וסנדי ודץ ודצה וליאור ויעל ואתם יודעים מה, לא רק מפורסמים מתגרשים. גם השכנים שלכם, או אולי אתם, וגם אני ביום מן הימים.